כשחזרתי,

לא ממש ידעתי.

ידעתי שאני לא מאוהבת עד עמקי נשמתי

אבל גם ידעתי שאני כן אוהבת.

עבר שבוע מאז שחזרתי ממך.

ואני מתגעגעת.

ואני רוצה לאחוז בך

ואני רוצה לשוחח איתך.

לפעמים אני נתקפת חרדה שמא התעצמות הרגשות שלי הם געגועים למשהו שאני כמהה אליו.

ולא באמת געגועים אליך.

היו לנו רגעים מדהימים

והיו לנו רגעים קשים.

אני שמחה שלא הכל היה ורוד ונפלא ומושלם.

דווקא הפגמים והבעיות שהיו משמחים אותי.

זה מאפשר לי לבחון ולחשוב בצורה מציאותית יותר.

בהכירי את השלם והאמיתי.

כמו מקודם, אני רוצה רוצה ללכת בעקבות הלב ולא לאבד את הראש.

ועכשיו אנחנו בתקופת המתנה.

הוא צריך לחשוב אם כן או לא.

אפשר או אי אפשר.

עם אשת חלומותיו. כך קרא לי.

כמה זה מוזר כשחלום הופך למציאות.

איך אנחנו תמיד יודעים להתעקש על כל הדברים הלא נכונים