http://www.1909.co.il/2008/09/15/%d7%96%d7%a8-%d7%9c%d7%90-%d7%99%d7%91%d7%99%d7%9f-%d7%96%d7%90%d7%aa/

בלינק יש עוד לינק לקטעים נוסטלגים.. שווה.

ולמי שמתעצל :

 מחווה ל'חלונות הגבוהים'- "האהבות שלי"- ג'וזי כץ וגלעד שגב בתמונע, 4.9

לא בכל יום מזדמן לאדם להחזיר עטרה ליושנה. נוכחות ב"תמונע" בערב המחווה לחלונות הגבוהים נראתה כדבר הקרוב ביותר לכך, בהתחשב בנסיבות: קראוס ידע ימים טובים יותר, אריק לא מופיע כבר עשורים.

המופע התניע לאחר שני שירים והקהל, כמו נטל קפסולת זמן, נזרק היישר אל שנות ה-60 העליזות. השירים הנוסטלגיים של ג'וזי בהרכבים שונים, ובעיקר בחלונות הגבוהים - אריק (איינשטיין), שמוליק (קראוס) וג'וזי (כץ), יחד עם חיבורים עכשוויים של המוזיקאי גלעד שגב, בליווי הרכב מרשים, ובניהול מוזיקלי מענג (שאפו על סדר השירים!) – דרשו מהקהל אך מעט: להתרווח וליהנות מהחוויה. אה, ולשיר.

למען האמת, קשה להאמין שהחלונות הגבוהים הוציאו אלבום אחד בלבד (1967), לאחר שנת פעילות יחידה. היה צריך לפחות להתחנך על ברכי השירים הללו בכדי ליהנות מהערך המוסף שההתכרבלות בהם מאפשרת.
ואכן, ממבט הציפור, היישר מהמדרגות הלולייניות (זהירות! רק הצד הרחב מסוגל להכיל את שני הישבנים) - ניתן היה להבחין בלא מעט ראשים אפורים, לצד מיעוט צדיקים צעירים.

ג'וזי עלתה לבמה בסקיני אופנתי, ובשפת הקהל - שאפה רצינית, חתיכה לא נורמאלית. המופע נפתח ב-"כל השבוע לך", שהיה מהנה ברמה הנוסטלגית ותו לא. הרושם שנוצר הוא כי השניים צריכים עוד להתחמם, ובמיוחד ג'וזי, שקולה בקושי נשמע. יחזקאל כבר  זכה לביצוע רוקיסטי משופר, וכאמור – האווירה התחממה.
בביצוע ל-השמש כבר שוקעת הייתה מודגשת התחלופה בתפקידי השירה המסורתיים. גלעד שר בקול הגבוה דווקא, ואילו ג'וזי לקחה פיקוד על הבס, הנמוך והמחוספס. ניתן היה לפרש את החילוף כאמירה על היפוך התפקידים העכשווי בין המינים, או לפחות שבירת הסדרים הקיימים בתקופה בה נכתב השיר. לא ברור אם לכך התכוון המנהל המוזיקלי, אך התוצאה הייתה מעניינת ומהנה.

במהלך הערב זרעו השניים אנקדוטות ופיסות רכילות מתקופה חופשית של סקס, סמים ורוקנרול. "הכיסאות המסוממים", פליטה פרוידיאנית של ג'וזי טרם המופע, יותר ממרמזת על מה שהלך שם. בין היתר סופר על לידת השיר התשמע קולי: אלונה, אשתו של אריק אינשטיין, הביאה לחבר'ה היוצרים, שהיו במאנצ', עוגת גבינה ג-ד-ו-ל-ה ולצידה ספר שירים של רחל. בביצוע מרגש עד דמעות, הקדישה ג'וזי את השיר לאחיה שנפטר לפני שבועיים. אני מקדישה אותו גם לאוסי ארם - שעבר כבר חודש מאז שנפרדה מאיתנו כדי לצפות מלמעלה בשטויות שאנחנו עושים, מותירה אהובים ואוהבים שזכו ליהנות מאורה, חוכמתה וצחוקה, וכבר מתגעגעים.

מסתבר שלא רק הקהל צמא לסיפורים מאז. שגב עצמו מתוודה שלפני שש שנים נפגש עם ג'וזי באמתלה מקצועית, אך בסתר ליבו ציפה לשמוע ממנה פיקנטריה על שנות ה-60. כך התהווה השיר אני סולחת לך, שגלעד כתב עבור ועל ג'וזי. ואחרי ההקדמה הזו, שנייה לפני ביצוע אותו שיר, ברגע המרגש באותנטיות שלו, שיתפה אותנו ג'וזי: "אני באמת סולחת לכולם, יודעת לבקש סליחה, והכי חשוב – סלחתי לעצמי". מחיאות הכפיים, הקהל המפרגן, ההיכרות עם סיפורה האישי, ואולי דווקא מה שלא אמרה - הדגישו את האמת שבוידויה ואת היופי שבהתבגרות ובמודעות. "אני יודעת עכשיו, זה גם בגללי", היא שרה, והקהל הצטמרר.
לאחר מכן שר גלעד את עכשיו טוב שכתב לאחיו שנהרג, וכמו מבין מילות "אני סולחת לך", גם כאן נחשף כותב מוכשר ורגיש: "רוח ים/ שני אחים/ כותבים שמות בחול/ מתחברים לגלים/ ולא רואים את הסוף/ עכשיו טוב/ עכשיו טוב". האמת? עכשיו עצוב. כך גם בהמשך כשבצע את שירו מותק שלי:  "מותק שלי/(…) איך בכל העולם/ לא מוצאים בן אדם/ שייקח ת'כאב, וייתן לך לישון".

בהמשך הערב יצאה זמרת הרקע – יעל צבי – מן החשיכה שבצילה חוסים המלווים, ופינקה אותנו בבית מתוך אז מה הקופצני. מייד היה ברור כי בפנינו זמרת מוכשרת ביותר, והתקווה כי נשמע עוד מקולה התממשה בהמשך הערב.

גם ל-"מה איתי" סיפור חביב: ג'וזי ניגנה בביתה ומצאה את הלחן, כשאריק נכנס ושאל 'מה זה זה'? ובקש לחזור על הקטע 3 פעמים. או אז שאל 'מה אתָך, מה אתְךָ, מה אתכם'?  וכך אולתר השיר. ג'וזי מתוודה שהתלוננה באוזניו על כי אינה מצליחה להגיע לאוקטבה הגבוהה של "לא יודעת למה" ואריק ענה 'מותק, קחי עוד שאכטה'. וזה עבד. הפעם גויסה יעל צבי המקסימה לטובת הטונים הגבוהים, כ"צעירה לא מעשנת" – ועשתה זאת מעולה, מותירה אותנו מתמוגגים.

לסיום, קינחו השניים בדואט ל"חזרת פתאום" האהוב. "תני לי דקה להתרגל אליך שוב/(…)/ רק אם נרצה/ נהיה כאן גם מחר".
רצינו. באנו. התרגלנו, וסביר שנהיה כאן גם מחר.  

***

מפיק מוזיקלי+קלידים – אלון פרימן ; אבי חזות – גיטרה בס ; איתמר מאירי – גיטרות; יעל צבי – שירת רקע + סולו