עם זאת, לעיתים, בהבזקים בודדים, הוא קולט בבני האדם ביטויים ו"חלקי משפטים" השייכים למושגיו ואותם הוא בהחלט מבין. "מבין" או משום דמיון מקרי בין ההתנהגות לבין קוד התנהגות כלבי כלשהו, או משום העיתוי וההקשר שבו היא מופיעה. אין הכוונה כאן לסימנים אותם למד בחייו דוגמת "נטילת החגורה" או "מילוי צלחתו במזון", אלא למערכת של סימנים- קודים תקשורתיים כלביים המוכרים לו מתוך בטנו- שפתו- תנועות ותנוחות אליהן יש להתייחס כרפלקסים. כששני כלבים נפגשים, במקרה ועולה באחד מהם רגש חברות כלבי, לדוגמה, הוא עשוי להפגין את חשקו על ידי כשכוש זנב, הרכנת צווארו וקירוב חזהו לקרקע. זוהי תנוחת הזמנה כלבית לקרבה ומשחק. כאשר אדם מתכופף כדי לשרוך את שרוכי נעליו, אומנם אין לו זנב שמכשכש אולם אף על פי כן, הסיכוי הוא שגם ללא זנב כלל, כלב יפרשו כך- כמזמינו לקרבה ולמשחק. זאת משום הדמיון בין תנוחת גופו של האדם בעת שהוא שורך נעליו לבין תנוחת ההזמנה הכלבית המקורית. טעות זו אינה טעותם היחידה של הכלבים. טעויות דוגמת אלו מתרחשות כשיגרה בכל מקום, בין אם בני האדם ערים אליהן ובין אם לא. בין ההתנהגויות אשר בהן עשוי אדם להתנהג, ישנן רבות נוספות אשר עשויות להידמות לכלב כקודים בשפתו. אדם שמזדקף לפתע, לדוגמה, אינו זז, נועץ מבטו בכלב ואינו מסיר את עיניו, אדם זה מתפרש כתוקפני. אדם בורח לעומתו הוא בורח. כך בין כלבים לבין כלבים, אולם בהקשרים מסוימים גם בין כלבים לבני אדם. . הנחת הבסיס שלנו היא שבני אדם אשר מגדלים כלבים בביתם ממלאים עבור כלביהם את חלל "החבר" ומהווים עבורם בני להקה. התנהגות הכלבים ויחסם המובנה לאדונם אשר חוזרת על עצמה בכל בית היא עדות לכך. לעובדה זו יש גם השלכות על סוג המסרים שאותם הוא מפנה לאדונו וגם לסוג המסרים להם הוא "מצפה" מאדונו לשדר לעברו. למעשה, השפה האפשרית בין אדם לכלבו חסרה לחלוטין את סימני הטריטוריאליות ואת סימני הבריחה המהווים תשובה עבורה. כלב אינו עשוי לחוש תחושות כאלה לאדונו וכמו כן, אין סיכוי שיראה באדונו כמתייחס כך כלפיו. מנגד, כלבים אכן עשויים להתנהג בטריטוריאליות אל זרים גם במידה והם בני אדם. כמו כן, הסיכוי שמגדל כלבים יתקל במסרים מעמדיים מובהקים מכלבו אינו כה סביר. "מנטה יהלומי" היא מקרה יוצא דופן ("גרוש השד"). לדעתי, הנטייה הכלבית לשתלטנות כלפי בני אדם נעקרה מכלבי הבית באמצעות גידול סלקטיבי לאורך הדורות. אבל הנושא אשר ראוי לתשומת הלב המרכזית הוא המסרים הכוחניים שאכן עוברים בין המגדלים לבין כלביהם- המסרים המעמדיים אותם נדמה לכלב שהוא רואה באדונו, והמסרים הכנועים אותם הוא משדר בתגובה. עוד בטרם נעסוק בחינוך כלבים, בקשיים אשר עלולים להתפתח בפנים הבית כמו גם קשיים בשליטה בו בעת השהייה ברחוב, כדאי שנסקור בפעם האחרונה את שפת הכלבים, נשננה ונחרוט חלקים ממנה גם בהתנהגותנו שלנו. חלקים גדולים מהשפה אינם נגישים עבורנו אולם חלקים אחרים בהחלט כן. כמגדלי כלבים, אם נדע לשדר לעברם את מה שניתן בידינו לשדר, כל נושא התקשורת עם הכלב, כמו גם חינוכו, יהיה עבורנו משוכה נמוכה. . השימוש בקודים החבריים ראשית הקודים החבריים. איך ומתי ניתן להיעזר בהם? כל מי שגידל כלב בעברו יודע שכאשר הכלב משוחרר ומתרוצץ בגן הציבורי, לעיתים לא קל לגרום לו להתקרב. יש שיקראו בשמו, יש שיתעצבנו, יהיו שיציעו לו נקניקיות או ביסקוויטים. אני משתמש בשפת הכלבים כמו שאני מכיר אותה. זה הזמן למסרים חברתיים מסוימים. . הפניית גב והתרחקות- הפגנת סמכות במושגים כלביים. התנהגות מגרה כלבים ומפתה אותם להצטרפות. תנועות חתוכות- אם יש תנועה שיש צורך להדגימה במראה עיניים הרי זה ערך זה. מדובר בתנועה קטנטנה שעשויה לסחוף כלבים להתקרבות מידית, למשחק והתרגשות רבה יחסית. רקיעה על הקרקע בשתי רגליים, קיפאון תנועה לשתי שניות ושוב רקיעה בקרקע (משהו דומה). הסתכלו על כלבים צעירים בשניות לפני שהם פורצים בריצתם והעתיקו מהם. כיפוף קומה- תנוחה אלמנטארית. כאשר קוראים לכלב להתקרב, אם אנו בוחרים לעשות זאת מבלי לפתותו בגירוי ריצה או בגירוי התרחקות, יהיה קשה לנו לגרום לו להתקרב בלא שננמיך את קומתנו. כלל זה נכון שבעתיים כאשר האמור בגור כלבים. אדם המכופף את קומתו נתפס כמזמין קרבה.אם קשה לך לשרוך את שרוכי נעליך בנוכחות כלבך, דווקא בעיתוי זה הוא בוחר ללקק את פניך, הרי זה משום שהתכופפותך הבולטת היא קוד מזמין קרבה שאינו משתמע לשתי פנים. זנב מכשכש- תוספת מושלמת לקומה הכפופה. הנע את כף ידך כאילו היא זנב מכשכש ולרוב תבחין בכלב מזדרז, נרגש ועליז יותר. צחוק- צחוקם של בני האדם, אף שהוא נדמה כחשיפת שיניים, אינו מרמז לכלבים על כלום. משחקי ריצה- ההמשך הטבעי לתנועות החתוכות. דשא? אתה הרי הזמנת אותו... רוץ איתו. אינך צריך לרוץ מהר. רוץ בסיבובים, החלף כיווני ריצה בפתאומיות, התכופף וזנק לצד השני, פול, התגלגל, קום והמשך לרוץ. כמה שניות כאלה- קנית את נשמתו. ליטופים- זה הערך היחיד ברשימה שהוא מוכר וידוע לכולם.הליטוף הוא דרך מופלאה בה באים האדם והכלב שניהם על סיפוקם. הכלב מתייחס לתחושת המגע בעורו כאל טיפול עוד מהימים בהם טופל בלשונה של אימו, והאדם מוצא בליטוף מקור כנה של נתינה ומילוי אינסופי של כלי שאינו מתמלא לעולם. חובה להוסיף בעניין זה שהעובדה שהליטוף נובע מהצורך האנושי לאהוב הופכת אותו ל"פרס" על התנהגויות שליליות ובפועל, כמעט תמיד מעודדת אותן. כמו כן, ליטוף אינו דרך מוצלחת להפגנת חברות בשלביה הראשונים. אומנם הכלבים כולם רואים בליטוף חיבה וחברות כלפיהם אולם המגע מבחינתם אינו רצוי אלא במצב של אינטימיות קיימת. כלב זר? איני ממהר להניח יד על ראשו. . השימוש בקודים הכוחניים כאמור, מגדלי כלבים נתפסים בכל מקרה בעיני כלביהם כפרובוקטיביים. זאת משתי סיבות. ראשית משום שכלבים מצפים מחברי להקתם לפרובוקטיביות ו"לדעתם" לא תיתכן חבורה ללא סולם כוחני של חובות, זכויות, הרשאות ואיסורים. שנית, הם מזהים בבני האדם התנהגויות אשר דומות לקודים כוחניים בשפתם והם אינם מתעלמים מהם. קומה זקופה- קומתם הזקופה של בני האדם, לדעתי, אינה נעלמת מעיני הכלבים. בעולם הבר לשאיפה לשאת את הראש גבוה ככל האפשר פירוש אחד- רושם וכוחנות. עובדה זו ניכרת גם בכלבים שלנו ראשית משום הקושי לשלוט בהם או לזכות מהם בכבוד בעת שאנחנו יושבים, בניגוד לקלות בה ניתן להשיג את הדברים במצב עמידה. שנית, היא ניכרת בשינוי ביחסם ובחביבות אלינו, בעת שאנו מכופפים לפתע את קומתנו הזקופה דרך קבע. מבט ישיר וקיפאון גופני- זהו לבו של הנושא. נאמר שאתה כועס על כלבך בעת שהוא תוקע את ראשו בפח הזבל בביתך. אתה נעמד מיד על רגליך, צועק "לא" ונועץ עיניים. הכלב שלך אינו מעלה בדעתו שפח זבל מפוזר הוא העניין. הוא אינו יודע למה אבל ברור לו שאתה פרובוקטיבי עכשיו. "לדעתו" אתה מבקש דווקא עכשיו להפגין את מעמדך הרם. העובדה שהוא מגיב בשליפת ראשו מהפח והצמדת אוזניו לראשו היא משום שהוא ממהר להודיע לך על נחיתותו. התפרצות והסתערות- כדי לממש את שליטתו, על המנהיג להעז להתנפל ללא חשש. אל לנו להכות כלב בשום מקרה, אולם אין לנו שום דרך להסביר לו איזו מבין התנהגויותיו אינה רצויה לנו אם לא נמתין בסבלנות שההתנהגות האסורה תתרחש, ובדיוק אז נסתער לעברו "כאילו" להכותו. (אין להכות כלבים לעולם). קולות נמוכים- אם ברצוננו לעודד את הכלב למשחק איתנו כדאי לנו להשמיע קולות גבוהים. מנגד, אם ברצוננו להטיל עליו איסור כלשהו, כדאי שנשתמש בקולות נמוכים. קול גבוה וצווחני הוא חסר סמכות. קול נמוך ורגוע- קולו של המנהיג. תובענות- גישתי לכל נושא חינוך הכלב נובעת מהבנתי שכל איסור וכל גבול אותו אטיל במסגרת החינוך, יתקבל על ידי הכלב כמאבק עקרוני בינינו. לפיכך הכרעה במאבק, יהיה האיסור אשר יהיה, תביאו לוותרנות כללית. בהתאם לראות עיניי, כלב לא מחונך הוא כלב שמעולם לא אולץ לוותר ומשום כך אין הוא מורגל לוותרנות. התייחסות לתווי הכניעה- כאשר אנו מציגים כוחנות במקומה, עלינו לשים לב ולחדול ממנה מיד כשמופיעים סימני כניעה ראשונים בכלב. כזכור, הסימן הראשון שמופיע הוא הצמדת האוזניים לראש. אין לגעור בכלב אשר מביט בנו ומסיט אוזניו לאחור. מנגד, אם וכאשר אתה מציג כוחנות ומביט בכלב ישירות, הוא כלל אינו מטה את אוזניו לאחור, הכוחנות שאתה מציג רפה מדי ואינה יוצרת את האפקט הדרוש. .
*
בשבוע שעבר ביקרתי בפנסיון כלבים השייך לידיד קרוב. כבעלים לשעבר של פנסיון גדול, נהניתי לעמוד ולהתבונן במהלך העבודה. באותה עת שהו בחצר הטיולים שמונה כלבים (חצר הטיולים היא המרחב המגודר בו משוחררים הכלבים לריצה וחילוץ עצמות). הבחור שעובד במקום, "איגור", התבקש לאסוף את הכלבים ולפזרם בתאיהם הפרטיים. החצר אומנם מחוברת למבנה הפנסיון אולם גודלה אינו מאפשר לתפוס את מי "שמחליט " שלא יתפסוהו. אם אדם מהשורה היה מתבקש לאסוף את הכלבים מהחצר, יתכן שלילה היה יורד והאיש עוד היה מתרוצץ אחרי כלבים בחצר. לא איגור. הוא נכנס לחצר, צעד לאט עד למרכזה מבלי להרים את עיניו ואז... שרק, מחא כף פעם אחת, סובב את גופו בפתאומיות רבה ובלי להביט... החל צועד לכיוון המבנה. לא עברה שנייה אחת וכל שמונת הכלבים צעדו אחרי איגור אל תוך הפנסיון. שנייה אחת! על אף שראיתי את איגור בעבודתו כמה דקות בסך הכל, לא היה לי ספק שהאיש יודע משהו על כלבים. |