כותרות TheMarker >
    ';

    האי של חני

    מילים כאן עכשיו

    לבד

    73 תגובות   יום שבת, 18/10/08, 12:32

    באביב  בשקיעה טילנו  יחד  בחוף המסולע

    רגל ההר הלבנה פערה לנו שער למקום תקווה .

    גרגרי הזיפזיף דבקו  לגופינו   המתגלגלים

    סרבנו לנער ,  שיעידו על שהיה.

     

    ובשחר   סתוי

    חניתי באותו מגרש  קרוב לעצים.

    צעדתי באותה הדרך שהים   לצידי.

    ישבתי  על אותו הסלע.

     שוב כפות רגלי  כוסו שם  חול

    ולא הרגשתי את  חסרונך  בבועת האויר הריקה.

     המים  צללו  כבדולח   .

    זה לא אותם המים

    לבדי

    רק  חבצלת חוף אחת שאחרה  לפרוח

    הזכירה לי  

    שהחשש  מכאב הזיכרון    מנע   ממני  את הפריחה במלואה.

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (73)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        11/1/09 11:22:

      זיכרון כמו הרבה דברים

      ניתן לשינוי.

      לעיתים מרצון ולעיתים מטראומה

      אני מחקתי מזכרוני תקופה קשה

      כולל אנשים,מספרי טלפון וזיכרונות

      לא טובים.

      החלטה.


      לכותבת שלום,

      אני ממליצה לך על פרסום התוכן הנ"ל באתר במה חדשה, שם ישמחו עשרות ילדות צעירות להעיר לך עומק היצירה. 

       

      קבלי את הערכתי בצורת כוכב!

        2/11/08 14:40:
      יפה מאד
        28/10/08 18:26:


      שוב הגעתי.

       

      כל כך יפה.

      כל כך מרגיש .

      נעים למקרא

      ולא עצוב.

      מירה

       

        25/10/08 15:59:

      כי הפחד משתק וגורם לנו לא לפרוח

      פוסט מדהים *

        24/10/08 18:41:

      חני של הים והים של חני

       

      תודה

       

      אריאנה

        24/10/08 17:54:


      איזה יופי ורגישות

       

      חיבוק וכוכב

       

      שריאלי

        24/10/08 03:19:

      חבצלות-זיכרון ילדות שלי.

       

      דןחיוךדן 

        22/10/08 18:21:


      ענק

      *

      אהבתי את הכנות, המוכנת להסתכל והעצמה

                יו-חנן

      משוחח  עם הלא-מודע

        22/10/08 08:36:

      ולמרות הכל

      השיר שלך מלא

      קבלה ובעיקר

      תקווה.

      נפלא.

        22/10/08 04:05:

      אין ממה לחשוש.
        22/10/08 03:09:

      עצם החזרה היא הנסיון לזכור

      אמנם זכרונות כואבים

      אך הם מתקהים

      יפה לראות זכרונות זועקים

      גם אם באים ממעמקים אחרים

      נגמרו הכוכבים וחבל

        22/10/08 02:15:
      כיכבתי כי אהבתירגוע
        22/10/08 02:05:


      חזק מאוד.

      אהבתי,

      תמונה נהדרת

        22/10/08 01:09:


      ***ממני

      אהבתי את התיאור חזק ביותר

        21/10/08 23:36:
      *
        21/10/08 22:49:
      כוכב  מאיר  לך  יקרה  באהבה  מדבורה
        21/10/08 22:18:


      כתיבה נהדרת!

       

      *

        21/10/08 21:52:

      יופי!

      התמונה משוררת,

      השירה מציירת

      ואת נהדרת.

      שרק לא יקטפו את החבצלת הזוהרת.

       

        21/10/08 21:51:

      אהבתי את התמונה המדהימה ויפה  .

      את מעלה זכרונות מהעבר  ומראה את המעבר לכמעט פריחה בהווה..

      תודה רבה לך תבורכי.

        21/10/08 21:45:

      הנה עוד תמונה של חבצלת החוף חבצלת השרון

      כתבת יפה ונוגע

      גם החבצלת החוף מתכנסת בתוך עצמה

      והפריחה שלה עם לובן הפרחים כל-כך

      אצילי ויפה ממני באהבה רינת

        21/10/08 21:42:
      זכרי את העבר, השתמשי בו על מנת לחיות את העתיד.
        21/10/08 21:25:

      צטט: "שהחשש  מכאב הזיכרון    מנע  

      ממני  את הפריחה במלואה. "

      יפה המשפט הזה הנועל את השיר. * עבורו.

      באשר לגבי היתר, יש כמה אי דיוקים לשוניים

      כדאי להבא להקפיד חני.

      המשך שבוע טוב

      לאה HALINKA

        21/10/08 21:09:

      כתיבה יפה-עם חופש ביטוי אישי---של תחושות !! אמיתי מאוד !!*
        21/10/08 21:05:

      *

      טקסט מדהים

      יפה כל כך....

      הטקסט היפה ביותר שלך שקראתי עד כה...

      הרגשתי אותך....

      וגם את השקיעה , את הערגה, והעצב...

      הייתי איתך

      ולא הייתי....

       

        21/10/08 20:34:


      חני מאד יפה תארת את תחושותיך את האכזבה והכאב.

       

      והתמונה ממש ממש יפה.*

        21/10/08 20:32:

      פשוט יפה!
        21/10/08 20:26:

      ועכשיו אני מאחלת לך את הפריחה

      במלואה

      נשיקה

        21/10/08 19:52:

      הזכירה לי  

      שהחשש  מכאב הזיכרון    מנע   ממני  את הפריחה במלואה.

       

      בכל פעם שעולה בך החשש מהזיכרון,

      הזכירי לעצמך את היופי שבפריחה,

      ותגידי לעצמך אני ראויה,

      כתיבתך פשוט נפלאה.

      אסתי

      דרך הצבע

        21/10/08 19:38:

      צטט: z-217 2008-10-21 18:57:02


      אלו הזרעים של חבצלת החוף:

      http://cafe.themarker.com/view.php?t=354271

       

      קבלי והשתמשי לפריחה מחדש!

       

      (:

       

      צ

       

       

       

       


      זו התגובה הכי יפה שפגשתי באתר. מקסים ואמיתי. קחי את הזרעים והם יפרחו שוב. אל תפחדי. הפחד משתק. חיוכים.
        21/10/08 19:33:

      אהבתי   #####

        21/10/08 19:28:

      הפלאת  לתאר  במלל ותמונה

       

      הפריחה  תבוא   במלואה

          

         נשיקהרגוע

        21/10/08 19:12:


      אל תרשי לזיכרון אחד כואב לנווט את חייך..

      הנשמה שבתוכך לא יכולה להדהד בגוף מכווץ

      חבל

      את כל כך מיוחדת ואייכותית..

        21/10/08 19:04:


      הכתיבה והתכנים נוגעים...

      כוחות הטבע מחשבה וכתיבה מאזנים...  

      והצילום כל כך אופטימי...

       

      אנטון 

        21/10/08 18:57:


      אלו הזרעים של חבצלת החוף:

      http://cafe.themarker.com/view.php?t=354271

       

      קבלי והשתמשי לפריחה מחדש!

       

      (:

       

      צ

       

       

        21/10/08 18:56:

      היי חני,

      באמת שיר נחמד,

      בחיים יש רגעים קסומים !

      אנו כמהים ומתגעגעים לדברים שאינם עוד..

      אנו מתרפקים על הזכרונות.....

      מדוע אין כמעט שירים על "מה שיש" ?


       

        21/10/08 18:54:

      אהבתי מאוד את התמונה.

      באשר לשיר-המצלול יפה מאוד. הייתי מכינסה בו כמה תיקונים ברשותך, אעשה זאת הפעם אך אם זה לא לרוחך אנא אימרי לי ולא אעשה זאת בעתיד.

      העתקתי את שירך כפי שהוא, ההערות יבואו בסוגריים.

      (ב)אביב  (ב)שקיעה טילנו  (יחד)  בחוף (ה)מסולע  (כל מה שבסוגריים-מיותר.)

      רגל (ה)הר (ה)לבנה פערה לנו שער (ל)מקום תקווה . (כנ"ל, פסיק אחרי "שער" )

      גרגרי הזיפזיף (נדבקו)  צ"ל דבקו לגופינו   המתגלגלים.

      סרבנו לנער אותם  שיעידו על שהיה.

      (כל הנקודות עד לשורה הרביעית מיותרות לדעתי.)

       

      ובשחר   (היום)

      חניתי באותו מגרש  קרוב לעצים.

      צעדתי באותה הדרך שהים   לצידי.

      ישבתי  על אותו (ה)סלע.

       שוב כפות רגלי  כוסו (שם)  חול

      ולא הרגשתי את  חסרונך  בבועת (ה)אויר (הריקה.)

      (אם בבועה יש אויר אזי היא איננה ריקה. נכון שבשיר יש לצנציאה פואטיקה אך גם קוהרנטיות חשובה.)

       המים  היו הבוקר  (בדולחיים)? התכוונת לדלוחים?  במיוחד   .

      (זה) אלו לא אותם המים.

      לבדי.. (בלי נקודותיים)

      (ו)רק  חבצלת חוף אחת שאחרה  לפרוח

      הזכירה לי  

      שהחשש  מכאב הזיכרון    מנע   ממני  את הפריחה במלואה.

       

      האמירה מאוד יפה. כללית השיר מצא חן בעיני מאוד לכן טרחתי.

      שיר לדעתי הוא כמו רוטב טוב. צריך להיות מצומצם ומלא טעם. חזרות מיותרות, ניקוד מיותר, מדלל אותו.

      אנחנו לא רוצות להוסיף מים לרוטב מצויין, לא?

      חשוב מאוד להקפיד גם על לשון נקיה ונכונה כי בשיר הרי כל מילה חשובה.

      מקווה שאת לא נפגעת, מקווה שאת מבינה שכוונתי טובה בלבד.

      אשמח לקרוא ממך עוד אך כאמור, אם הדבר אינו לרוחך אנא אימרי לי ולא אנסה לתקן לך בעתיד, רק אומר אם יפה לי או לא.

      כל טוב

      ציפור-עט.

        21/10/08 18:45:
      לפרוח... לא לפחד כלל
        21/10/08 18:28:

      כמה טוב לקרוא מילים

      של מודעות עצמית

      נפלא שכך את מרגישה

      תפרחי כחבצלת ריחנית ומקסימה!!!

        21/10/08 18:15:

      היי חני. התמונה מאוד מצאה חן בעיני. הכתוב והתמונה מוסיפים זה לזה ערך מוסף. תודה ששיתפת אותי. מתי.
        21/10/08 18:06:


      כוכב* של שנה חדשה...

      בכל אראה רק את הטוב.

      צילום מקסים... כתיבה מקסימה..

       

       

      תבורכי...

        21/10/08 18:04:

      צטט: judy-z 2008-10-18 14:28:24


      "החשש  מכאב הזיכרון    מנע   ממני  את הפריחה במלואה. "

      כל כך נכון כמה שהחשש מפני הכאב

      עוצר אותנו מלקבל בעצם

      את הליבלוב והפריחה.

      הפלאת לתאר

      שבת טובה

      וחג שמח

      יהודית

      מה שג'וד אמרה

      רק החתימה אחרת קריצה

       

      אניתמים

       

        21/10/08 18:04:

      אחלה  תמונה

      פוסט  מעולה

        21/10/08 18:00:

      ****************

      יפה כתבת

        21/10/08 18:00:

      אהבתי *
        21/10/08 17:59:


      החשש הפריע לראות את הפריחה במלואה.

      נפלא כתבת.

       

      באהבה

      עופרה

        21/10/08 17:57:

      ורק  חבצלת חוף אחת שאחרה  לפרוח

      הזכירה לי  

      שהחשש  מכאב הזיכרון    מנע   ממני  את הפריחה במלואה.

       

       

      מקסים חברה שלי !

        21/10/08 17:56:

      צילום מדהים באיכותו ויופי של כתיבה.

       

        21/10/08 17:55:

      צילום מקסים וכתיבה נוגעת

       

      *

        21/10/08 17:50:

      ורק  חבצלת חוף אחת שאחרה  לפרוח

      הזכירה לי  

      שהחשש  מכאב הזיכרון    מנע   ממני  את הפריחה במלואה.

       

      צילום נפלא,

      חבל שלא יכול לטשטש את הכאב

      מאחלת לך שהפריחה תשוב בקרוב

      מזל

        21/10/08 17:49:


      ואותה חבצלת, שאחרה לפרוח, זאת

      שהזכירה לך...

      תזכיר לך, מהיום, את אותו רגע קסום:

      הרגע בו החלטת להותיר מאחור דבר,

      ולחתור למקום חדש...

        21/10/08 17:46:

      צלום נהדר

      ושיר שנוגע בי היום מאד

      אבל מחר לא אפחד יותר מלזכור את שהיה

      לטוב ולרע חיוך

       

       

        21/10/08 17:46:


      לגמרי.

      *

        21/10/08 17:35:


      רגיש ונוגע.

      שוקי


      חני יקרה,

      זוית הצילום מעניינת

      ואהבתי מאוד את סיום השיר

      ורק  חבצלת חוף אחת שאחרה  לפרוח

      הזכירה לי  

      שהחשש  מכאב הזיכרון    מנע   ממני  את הפריחה במלואה

      כתיבתך יפה מאוד. אשוב

        21/10/08 00:32:

      האדם מבטא את עצמו במידה זעומה מאוד כאשר הוא מדבר בשם עצמו.

      תנו לו מסווה ויגיד לכם את האמת. -

      אוסקר ווילד

       

      אהבתי כל מילה שלך יקירה

      מה שהסתיו עושה לכן זה פלא מופלא

      ואני הוא המופתע כל פעם מחדש

      תודה לך

        20/10/08 21:05:

      רגע של אהבה, רגע של זכרון
        19/10/08 23:43:

      אסור לנו שהחששות יכתיבו לנו את חיינו


       


      שהחשש  מכאב הזיכרון    מנע   ממני  את הפריחה במלואה.

       

      כך כתבת. למה לתת לכאב למנוע את הפריחה?

        18/10/08 21:33:


      כן.

      זה הזמן לפרוח.

        18/10/08 21:28:

      תצלום נהדר והתוכן מדבר בעד עצמו

      אלא מה ?

      כאב הזכרון נובע מהשתוקקות למשהו ומעיד שלא נפרדת לשלום מההשתוקקות.

      בכך את יוצרת בתוך עצמך כאב שאיננו הכרחי כלל.

      הייתי מאריך בהסבר אבל אני בטוח כי אין בכך צורך.

      אני בטוח שאת מבינה.

        18/10/08 21:27:

      תקשיבי לה לחבצלת...
      לשימוש בפחד הבא
        18/10/08 21:24:

      יפה, התמונה מתאימה לכתוב

      שני הצמחים, שאחד מהם נוכח (הצמח) אבל נפקד (בפרחים)

        18/10/08 21:19:

      אחד השירים (וידוי מדהים) היותר טובים בקפה.

      כיכבתי.

       

       

      אל תוותרי על ים התקוות שלך.

        18/10/08 19:23:
      עוד יבואו ימים טובים מ....
        18/10/08 18:45:

      כל חשש לצערנו הרב

      מונע מאיתנו להמשיך

      להסתכל קדימה בחיוך

       

        18/10/08 16:23:


      "העצבות היא חומה המתנשאת בין שני גנים." ג'. ח. ג'.

      P  A  F

        18/10/08 14:46:

       

      "שהחשש  מכאב הזיכרון    מנע   ממני  את הפריחה במלואה."

       

      אמרת במשפט אחד את כל שציירת במשפטים מעל

      את מה שכלכך הרבה אחרים לא מצליחים להבין לעולם

      וזה נכון לא  רק לזוגיות

       

      נגמרו לי הכוכבים

      ולך מגיעים שמים מלאי כוכבים

       

      שבוע נפלא

      רונית

        18/10/08 14:28:


      "החשש  מכאב הזיכרון    מנע   ממני  את הפריחה במלואה. "

      כל כך נכון כמה שהחשש מפני הכאב

      עוצר אותנו מלקבל בעצם

      את הליבלוב והפריחה.

      הפלאת לתאר

      שבת טובה

      וחג שמח

      יהודית

        18/10/08 13:55:

       

       

       

       

        18/10/08 13:54:

      הרגעים הטובים,והכואבים

      נשארים איתנו לעד.

      רק אנו מנווטים לאן נגיע.

      שמחה וצחוק כל החיים.

        18/10/08 13:36:

      הרגעים הטובים,וגם הכואבים

      נשארים איתנו לעד.

      רק אנו מנווטים לאן נגיע,

       שמחה וצחוק תמיד.

        18/10/08 12:51:


      זכרון שיש בו מתיקות על אף שהוא אינו עוד

      יש תחושה שדווקא בחרת לזכור את הטוב ממנו

      ולא להתאבל על האין

       

      כתוב רך

       

      מ. חבר

      ארכיון

      פרופיל

      חני של הים
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין