שלום חברים

למי מאיתנו אין את השיחות הפנימיות האלו, שמצד אחד נראות לנו כל כך הגיוניות, מלאות ברעיונות מקסימים

ומצד שני פתאום אנו מרגישים די "דבילים" שהרשינו לעצמנו לשקוע במחשבות כאלו, שגורמות לנו להיראות לא כל כך טוב. 

אני רוצה לשתף אתכם בשיחה פנימית שהתנהלה אצלי לאחר קורס שעברתי ב-The Key בקיץ האחרון. 

אותה שיחה פנימית הובילה אותי לשינוי משמעותי בחיי.

בסיום הקורס בדרך חזרה הביתה חשתי בתחושת עילוי, שהנה סוף סוף החלום הגדול והענק שלי שעד לפני כן, לפני אותו קורס היה מטושטש, לא מלוטש. חלום להיות עצמאית!  לעזוב את התחום המוכר והנוח בתחום הכספים ולצאת לדרך חדשה, לדרך עצמאית בתחום הייעוץ הארגוני והאימון אישי.... איך עושים את זה?  איך צועדים בדרך הזו? - ביום האחרון של הקורס עברתי תהליך שנקרא בשפת הקורס "דיסני" (מעין תכנון פרויקטים) והחלום שלי רקם עור וגידים. 

כל הדרך הביתה אני חשה כלא מאמינה, שהנה סוף סוף זה בא.

שיש לי תוכנית ואהוו איזו תחושה ענקית.

בקורס חשתי שסוף סוף עמדתי מול המבקר הפנימי שלי שבמשך 5 שנים לא נתן לי לעשות צעד ומכיוון שהוא נשמע לי כל כך הגיוני, השארתי אותו אצלי ושיכנתי אותו במקום של כבוד.

המקום שנתתי למבקר" הפנימי תפס את מקומו של "האני" הגבוה שלי. 

מקום של הפוטנציאל שלי, האינטואיציה, הכישורים והיכולות שלי. 

וסוף סוף בקורס אני מנהלת איתו דיאלוג!

אני מקשיבה לו (למבקר) והכי חשוב משמיעה לו את הצד שלי, הצד של יעל. 

תוך כדי שיחה עם "המבקר" פתאום קפץ לו ממרומי התת מודע ה"ממציא" שלי,

שהוא כל כך "עשיר" וכל כך הצליח להוכיח ל"מבקר" כמעט תמיד

שהחלק הזה בכל מה שנגע הצליח.

השיחה שהתנהלה ביניהם הייתה כזו:

"המצציא" - "רקמתי תוכנית מדהימה ממעמקי נפשה של יעל בפרטי פרטים, שרטטי שרטוטים משעשעים ומושכים, שהחבאתי  באחד מחדרי התת מודע, אני מכיר אותה כל כך טוב ובטוח שזה בול תפור עליה".

"המבקר" - מה קרה לך שהתעוררת דווקא עכשיו, איפה היית כל הזמן הזה אם אתה כל כך בטוח בעצמך?

הם הסתתרו להם מאחורי ה"מבקר" ובכל פעם שהממציא מרים את האצבע להציע הצעה

"המבקר" אומר לו -  "שלא תעיז עוד פעם אתה עם הפנטזיות והחלומות שלך, אנו חיים בעולם מציאותי, אני מסכים איתך שהיא מוכשרת ואף על פי שהוכיחה לנו שהיא מסוגלת להיות המילה שלה ובעבודה היא הגיעה למעמד ולהצלחות גדולות, עשתה תואר תוך כדי גידול ילדים וטיפול בבית שדורש תשומת לב מלאה, עבודה תובענית, חיי חברה, הורים, משפחה,  מבלי לקפח אף אחד, אז מה?כאן השדה לא מוכר, התחום חדש לה, וכפי שאתה יודע ממציא יקר בשדות יש קוצים, מוקשים, מהמורות ולפעמים הקרקע לא פוריה.  חשוב לנו להיראת טוב, מה פתאום עכשיו חלום כזה ענק? לא, לא, לא...."

ל"ממציא" קשה לשמוע את הדברים האלו מבלי להגיב, וה"ממציא" עונה - "אתה זוכר מבקר יקר את אותו יום בקורס שיעל נדרשה לעלות לבמה ולשחק כאוהדת כדורגל "ארסית", זה לא משהו שהיא עושה בד"כ, היא נכנסה לשדה לא מוכר לה, ועוד להיראות לא טוב בעיני אחרים, היא עלתה לבמה שיחקה את התפקיד בצורה הכי טובה שאפשר, כן , כן עם כל הקללות התנועות והכול, התחושה הייתה גדולה, שמותר לפעמים לאבד שליטה ולהיראות לא כל כך טוב, שזה בסדר לא לרצות, שזה בסדר לא לתת לאחר את מה שהוא רוצה ומצפה לראות.  באותו ערב לאחר המשחק על הבמה, היא חזרה הביתה עם תובנה שזה חשוב לה לאבד שליטה לרגע וזה כדי להיות הכי בשליטה.   באותו ערב היא לקחה דף וכתבה "יאללה בית"ר יאללה" צבעה בשחור וצהוב ושמה בתיק.  ובכל פעם שעולה תחושת הפחד של איבוד שליטה שמובילה לחרדה, ושחשוב לה להיראות טוב בעיני החברה כפי שהם רוצים וכל זאת על מנת שתרגיש בשליטה, היא שולפת את הפתק וצועקת בלב "יאללה בית"ר יאללה".  ונזכרת באותו יום על הבמה ששיחקה משחק מהשדה הלא מוכר, מהשדה שזר לה ומתמלאה בתחושה של חיבור ליצירתיות שבה והרצון העז שלה להריח שדות וכרמים חדשים".   

ופתאום לנסות משהו חדש ולעשות שינוי ניראים מהנים ביותר.

בדרך הביתה בסוף הקורס עם פרויקט שהוא למעשה חלום חיי מזה המון שנים והפכתי אותו למשחק.  אני הולכת לשחק בחודשים הקרובים במשחק שמדליק אותי, מלהיב אותי, בכל פעם שחשבתי עליו התנגנה לה מנגינה משמחת בראש, תחושה של טיל מונחה מטרה, הרגשתי צורך לרוץ הביתה ולהתחיל לכתוב את תוכנית העבודה שלי, כל מה שנאמר בקורס אחרי כן מאותו רגע שהייתה לי תוכנית בראש, עבר ליידי, לא הייתי מחוברת, הייתי שם (בחלום שלי) הייתי במשרד ה"פלצני"  שלי באזור השרון, מוקירה את עצמי על ה-5 לקוחות החדשים שלי, בעיניי ראיתי את חנוכת המשרד שאני עושה ומי נמצא שם, הרגשתי איך המשרד שלי מתמלא בהמון לקוחות חדשים ובאים וצמאים לשרות של אימון וייעוץ. 

אני לא זוכרת מתי בחיי התרגשתי כל כך והתלהבות כזו מאף דבר אחר שעשיתי או יצרתי בחיי.

כשהגעתי סוף סוף הביתה, לאחר סבב בין כולם חיבוקים ונשיקות, אני רצה להתיישב מול הלפטופ של עם כל הרצון העז להתחיל את הפרויקט ואז.... פורצת בבכי בלתי מוסבר.

בעלי הרגיש והמקסים שמכיר אותי היטב, הביט בי מבלי לשאול מילה, יצא מהחדר ונתן לי את הלבד שלי כפי שאני אוהבת במצבים כאלו.

פתאום החלום המקסים שרקמתי לו עור וגידים ב"דיסני" נראה פתאטי, לא מציאותי, אמרתי לעצמי - "מה את נורמלית?" "מה את עושה?"  "את באמת חושבת שזה קל, שתוכלי לעשות את זה?", "איזו חסרת אחריות את, מה את צריכה את זה, יש לך עבודה טובה, מסודרת, תנאים מעולים, את מאוד מוערכת ועצמאית במידה כזו שנותנים לך יד חופשית מתי ללכת ולבוא, אף אחד לא מתערב לך בעבודה עצמה, את מלכה שם".  

מה נראה לך שבכמה חודשים שהקצבת לעצמך (1.11.08 ) ממאי עד נובמבר את עצמאית, כשאת בכלל לא יודעת מה את הולכת לעשות ואיך, את פאקינג מטורפת.

ישר זיהיתי שזה "המבקר" הפנימי שלי שדואג לי ובצדק (זה תפקידו).

נורא נבהלתי מהמבקר הפנימי שלי שנתן הופעה מרשימה ותומכת בקורס וכעת בבית לבש חליפה מחויטת עם עניבה נעמד מולי בפוזה מרשימה כזו, מעמיד אותי במקום, כמו תמיד, לא נותן לי לזוז, ואומר לי את  שאפתנית חסרת מעצורים.

לא ידעתי מה לעשות, כיביתי את המחשב ועליתי למיטה והדמעות לא מרפות, חשתי מחנק בגרון ....

אוף....שוב השיתוק הזה, שלא נותן לי לצעוד לקראת החלום שלי , כי חלומות זה אני (אמנם בלי כותנת פסים כמו של יוסף, אך בהחלט חולמת חלומות).  ואז חשבתי לי שהחלום שלי באמת באמת מדליק אותי, כשאני רק חושבת על זה כל הגוף שלי מתרגש ועולה לי חיוך דבילי  בפרצוף, לעומת המחשבה על העבודה הנוכחית שלי, אין מה להשוות בתחושות.

החלטתי לעשות מדיטציה לפני השינה, שמתי מוזיקה מרגיעה ושקעתי במדיטציה. 

נתתי למחשבות להיכנס להוויה של "אני העצמאית", לסחוף אותי, היה קצת קשה כי כל החלקים שבי השתתפו במדיטציה:  המבקר הפנימי, הממציא, היזם, במקום ריקוד סוחף לפי צלילי המוזיקה, הם היו בזירת איגרוף.

ועם תחושות אלו של אני במשרד שלי, עם הריהוט ה"פלצני", יכולתי להריח את הריח שיש לי במשרד, את המראות מסביבי את פניה של המזכירה האלמונית שלי, וגם את פניו של המבקר הפנימי שלי, שלא הפסיק להתגלגל מצחוק בכל פעם שעלתה לתודעה תמונה חדשה.

אמרתי לו - "אוקיי תחשוב שזו אחלה קומדיה לראות אותך צוחק כך זה מרגיע ולא משתק כבעבר וכך נרדמתי.
התעוררתי בבוקר בתחושות של בלבול ופחד, כל התחושות מאמש של התלהבות והתרגשות עזבו אותי.

ניגשתי שוב ללפטופ שלי כדי לנסות אולי לשנות את התוכנית שלי, את החלום שלי לפחות מפחיד ומאיים, אבל אז שום דבר לא הלהיב והדליק אותי, סגרתי את המחשב ואמרתי לעצמי שיש לי עד שעה 10 בבוקר להחליט, אין לי כוח יותר להתאכזב יותר! חשוב לי מאוד שהפרויקט יצליח, בעיקר באבני דרך שהצבתי לעצמי, שהתנאים לשביעות רצון באמת ישביעו את רצוני.

תוך כדי התארגנות בבוקר, קיבלתי המון טלפונים , מהעבודה, מחברות, לא יכולתי לשתף אף אחד במחשבות שלי, בהתלבטויות שלי, בחלום שלי, היה חשוב להגיע לבד להחלטה....מצאתי את עצמי אותו בוקר נסחפת בזמן, לא ממהרת לעבודה ובוחרת להיות ו"לעטוף" את עצמי בילדיי שהיו באותה עת בבית בחופש..... ואז.

אימי קפצה לבקר את הילדים והופתעה לראות אותי בבית ולא בעבודה.

הכנתי לנו קפה וישבנו במרפסת.

היא ביקשה לשמוע על הקורס שעברתי

וסיפרתי לה על הכול, על התחושות המאלפות שחוויתי בקורס מלבד מה שעברתי אמש.

פתאום אימי הרימה את עינייה והביטה לי ישר לתוך העיניים ואמרה:

"אז אני מבינה שאת הולכת להיות עצמאית"

שתקתי - שוב כל החלקים בתוכי זרקו לי מילה, כולם התפרצו ושתקתי.

לא רציתי לשמוע אף אחד מהם ,בשתיקה שלי פניתי ל"אני" הגבוה שלי וכשאימי אמרה לי נו? מה את הולכת לעשות?

אמרתי לה - "אמא אני עצמאית עם משרד מקסים משקיף לים .

ואהוו איזה מזל עליתי שוב למגרש!!!

עברה חצי שנה מאז אותו "דיאלוג" פנימי.

היום אני חיה את החלום שלי.

לפעמים חלומות מתגשמים.....

ומה איתכם?

מה החלום שלכם?

שלכם

באהבה

יעל - יועצת ומאמנת אישית לעסקים.