פרקים מהספר לדעת גברים
פוסטים פופולאריים
-
פרק ראשון- רפי
18/10/08 | 480 צפיות
-
פרק שני- דניאל
18/10/08 | 445 צפיות
-
פרק שלישי- אורי
18/10/08 | 292 צפיות
-
פרק רביעי- הארי ודויד
18/10/08 | 495 צפיות
פוסטים אחרונים
- פרק רביעי- הארי ודויד 18/10/08
- פרק שלישי- אורי 18/10/08
- פרק שני- דניאל 18/10/08
- פרק ראשון- רפי 18/10/08
פרק ראשון- רפי
כך בעמדי לבד במטבח ביום שישי אחד אחר הצהריים, מכינה מטעמים לילדי שעזבו את הבית והשאירו אותי לבדי, תהיתי מה יהיה בערב. היו לי שלש אפשרויות או אולי ארבע וההתלבטות ביני לביני החלה במסע ארוך ומיגע של מה עדיף על מה.נכון שיום שישי זה יום שאני מעדיפה לשבת בבית ולהיות קצת עם הילדים לראות אותם מתענגים על אוכל ביתי מבושל של אימא אחרי שכל השבוע חטפו שווארמה בפיתה או פיצה ובורקס, אבל בסה"כ אחרי שהזללנים גומרים את הביס האחרון אני כבר שומעת אותם בפלאפון מסדרים להם את הסידור להערב ותוך שעה קלה הם נעלמים והולכים לדרכם. נשיקה חטופה על הלחי ו" אימא תודה על הארוחה" ( פתאום אני מקבלת תודה על ארוחות שהכנתי להם במשך עשרים וחמש שנה, גם זה משהו), את יוצאת היום?"ואני תוהה למה כל כך מעניין אותם אם אני יוצאת או לא , לבד מהעובדה שאם אני לא יוצאת ונשארת בבית אז בטח יבוא משפט ההמשך "אם את לא יוצאת אז אני יכול לקחת את האוטו?"לא שמפריע לי שלוקחים לי את האוטו אבל מה אם פתאום יצוץ איזה אירוע מסעיר שאי אפשר בלעדיו והנה אני תקועה בבית בלי מכונית ומפספסת את הזדמנות חיי להכיר מישהו שכל השנים רק לו ייחלתי. ותוך כדי ההתלבטות עם מי אני יוצאת או אולי כבר עדיף להישאר בבית , לישר רגליים על השולחן ולצפות באיזה סרט מתח בטלוויזיה בלי בלבולי מוח, מצלצל הטלפון וחברתי למסע הייסורים הזה שנקרא חיפוש בין זוג מתקשרת לדווח לי על איזה מסיבת פנויים פנויות שמתקיימת בכל יום שישי שני בחודש. " אני לא הולכת!" אני אומרת לה בנחישות , " את יודעת שכבר אין לי כוח למפגשים האלו , תמיד אותם אנשים , משעמם לאלה..."" אז מה," היא אומרת , "את מעדיפה לשבת בבית ולא לעשות כלום? תבואי נרקוד קצת נפגש עם החברה, יהיה נחמד"" נראה איך אני ארגיש בערב" אני אומרת לה , מותשת מהמחשבה ששוב אפגוש את אותם אנשים שלשעה קלה אשתחרר מההרגשה המעיקה של הבדידות ואחזור הביתה מרוקנת מתחושות ובסוף עוד אצפה בסרט בטלוויזיה בתקווה שעוד לילה יגיע לקיצו. מערכת היחסים המשמעותית האחרונה שהייתה לי לאחר גרושי הגיעה לקיצה, שלא באשמתי, והביאה איתה את החרדות הנוראיות שהנה אחרון הגברים מעדיף את הנוחות של לחיות לבד על החום והאהבה שהרעפתי עליו.לא שזה הבחור לו פיללתי וייחלתי לאחר גירושיי, לפעמים הרגשתי שאם הייתי עושה את הפשרות שעשיתי בשבילו לקודם לפניו, בכלל לא הייתי מתגרשת אבל מה שאת יודעת אחרי את מסרבת לשמוע ולקבל לפני.. הגבר היה נאה למדי, הוא התברך בכרס קטנה ורק חצי קרחת. מזלו הגדול ואולי מזלי שהסתפק בארוחה אחת ליום במסעדה קבועה כל צהריים במקום העבודה שלו. כך הוא פתר אותי מלבשל לו והוא אהב לגהץ לעצמו את החולצות ולעשות כל יום שישי קניות בשוק. אז מה כבר יכול להיות בו רע חשבתי לעצמי. חלומה של כל אישה!!!! הבעיה של רפי הייתה כמות המפגשים השבועיים שהוא היה מסוגל לנדב. יומיים רצופים היה מחווה יוצא דופן לרגל יום הולדת או מאורע משמח במיוחד, ( שלושה ימים רצופים כבר עשו אותו חולה). הוא דגל בשיטה של " הרוג תורכי ונוח.... יום בשבוע איתי, יומיים עם הכדורגל בסלון וכמובן ששכחתי את היומיים שהיה מבקר את הילדים שלו ועוד יום את אבא שלו שלאחר מכן הוא כמובן היה " הרוג מעייפות" המסכן!!!! במשך מספר חודשים ברוב תומי כל כך התחשבתי בו שהיום היחיד בשבוע שאפשר היה להיפגש אתו היה יום חמישי ( אם לא היה כדורגל) , או יום שישי, (כשהילדים החליטו לא להגיע), או יום ראשון שהיה מגיע לי כפיצוי אם היה משחק ביום חמישי וגם הילדים הגיעו לביקור ביום שישי. כמובן שהתוכניות שלי בכלל לא נחשבו מכיוון שאם במקרה ביום ראשון שבו היינו אמורים להתראות נפל על מסיבת הסיום של הבת שלי מבית הספר התיכון אז הייתי שומעת בטלפון: " לא נורא, חמודה, מחר זה גם יום" או "כל החיים עוד לפנינו" ובטריקת השפופרת הייתי מרגישה את אנחת הרווחה שלו, "איזה יום נפלא היום!" יש לו עוד יום חופשי. אני חושבת שלקח לי איזה שלושה, ארבעה או חמישה חודשים כדי להבין שהבחור הנאה והשחום הזה מתמרן אותי, נאיבית שכמותי!ואז יום אחד ברוב תסכולי אמרתי לו "היום נפגשים כדי לדבר על מערכת היחסים שלנו!".רפי הוכה בהלם! , " על מה את רוצה לדבר נשמה שלי? מה? לא טוב לנו ביחד???" למחרת הוא ויתר על משחק כדורסל חשוב בין מכבי תל אביב ואיזה קבוצה חשובה בליגה הלאומית רק כדי לרצות אותי וש"תראי כמה את חשובה לי, אפילו על המשחק הזה ויתרתי." "אני לא מוכנה להמשיך ככה!" הצהרתי בכל יכולת האסרטיביות שלי ועם דמעות בעיניים. "להמשיך איך?" היתמם רפי ועיניו פקוחות לרווחה, מביעות תמיהה של ילד שכאילו לא מבין מה המורה רוצה ממנו."אני לא מוכנה להיות האחרונה בתור אצלך! אני רוצה להרגיש שאני חשובה בעיניך!! אני רוצה להכיר את המשפחה שלך ולהיות מוזמנת לארוחות המשפחתיות אצל האח החשוב שלך! (מנכ"ל או סמנכ"ל של איזו חברה שאני לא זוכרת את שמה)".הרגשתי שעוד לא הספקתי להגיע לרבע מהדברים שהיו לי להגיד לו וכבר הוא התחיל לבהות באיזו נקודה לא ברורה באופק ואני מאבדת את רמת הקשב שציפיתי לה.בפעם הראשונה שזה קרה, באחת משיחות "ההבהרה" שתמיד נזמו על ידי, חשבתי שהוא חושב.....! מעניק לדברים שאמרתי איזה התייחסות בוגרת ורצינית שבסופה הוא יגיע להכרה שעדיף לוותר על עוד איזה יום בשבוע מלהמשיך להיות לבד. ואם לא לבד אז בטח שעדיף על מסכת הייסורים של בליינד דייטס והכרויות חדשות. אבל אחרי שאני שפכתי החוצה את כל "טענותיי ותלונותיי ( הגדרות שלו כמובן), אני קראתי לזה "גישור על פערים", "מציאת שביל הזהב" הוא היה חושב....!!!לפעמים לקח לו שבוע ימים ואפילו יותר לחשוב על הדברים ובזמן שאני הייתי מתבשלת במיץ של עצמי ומחכה לצלצול הטלפון המיוחל ממנו הוא לא פספס אף משחק ליגה בעונה. ולבסוף הייתי נשברת ומתקשרת אליו. למה??? כי ככה!!!, אחרי איזה יציאה או שתיים עם חברות גרושות או רווקות או נשואות פתאום הייתה נוחתת עלי ההארה שאולי אני לא בסדר!! אולי יש לי יותר מדי דרישות!! וש"גברים זה מצרך כל כך נדיר שצריך לשמור עליו בשבע עיניים" כמו שאימא שלי הייתה אומרת." צריך לקבל אותם כמו שהם ואז לעבוד עליהם באלגנטיות שהם לא יבחינו איך הם הופכים להיות עושי דבריך!". וכשאני מתקשרת אליו אחרי ערב שלם של התלבטויות מה להגיד ואיך לרכך את הדברים, מהצד השני עונה לי קול די עליז ושלו, "היי, מה קורה ? את בסדר, מתוקה?" כאילו שאם לא הייתי בסדר זה ממש יעניין אותו. אז בדחילו ורחימו אני שואלת אותו למה הוא לא התקשר כל השבוע והוא בקולו המתחנחן עונה לי: "אני עוד חושב מותק! תאמיני לי הייתי כל כך עסוק, הילדים יצאו למחנה קיץ בצופים ואבא שלי היה צריך תור אצל הרופא, ואחי בדיוק חזר מחו"ל והבת שלו מחר מתגייסת לצבא ובעבודה יש המון לחץ ומוקדמות המונדיאל בדיוק התחילו, פשוט עוד לא הספקתי לשבת דקה עם עצמי ולחשוב...."לכי תאמיני לו. בטח איזה גדוד של מחזרות בודקות כל שבוע אם הוא כבר התפנה!. בפעם הרביעית שדברנו על "תשמע זה לא בשבילי, אני מחפשת קשר קבוע ויציב וחבל על הזמן אתה לא בשל לזוגיות" הוא חשב במשך חודשיים.אני לא נשברתי והוא התקשר איזה פעם לאחל לי חג שמח לאיזה אחד מהחגים החשובים, פסח , ראש השנה או new year , וככה דרך אגב מזמין אותי לשתות איתו כוס קפה ולשוחח על הקשר שלנו כאילו ששום דבר לא קרה במשך חודשיים, אמרתי לו "לא תודה" אני לא פנויה והיה איזה תענוג בלדעת שהפעם זה כאב לו. "החיים לימדו אותי לא להתרגש יותר מדי משום דבר" ( מילים שלו). הגבר מת רגשית אבל מה מערכת העצבים עוד פועלת ודורשת את שלה אחרת אף אישה הוא לא צריך בחייו אחרי כל הצרות שהנשים שהיו שם לפני עשו לו. כאילו מה??? אני צריכה לספוג את כל הנחס הזה בגלל שהוא לא הסתדר עם אף אחת????!!!! ומאז שפתרתי את עצמי ממנו נשאבתי למחזוריות מיוחדת של מצבי רוח שהשתנו כמעט כמו מזג האוויר בסתיו הישראלי. לפעמים היה איזה יום שמש נפלא בשבוע של ימים אפורים ודלוחים. כל הזכויות שמורות להגר קדר. 2007 |
תגובות (0)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אין רשומות לתצוגה