נפגשנו בבר השכונתי לפני יומיים.
דווקא היה לי ערב מוצלח והתחילו איתי מספר אי זוגי של בחורים שנראו לא רע בכלל. באחת מהפסקות השירותים של שותפתי לבירה התיישבת לידי.
לא נראה רע, לא נראה טוב, קצת שמנמן אבל מצחיק. התחלת לדבר, אני קצת התעלמתי, עדיין עשיתי עיניים לבחור גבוה ושרמנטי מהעבר השני של הברמן. משהו משך אותי והתחלנו לדבר. השרמנטי הלך הביתה.
הזמנת אותי למספר זוגי של צ'ייסרים, ושותפה שלי שהגיחה מהשירותים התייאשה והלכה הביתה. דיברנו ודיברנו, השיחה גלשה לפסים משפחתיים. סיפרת לי על אחותך, ועל האחיינים, על החוזה החדש לדירה, ואפילו גילינו חבר משותף. הקפצת אותי הביתה ואפילו לא רמזת שאתה מצפה להזמנה לעלות.
למחרת נפגשנו לדקה, אמרת שרק רצית להגיד שלום בדרך מהעבודה. גרמת לי לחייך.
היום קיבלתי ממך הודעה. "יש לך תוכניות לערב?". ההודעה הבאה הייתה "אצלך בדירה?". ההודעה השלישית "את מסרבת לסקס?" ההודעה הרביעית "חבל, אבל לא נורא".
ואני לא ידעתי ג'וני ששם המשפחה שלך הוא דפ. אני מבינה שאתה בדרך לקאריביים וחבל לך על כל דקה, אבל בדרך הזאת תצליח רק להטביע את הספינה וללכת לישון עם ידיים רטובות.
ולא. אתה לא ג'וני דפ. ולא. אתה לא בראד פיט. ולא. סקס זה לא אגוז קוקוס. הוא לא נופל מהעצים.
|