
לא קל להודות באשמה וליטול אחריות אישית, ובפרט כאשר יש שותפים נוספים וגורמים אחרים שעליהן ניתן לגולל את האשמה.במצבים כאלו הנטיה הטבעית היא להיחלץ ע"י הטלת האחריות על השותפים הנוספים.אלא שכל שותף מחלץ עצמו באמצעות אותה תכונה של הטלת האחריות על אחרים. נמצא שכולם צדיקים וישרים ושאלת מי האשם נותרת על כנה וטעונה בדיקה וחקירה. נקודה זו עולה יפה בסיפור פרשת גן עדן, כאשר נדרש להשיב על השאלה מדוע אכל מפרי עץ הדעת, הוא מצא לנכון להעביר את האשמה כלפי האשה וכך אמר:וַיֹּאמֶר הָאָדָם הָאִשָּׁה אֲשֶׁר נָתַתָּה עִמָּדִי הִוא נָתְנָה לִּי מִן הָעֵץ וָאֹכֵל:(בראשית,ג,יב).וכך גם האשה כאשר נשאלה גללה זאת לעבר הנחש בציינה:וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה הַנָּחָשׁ הִשִּׁיאַנִי וָאֹכֵל:(בראשית ג,יג). ביטוי מעניין לעניין זה עולה יפה מדברי השיר של טד יוז המופיע להלן:
לא , הנחש לא פיתה את חוה |
ליריקה.
בתגובה על הסיר והמכסה בשירות האהבה
תגובות (9)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
זה נכון מצד שני לא צריך לשאת שק כבד של אשמה עלינו
אבל כן בסיטואציות שקורות לי בחיים
אני יכולה לשאול את עצמי
מה החלק שלי? בכל זה
איפוה גם אני אשמתי?
*לולי
שבוע טוב.
אוהבת סיפורים מהמקורות
תנך היה המקצוע החביב עלי
לגולל אשמה על אחרים היא תכונה מאוד אנושית, יש מי שבאמת מאמין שהאחר אשם, כי לא יכול לראות את התמונה השלמה ויש לו ראיה מאוד אגואיסטית שבה הוא נמצא במרכז, ויש מי שמאשים את האחר כשהוא יודע שהוא אשם אך לא רוצה לקבל על עצמו את העונש..
לא ממש מתחברת לפרשנות של יוז
בסיפור גן עדן כולם נענשו בסופו של דבר
אולי כי שם היה מי שידע היטב מי אחראי למה..
הטלת האשמה על אחרים היא מעשה של פחדנים
לצערנו.. במציאות שלנו הם מצליחים לא פעם להתחמק מאחריות..
זה גם סוג של פתרון לאכול אחד את השני
ולהעלים עובדות וממצאים על מנת
להתחמק מאחריות, לא?
תודה לך מתבוננת יקרה
ושבוע נפלא לך
איזה יופי של פרשנות.
:)