ינשופה לשעבר
מחשבות שחשבתי בלילה והחזיקו מעמד עד הבוקר..
הפוסטים הטובים הם לא בהכרח האחרונים, תרגישו חופשי לדפדף ולהגיב גם אחורה..
פוסטים פופולאריים
-
למה אכפת לי
19/3/08 | 1091 צפיות
-
ריחות שפוגשים בדרך
5/8/07 | 1874 צפיות
-
שירות לציבור ממסדרונות האו"ם
13/1/09 | 858 צפיות
-
דירונת קטנה ואנשים בה יפים (וגם קצת פטריוטיות)
7/6/07 | 1423 צפיות
-
להלן כותרות הפוסטים שלא נכתבו השבוע*
21/12/08 | 950 צפיות
-
כמה כבר גדולות הביצים שלך? אה?
24/3/08 | 1857 צפיות
פוסטים אחרונים
- ישן בפני חדש תוציאו 26/3/12
- דברים שהשמאל הלאומי גרם לי לחשוב עליהם. 23/7/10
- ככה סתם באמצע היום 19/1/10
- לך לסדר את החדדדדדרררר ששלללךךך!!!! 7/1/10
- fnv tpar kv,jct? 29/12/09
- ערב עם דן 24/12/09
אני והוליווד, סיפור אהבה - או איך הפכתי לממטרת דמעות.
בראשית הייתי פוחזת חסרת מעצורים. מוי כיף. באמת. מומלץ. אני מעריכה שזה גם חוסך חסכים מאוחרים יותר. גם בשמות במדבר ויקרא ודברים הייתי פוחזת. פחזתי היטב והרבה.
בערך במלכים ב' מצאתי את עצמי מתכננת שמלה ומדחיקה אמיתות. נו שוין. לפחות ברחתי בזמן.
קצת יותר מאוחר, נגיד בחבקוק (נשבעת לכם שזו הפעם הראשונה שהצלחתי להשתמש במילה הזאת), גיליתי שהפכתי לכוסית ממוצעת. בחיי, תקראו בעצמכם.
ועכשיו? עכשיו אני אי שם בין משלי לקהלת, והבל ההבלים שקוראים לו קומדיות רומנטיות מראה לי פינות בעצמי שלא ידעתי שאפשר.
למרות שאהיה הראשונה להודות שאני ממש טובה בלבכות מול המסך ונדמה לי שפעם זו היתה הדרך היחידה לסחוט ממני איזו טיפה מלוחה, משהו פה קרה ולא נראה לי שהוא מוצא חן בעיני. אמנם למדתי לבכות גם בלי אינדוקציה משודרת, רק שבזמן האחרון חל שינוי מדאיג. נכון, התסכולים רבים (לא. אני לא מתוסכלת מינית. טוב, אני כן, אבל זה לא העניין), גדילה היא עניין כואב, ולבד זה לא נעים....אבל מה עובר עליי לעזאזל? מה זה הסיפור הזה שגורם לי לפעות כמו עגל חצי שחוט מול סצינות שפעם היו מגרדות ממני מקסימום לחלוחית קלילה בעין שמאל?
בראשית הייתי פוחזת, אח"כ כוסית ממוצעת ועכשיו מה? רווקה קלאסית עם שעון ביולוגי צעקני או סתם ממטרת דמעות לימי בצורת?
קיצור, אם זה לא היה ברור עד עכשיו - אני בימים אלו ממש מתחילה להפנים את העובדה (כן, אני איטית) שכנראה שכבר לא יהיו לי המון ילדים, שלא אנדנד נכדים על נדנדה שתתלה על העץ שדמיינתי לנטוע בבית ההוא שרציתי שיהיה לי עם המשפחה הרעשנית שבאה לארוחות וסתם לאחה"צ.
|
תגובות אחרונות
-
שמעון מאיר
בתגובה על ישן בפני חדש תוציאו
-
אייקון חברתי
בתגובה על דברים שהשמאל הלאומי גרם לי לחשוב עליהם.
-
lakonya
בתגובה על לך לסדר את החדדדדדרררר ששלללךךך!!!!
-
אודי ברוך
בתגובה על ככה סתם באמצע היום
-
איש-ון
בתגובה על כוסאומו המקום הזה
תגובות (51)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
הסתיו, אה?
אני מאוד מאוד מקווה.....
מה שקורה בכל סתיו, הושך נכנס בשעות המוקדמות של הערב ומביא איתו תוגה.
מבינה אותך, התחושה קיימת גם אצלי.
יהיה בסדר!!!!!
נשיקות
בשביל לשנות משהו צריך לקבל מצב קיים קודם.
ויש מרחק גדול בין דרך מחשבה לבין מחשבה.
להסתכל לתסכול בלבן של העין זה מצויין
להשלים עם קיומו ולקבל אותו לשנות זה לא טוב.
רגשות לא מונעים משיקולי תועלת, אני מניח שיש טריגרים אחרים לרגשות כאלה ואחרים.
לעומת זאת דרך מחשבה כדאי שתהיה מונעת גם משיקולי תועלת...
תודה מותק.
תגובה נעימה, בדיוק כמו שעברת לי אתמול.
:-)
רגשות ומחשבות הם לא קורס באוניברסיטה או עסק
ולכן הם לא וגם לא צריכים להיות מונעים משיקולי תועלת.
ברור לי שהדרך עוד לא נגמרה, אבל יש רגעי תסכול
ולהסתכל להם בלבן של העין זה דווקא טוב.
נבהלתי לרגע.
מותר, לא?
לפעמים אין ברירה אלא להתמודד עם חלקי אמיתות קבל עם ועדה.
סוג של הודאה, נדמה לי.
בהתחשב בזה שבינתיים אני די מתקשה לגדל את עצמי,
עושה רושם שממילא הדיון הזה אקדמי למדי....
במצח.
אני את שלי כבר אמרתי בקול רם
אבל היה לי חשוב להשאיר משהו ממני פה :)
הי הי
הדרך לא נגמרה ויש עוד הרבה בחירות לפנייך
מחשבה כזאת לא מועילה לך
מאמי.
הגעתי מהפוסט הקודם -
ישר נכנסתי גם לכרטיס שלך. חשבתי אולי התבלבלתי בגיל.
הלו - את רק בת 33.. נניח, מתקרבת ל-34.
את עוד צעירה.
מה זאת ההשלמה הזו?
האהבה תגיע.
וכך גם הילדים.
וואוו, איזה אומץ נידרש כדי לחשוף דברים כל כך אינטימיים.
זה הרבה יותר פשוט ומהיר ממה שאת חושבת:
בן-הזוג הנכון שתמצאי יגרום לך לחשוב שאת מגדלת ילד,
ולהרגיש כאילו הוא לפחות שלישיה ....
הרי לך משפחה מרובת ילדים ללא מאמץ
ולתפארת מדינת ישראל.
בוסה
רק אחרי שפירסמתי את תגובתי האחרונה ראיתי את בקשתך זו. סורי. לא אמשיך להשתתף, ואת יכולה למחוק את התגובה הקודמת אם את רוצה.
בהחלט וסליחה.
שרון ופרא,
מודה שאני התחלתי עם זה בתגובה לאסף,
אבל אולי תעבירו את הדיון למקום אחר? נגיד לפה?
עמכם הסליחה, אבל פתחתי פה את בני מעיי ולא מתאים לי הכיוון הזה..
אפשר, אבל אז את משאירה את זה לרוח, גם דרך, אני אומר, גם וגם. לעשות את כל מה שאתה יכול ואם זאת לדעת שהפיתרון יכול לבוא תמיד ממקום שלא ציפית לו.
אפשר שפעם אחת בחיי אני לא אזדקק ליצירתיות ולכופף את כל החוקים בעולם כדי לקבל את מה שאני רוצה?
פעם אחת?
אני מניחה שזה לגמרי אישי.
מתארת לעצמי שבין אנשי ה"מי צריך את זה" יש חלוקה בין "נפגעי טרנד" לבין כאלו שבאמת מעדיפים לוותר על זה.
אמנם קשה לי לקבל רעיון שכ"כ רחוק עבורי מדרך הטבע - אבל מקובל עליי שזכות הבחירה קיימת.
אני רק מקווה שמי שבחר כך לא ימצא עצמו מתחרט.
ומעבר לטרנד כזה או אחר - יש משמעות חברתית כלכלית מדהימה לחברה עתידית שיש בה שוק עבודה צעיר צר לעומת מגזר פנסיונרי רחב.
גם לדעתי (למרות שאני עדיין רחוק משם, ממש כמוך).
להיות הורה נראה לי כמו אחת החוויות המכוננות והחשובות של החיים. לא קונה את הגישה הזו של "מי צריך את הכאב ראש הזה"
לדעתי כל הקטע של "מה אני צריכה משפחה וילדים, אני רווקה עצמאית ומאושרת" יגרור יום אחד ערימות על גבי ערימות של נשים בנות 40+ שיגלו שנפלו קורבן לטרנד זמני. שכמו רוב הנשים - גם הן רוצות צאצאים, ושעכשיו - אופס, כבר מאוחר מדי להתחרט כי זה כבר לא אפשרי ביולוגית.
מתחומי אגיד שאבי ההמצאה הוא הצורך ונראה לי שהצורך אצלך גדל ולכן הדרכים, אם תתני להם יכולות להיות אינסופיות ביצירתיות שלהן להגיע למטרה שתענה לצורך. הפשילי שרוולים, כווני מטרות, שני מה שצריך, כנסי לתהליך אף אחד לא מבטיח מאה אחוזי הצלחה אבל הסיכויים טובים, טובים מאד.
לזה בדיוק התכוונתי.
ללשים את זה מול העיניים שלך והציבוריות, שחור על-גבי לבן, קבל עם ועדה - שאת רוצה משהו ושהוא מרגיש רחוק ממך, וכנראה שאפילו מרגיש שהולך ומתרחק.
אני מתארת לעצמי שהרגע שבו קראת את עצמך על המסך - מבהיל - ומכאן היד קלה על המקלדת למחוק, ולשכוח, ולהדחיק, ולהכחיש.
לדעתי לפחות, טוב עשית שלא מחקת.
אולי הגיע הזמן להתמודד: או להשלים ולקבל שככה, או לבחור לעשות מעשה/ים שיקדמו אותך לחלום. ויש מה לעשות.
(אגב, אני מבחינה בין חלום לפנטזיה. חלום נועד להגשמה, פנטזיה לא. ולי יש תחושה שיש לך חלום שניתן לממש, והוא אינו פנטזיה).
מעניין שאת אומרת.
יש נושאים, בד"כ הכואבים שבהם, שאני נמנעת מלהעלות כאן. מכל מיני סיבות.
אלא שהפעם לא יכולתי שלא. אפילו שקלתי להסיר את הפוסט אחרי שהוא עלה, ובכל זאת.
הבעיה היא לא להודות שאני רוצה, כי אני חושבת על האמא שאהיה מגיל מאוד צעיר.
העניין הוא להודות בקיום הפנטזיה, בהכרה שזה מה שהיא ובמרחק של החיים ממנה.
ואמן.
'פגרת :-))))
מבינה אותך.
קראתי את הפוסט שלך פעמיים נוספות, ויש לי תחושה שעצם העובדה שכתבת אותו (כלומר עצם זה שאת 'מודה' בינך לבין עצמך ובינך לבין הקפה שאת רוצה) - כבר מעלה אותך על מסלול.
וזה המון.
אלו כל-כך לא רק מילים בעיניי.
אני באמת ובתמים מאמינה שתובנות כנות יכולות לייצר מציאות.
אמן!
תותחית לבנה!
ליאורי, נראה לי שזה בדיוק מה שהיית צריכה לשמוע :)
עכשיו הכל בסדר, נכון ?
:)))
חחחח.......
זהו, הוצאת לי את החשק.
מצחיקה :-)
תודה מותק.
תודה מותק.
אני יודעת, הכל אפשרי, אבל אי אפשר לזכור את זה כל הזמן...
נשיקות בייב.
ינשופה
ילד אחד או שניים זה בהחלט מספיק.
ולזה יש לך עוד מספיק זמן....
ואם הילדים שלך יחזרו בתשובה יהיו לך המון נכדים (-:
כך שהכל פתוח ....
לא זוכרת אם סיפרתי לך את הסיפור הזה - קרובת משפחה שלי, רווקה הוללת בגיל 38, החליטה שהיא לא מחכה ורוצה ילד, הביאה עם חבר טוב שלה. בחודש השישי, באמצע חופשה, על שפת הבריכה, ככה עם הבטן הגדולה שלה בבגד ים, התחיל איתה מישהו. היום הם יחד 15 שנה. מלבד הבן הנהדר הזה שלה יש להם עוד שלוש בנות.
את לא יודעת אילו הפתעות החיים מזמנים לנו. לפעמים כשאנחנו הכי פחות מצפים להן.
(סיסמא ? לא יודעת, עובדה!)
אבל כן, מכירה ת'נפילות האלה.
וזה קורה וזה בסדר.
והכי חשוב - אוהבת אותך.
שנה נהדרת אחותי.
נכון שיש פתרונות אחרים.
אלא מה?
כמו שכבר אמרתי - אני לא אתן לילד לגדול לבד,
אני גדלתי ככה ואני לא מאחלת את זה לאיש.
יותר מזה, אני רואה הרבה ילדים לאמהות חד הוריות
וניכר בהם חובר האיזון שנובע מהחוסר בדמות גברית.
ככה זה, צריך גם אבא וגם אמא.
לא בטוחה שבא לי לגדל ילד לבד, זה מספיק קשה בזוג.
עשית לי חיוך גדול..
וכן, ככה זה עם עקומת הסינוס הגדולה של החיים.
זמן לעצמנו..
יש לי זוג חברים מאוד טובים שתמיד כשאני באה לבקר אותם זה עושה לי לחשוב..
יש להם שני ילדים מדהימים והם באמת לא נהייו כאלה מעצמם, זו אכן עבודה רבה וקשה -
אבל יש לי תחושה שהיא שווה את זה.
אני גם חושבת
שמחה לראות אותך שוב דרלינג :-)
do tell
חחח..
לי זה רע.
בובה!!
מאמריקה את כותבת לי?!
ולבד זו אמנם אפשרות,
אבל ילדה יחידה כמוני לא תגדל ילד בלי אחים
ושניים לבד....
ותודה מותק :-)
לא, לא חייבים כלום :-)ליאורי.................
אני כידוע רואה את הדברים אחרת, ובנוגע לחיי רואה לגמרי כמו phoebe, אבל מבינה את העצב שלך. פוסט כואב.
אולי המזל שלך שאת חיה בעידן הזה, שמאפשר הפרדה בין
אהבה
סקס
ילדים
אני לא יודעת איפה הכואב לך ביותר, אבל לפחות לגבי הילדים - החלום לא doomed. יש גם פתרונות אחרים בנמצא מלבד אלו הקונבנציונליים. אולי לא האידיאלי, אולי לא ככה דמיינת.
ועדיין.
עשית לי קווץ' בלב
לפעמים אנו נופלים ובטוח שלא נוכל תוך כדי להתפעל מהנוף - אבל זה נפלא שהכל זמני ונעוף איתך בפוסט הבא
לא הבנתי, את כוסית?
תתעלמי אם תרצי מהשורה לעיל, אני קרוב לדעה של פיבי, לא מתוך המקום של להרים ידיים,
יותר מהמקום שממש טוב לי ואם יבואו ילדים עם יהיו רק תוספת לטוב שיש לי, ובינינו,
ילד אחד, גג שניים, צריך גם זמן לעצמנו, לא?
תרגישי טוב.
את גדלה יפה.
באמת.
(אה, וטוב, אבל ממש טוב שברחת בזמן מהקטע של השימלה והמדידות. אל תצטערי על זה לרגע)
רגע, וזה רע...?
-משפחה זה אוברייטד, אני אומרת את זה כבר שנים. יהיו לך דברים אחרים לשמוח בהם. ואם לא יהיו-תמציאי!-
it realy not so importent if you will have 1 child or 100 of them
u can always bring one by yourself
you dont need man 4 this
you dont need them to anything (-:
and u, darling, u r charming
u will have what u want
(-:
לא חייבים המון, גם שניים זה בסדר.
באמת היום שישי הזה לא משהו...
פייר, לא רואה את עצמי מחליפה חיתולים בגיל 92
אבל תודה.
:-)
(אני נורא שמחה על הסוגריים שלך שם למטה...
לרגע נשמעת לי כמו מישהו שהכרתי פעם)
אאוץ' ג'סט אבאוט סאמס איט אפ....
ובכל זאת אאחל לך בנים ובני בנים ככוכבי השמים לרוב:)
בתנ"ך זה עבד ומן הסתם לחבקוקית כמותך זה גם יצליח.
ואם הגוף דועך לאיטו תחת משא השנים, הנפש רק פורחת ומתעדנת לה.
ואם היא מתאפרת לה בדמעות , זה רק יופיה הטבעי.
( נראה לי שאני מסטול..)
אאוץ'
נשיקות.