אייל הביט בעיניה של רעות וניכר כי חיכה לתגובה כלשהי ממנה. "אני לא יודעת מה לומר..." אמרה רעות לבסוף. "תגידי שאת מבינה אותי ושנוכל להתחיל מחדש." ענה לה אייל. רעות שתקה. "את עוד אוהבת אותי?" שאל אייל. רעות המשיכה לשתוק ואף השפילה את עיניה. "רעות, השתיקה שלך קשה לי. אני משתגע עמוק בתוכי. אני חייב לדעת מה קורה איתנו." אמר לה אייל. "אתה יודע שאני אוהבת אותך אייל. אבל לפני שאוכל להגיד לך מה קורה איתנו, יש לי וידוי קטן שאני חושבת שאתה חייב לדעת עליו לפני." אמרה רעות ברצינות גמורה. "אני לא אוהב את איך שזה נשמע, אבל אני מניח שאהיה חייב להתמודד עם מה שזה לא יהיה..." אמר אייל באנחה של ייאוש. "אני רוצה שיהיה לך ברור שאני רוצה להיות איתך אך לא אוכל לעשות זאת לפני שאדע מה אתה מרגיש לגבי מה שאספר לך עכשיו." אמרה רעות. "רעות, פשוט תגידי מה שיש לך להגיד, כי אני כבר ממש מתחיל להשתגע כאן." אמר אייל. המתח הרג אותו. הוא מעולם לא ידע להתמודד עם מצבים מתוחים. זה היה משגע אותו לגמרי. רעות ידעה זאת, ולמרות שידעה שאולי אייל לא יגיב קשה מדיי, היא הרגישה שהיא חייבת להוציא את זה מהמערכת שלה. היא לא רצתה להמשיך ולדוש בזה, או להתעמק בזה כי זה שיגע אותה לא פחות. היא ניסתה לחשוב איך לנסח את הדברים בצורה שתסביר הכי טוב את מה שעובר עליה. "ובכן, המשחק הקטן שלך ושל שמרית יצר תופעת לוואי שלא בהכרח ביקשת לעצמך". אמרה רעות. אייל הסתכל בה ובעיניו מבט מבולבל. למה היא מתכוונת לעזאזל? חשב לעצמו. איזו תופעת לוואי יכולה להיות לזה ואיך זה מתקשר למה שהיא חשה כלפיו וכלפי הקשר שלהם??? "אתה מבין שיצרת מצב שפיתחתי רגשות כלפי "תומר"." אמרה רעות. "מה???" אמר אייל. "אבל "תומר" לא קיים.... תומר הוא המצאה שלי ושל שמרית. הרגשות שאת מדברת עליהם, הם רגשות שיש לך כלפיי..." אמר אייל. "זהו, שזה לא ממש מדויק... אתה מבין? פיתחתי רגשות כלפי אדם אחר. גם אם הוא בדיעבד לא קיים... אתה מבין את המשמעות של זה?" אמרה רעות. "רגע, תני לי להבין. לפני כן אמרת שאת אוהבת אותי." אמר אייל. "איך זה מסתדר עם מה שאת אומרת לי עכשיו?!" הוסיף. "זהו, שזה בלבל אותי בהתחלה, אבל אז התקשרתי אליך ולא הצלחתי לדבר כי זה פשוט שיתק אותי והתרגשתי כל כך למשמע קולך.. שפשוט ניתקתי... אבל בזכות כך היה לי ברור שאותך אני אוהבת..." אמרה רעות. "אז אני לא מבין, אם את אוהבת אותי, מה הבעיה כאן בעצם?" שאל אייל שנראה היה אבוד. "אני מרגישה שעצם העובדה שפיתחתי רגש לאדם אחר, גם אם הוא לא קיים באמת, זה בעייתי. אתה לא חושב כמוני?" שאלה רעות. "אבל תומר זה אני!" אמר אייל. "איזו בעייתיות יכולה להיות כאן?? מה שחשת כלפיו זה מה שאת חשה כלפיי!" אמר אייל וכמעט התפוצץ. "כן, אבל אתה ידעת תמיד שזה אתה. אני לא ידעתי מזה, והתחלתי להתאהב באחר... אתה עדיין לא מבין לאן אני חותרת?" שאלה רעות. אייל התעמק בדבריה. ככל שחשב על כך, החל להבין מה מפריע לרעות. "תראה, הסיבה היחידה שהעליתי את זה, היא שאני לא רוצה שזה יבעבע בתוכי ואחר כך ייצא ויהרוס את מה שאנחנו בונים מחדש. אני יודעת שזה אולי נראה ונשמע טיפשי, אבל אני בטוחה שאם תעמיק בזה, תבין שזה בסך הכל נועד למנוע מצב מסובך..." אמרה רעות. אייל חיבק את רעות בחוזקה. "את מדהימה, את יודעת? אין גבול למוסר שלך ולכנות שמקננת בך." אמר אייל בחיוך. "אני מבין לאן חתרת, אני יודע מה את מבקשת למנוע. אני לא אכנס לתסביך הזה, פשוט כי הוא נראה לי מיותר. אני מעריך את הרצון שלך לשמור על מה שאנו בונים פה מחדש. בחורה אחרת בטח הייתה שומרת את זה לעצמה וזהו." אמר אייל. "אז התחלת להתאהב בתומר. ונכון, בקלות זה יכל להיות גם בחור אחר." אמר אייל והתבונן בה. "אבל זה לא בחור אחר. זה אני. התאהבת בי מחדש." אמר לה. "לא מחדש. מעולם לא הפסקתי לאהוב אותך. וזו גם הסיבה שפחדתי ממה שהתחלתי לחוש כלפי "תומר"." אמרה רעות. "עכשיו כשהוצאת את כל מה שמטריד אותך החוצה, אולי תעני לי ותפסיקי להשאיר אותי מתוח כל כך?" אמר אייל. "אוי אייל, באמת, אתה עדיין לא מבין את התשובה שלי?" שאלה רעות וגיחכה. "ואני חשבתי לעצמי שאתה בחור מבריק עם קליטה מהירה..." אמרה וצחקה. "טוב, טוב." אמר אייל. "הבנתי אותך. בכל זאת היה נעים אם היית אומרת לי מפורשות." אמר לעומתה. "אז אתה רוצה את זה מפורשות? אין בעיה." אמרה רעות ונתנה לו את הנשיקה של חייו. "אין יותר מפורשות מזה..." צחקה רעות. "כן..." אמר אייל ומבט מצועף בעיניו. "כשאת רוצה, את יודעת מצוין כיצד לתת תשובה מפורשת." חייך חיוך של אהבל. "אני תכף חוזר." אמר לה. "יש משהו שאני חייב לעשות. אחזור מהר." הבטיח לה. הוא יצא מחדר בית המלון. היא החליטה שעד שישוב, תרענן עצמה. היא מלאה את האמבטיה בקצף ומים חמימים. היא לגמה עוד לגימה מכוס היין שלה. דפיקת דלת נשמעה. היא עטתה על עצמה חלוק לבן ופתחה את הדלת. "איזה כיף, חזרת מהר כמו שהבטחת." חייכה לעומתו. היא פרמה את חלוקה. בעזרת הכפית לקחה מעט קצפת מכוס התותים שהייתה מלאה בקצפת מתוקה. היא ליקקה בשובבות את הכפית עד תומה. היה משהו מגרה בתנועותיה. "אתה מתכוון להסתכל עליי כך עוד הרבה זמן?" שאלה לבסוף. "בוא איתי." משכה בידו. הם התקדמו לעבר המיטה. היא חיכתה לכך יותר מדיי זמן.... הוא שתה כוס שלמה של יין. משהו בו נראה היה מהוסס, הוא לא היה מרוכז ועם זאת, מלא תשוקה... היא נישקה אותו וחושיה התערפלו. כל כך התגעגעה למגע ידיו ורצתה בו. כל כך רצתה בו. בתחילה הוא כמו נרתע לאחור, הביט בה מבולבל. אך כשנישקה אותו לא יכל לנשיקתה ונענה לה ברצון. רעש משונה נשמע מכיוון לא ברור. הם התעלמו ממנו והמשיכו בשלהם. זה היה שונה ומיוחד מכל הפעמים האחרות שלהם יחד. היא הסתובבה באמצע הלילה ורצתה לחבקו. לפתע שמה לב שהוא אינו לידה במיטה. היא הדליקה את האור. היא נותרה לבדה בחדר. "אייל?" קראה בשמו. הוא לא היה בחדר. רעות התיישבה על המיטה מודאגת כולה. היא ניסתה להתקשר אליו. לאחר כמה צלילי חיוג, נתקלה רעות בקולו של המשיבון. היא ניסתה עוד כמה פעמים. אין מענה. "לאן יכל להיעלם בשעה כזו ? ולמה סגר את הפלאפון ולא עונה לה?" הרהרה. ליבה ניבא לה תחושה לא טובה. בשלב מסוים כוחותיה לא יכלו לה והיא נרדמה על המיטה. בבוקר, היא קמה מבוהלת כולה. אייל נכנס לחדר, נסער , פניו נפוחות ושותתות דם, ניכר כי הוכה או הכה מישהו ואולי אפילו שניהם גם יחד. "מה קרה לך??" שאלה רעות נסערת. היא מיהרה להביא לו קרח ותחבושות. "לאן נעלמת באמצע הלילה??" שאלה בנוסף. אייל לא ענה אלא רק ניסה להסדיר את נשימתו. רעות זיהתה בו מבט שמעולם לא ראתה. היה בעיניו כעס גדול וזעם שלא נתקלה בו מעולם. היא לא ידעה מה לחשוב... המשך יבוא... © כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ליונית ס |