"תיאור קצר של מירי: לשעבר מדריכה, רשג"דית, מרכזת וקומונרית בצופים. עברה הכנה של שנה כדי להתקבל לקורס טיס (הייתה נמוכה מידי) בפועל עברה קורס מדריכות מורן, תפקדה כמדריכה ואז יצאה לפקד על הקורס שעברה. בקיצור- בכושר קרבי, עם מוטיבציה של תנועת נוער.
תיאור קצר שלי:בטטה. " אני מקווה שהמייל הארוך האחרון לא היה מתיש מידי, כי יש לי הרגשה שגם זה הולך להשאיר חותם צלקתי משהו על הרגלי הקריאה (והכתיבה) של כולנו :) כפי שכתבתי במייל הקודם, התוכנית הייתה לצאת לטרק של 5 ימים בהימלאיה, ואכן לטרק יצאתי.אני רוצה רק להקדים ולהסביר שמי שמכיר אותי באמת יודע היטב שמעולם, בחיי, לא הלכתי יותר משעתיים רצופות אפילו לא במישור (טוב, אולי רק כדי לקנות גלידה. אבל רק מאנדריי ביפו. האמת היא שזה היה באוטו ולא בהליכה. אבל איזה גלידה!)
את הטרק הזה התחלנו בגובה של 1200 מ' ואחרי 3 ימים מצאנו את עצמנו בפסגת ההר בגובה של 3200 מ' אחרי הטיפוס הראשון בחיי שלא היה במטרה לקפוץ חזרה לבריכת הילדים בקנטרי במערב ראשון. כשאני אומרת אנחנו אני מדברת על עצמי ועל מירי ועל פורטר נפאלי קטן אך נחוש בשם רמי (שם אמיתי- לא כמו פורטרים אחרים שהישראלים המציאו להם שמות כמו יהודלה ושלומי)
מה זה פורטר? - פורטר זה מקומי שאמור להוות מורה דרך באופן מינימלי וסוחב ציוד באופן מקסימלי. עלינו היו המים והכסף ועליו הציוד לילה שלנו. בנס נפלנו על פורטר חמוד ולא קרצייתי והוא השתכר רק בשני ערבים ולא בכולם, כך שיצאנו בזול.
תיאור קצר של מירי: לשעבר מדריכה, רשג"דית, מרכזת וקומונרית בצופים. עברה הכנה של שנה כדי להתקבל לקורס טיס (הייתה נמוכה מידי) בפועל עברה קורס מדריכות מורן, תפקדה כמדריכה ואז יצאה לפקד על הקורס שעברה. בקיצור- בכושר קרבי, עם מוטיבציה של תנועת נוער.
תיאור קצר שלי:בטטה.
6 הדברים הכי חשובים לטרק: -מים -נעליים מעולות -קרם הגנה -כובע -מקל הליכה (משתי סיבות שעוד יצויינו) -תמונה של גאנדי (הסבר בהמשך)
אחרי שינה של 4 שעות בלילה, עלינו על אוטובוס מקומי (ולא סתם אני כותבת "מקומי" יש לזה הרבה משמעות פשוט אין לי כח לפרט אותה, אז כחלק משיעור מקוצר של פיתוח חשיבה ודמיון, תדמיינו מה זה אומר "מקומי". רמז שכבר השתמשתי בו בעבר- כל מה שחסר זה העז). האוטובוס הגיע לאחר שעתיים בערך, ירדנו ממנו וישר יצאנו שלושתנו, שמחים וטובי לב, לדרך. כלומר, שניים שמחים וטובי לב, ואחת מלאת חרדות וחשיבה רציונאלית על מסוקיי חילוץ ואיתות SOS עם פנס ראש ממוצע. ביום הראשון טיפסנו 900 מ' בשמונה שעות סה"כ. שאלוהים ישמור אותי כמה מחשבות חיוביות הייתי צריכה להכריח את עצמי לחשוב כדי לסיים את היום הזה. אני נשבעת, אם לא היו בעולם גנדי, מנדלה, ארמסטרונג (תבחרו אחד...), שיטת סילבה, העידוד של שירן והחינוך של ההורים שלי, לא הייתי מצליחה ללכת יותר משעה וחצי בעליות האלה. כמובן שלאורך כל הטרק מירי ורמי היו לפחות רבע שעה קדימה ועשו מידי פעם עצירות כדי שאתקדם עד אליהם... חמודים... רציתי להרוג את עצמי :) כמה שזה נראה בסבבה שלהם, ככה זה נראה קשה בשבילי. בסוף היום הייתי גאה בעצמי ומאושרת לדעת שלמרות הכל עברתי את היום הראשון שנחשב קשה יחסית באופן מכובד ולא קוטרי וסה"כ הרגשתי שאחרי זה אני יכולה לעבור הכל. ואז התחיל היום השני שנחשב קל. אני רק אציין שאחד הימים הכי מסריחים בחיים שלי- היה היום השני. אמרו לי שהוא קל כי הוא רק 5 שעות טיפוס. לא התכוננתי נפשית למה שהלך שם ובחיים שלי לא קיללתי כמו שקיללתי באותו היום. אפילו לא קללות יצירתיות כדי לשעשע את עצמי. פשוט קללות רעות.
פינת אינפורמציה: מזג אויר: כאשר מטרקים בהימלאיה יש להתחשב במזג האוויר.שמש יוקדת הינה רעה מסיבות ברורות, אולם רוח נעימה וצל של עננים קלים הינו דבר טוב.כל זה נכון בטרקים רגילים.בהימלאיה, בעונה הנוכחית, רוח נעימה אומרת שבעוד כחצי שעה יחל מונסון. המונסון לא אומר שזה יהיה גשם כבד. הוא רק אומר שכל העלוקות בעולם יצאו מהחורים שלהם וינסו לטפס עליך!!!!!
פינת אינפורמציה: עלוקות: עלוקות הינן יצורים הניזונים מדם של יצורים אחרים. הן עיוורות , אך מסוגלות לחוש בתנועה סביבן. לא משנה כמה תנסה להרוג אותך במעיכה של נעל/ מקל/ או סכין, הן לא ימותו לפחות חלק מהן ימשיך לחיות. מלח כן הורג אותן. מלח לא נשאר יותר מ-3 דקות אפקטיביות על נעליים.
בהמשך של חוויותיי מהיום השני- החל מונסון והיו עלינו בערך בכל רגע נתון 5 עלוקות שניסו לטפס עלינו וניסינו להוריד עם מקלות הליכה שלנו (זאת הסיבה השנייה לצורך במקל ההליכה). הן היו בכל מקום ונלחצנו אז ניסינו להתקדם מהר בטיפוס ונכנסתי להתקף של קוצר נשימה כמו גם התקף חרדה קל וסיכמתי את היום ברצון עז להצית את היער. היום השלישי היה אמור להיות הקשה ביותר בטרק ופחדתי ממנו פחד מוות. דווקא בגלל זה לדעתי זה היה היום הנעים והקל ביותר מכל שאר הימים עבורי. נהניתי מההליכה, מהטיפוס והכי מהנוף. כמה שהיה יפה. כל ימים היו יפים ועוצרי נשימה, אבל הכישוף של לחיות בתוך ענן בגובה של 3000 מ' ומידי פעם גשם קל ונעים ומידי פעם התבהרות וראות נפלאה ועצים שהשורשים שלהם גורמים לך לרצות להיות נוסטלגי ומהורהר. ואפילו עם העלוקות כבר למדתי להתמודד ביעילות וללא חשש או היסטריה פרנואידית שיש לי משהו חדש בגרב כל 25 שניות!!!! -טוב, נרגעתי. ביום השלישי גם פגשנו בגסט האוס זוג הולנדי יבש כמו צנון ואת המדריך שלהן- הנפאלי המהמם היחיד בנפאל. הייתי גם נורא נהנית מזה שהוא התחיל איתי ללא הרף אם הוא רק לא היה פותח את הפה (עם השיניים המושלמות שלו) ומדבר כמו אידיוט חרמן. הימים הרביעי והחמישי היו קשים יותר לרגליים וקלים יותר לנשימה היות והיינו צריכים לרדת את כל מה שעלינו. מה שהיה הכי נחמד היה התיירים האחרים שפגשנו. הבולטים ביניהם היו שני גרמנים בני 35 ו39 שלא ממש היו בקו השפיות אבל כ"כ כיף איתם שקצת התמכרנו לחברה שלהם לכמה דקות. השיחות איתם היו מרתקות ועל כל דבר בעולם. אגב, בלי שום קשר, אני חייבת לספר שאני רשמית מהווה 30% ממערך ההסברה של המצב הישראלי- פלשטיני במזרח. כל מי שאני פוגשת בערך מקבל הרצאה ארוכה מגוונת וקורעת לב על המצב, מעט היסטוריה, התקשורת העולמית העוינת והכמיהה הישראלית לשלום. יש בי קצת תחושת שליחות בנושא ואני מוצאת את עצמי מרצה המון על זה. אני מקצרת כי אני קצת מותשת וחייבת לרוץ, אבל אני אספר שחזרנו אתמול והיה מתיש אבל חוויה מדהימה באמת.אני לא רואה את עצמי מטרקת שוב בקרוב אבל אני גאה בעצמי על זה שעשיתי את זה עד הסוף וגם באופן שאני מרוצה מעצמי בעקבותיו. הגרמנים עכשיו בפוקרה ואנחנו מסתובבות איתם ועם עוד תיירים שונים מהאיזור וכיף לנו מאוד.היום היומולדת של מירי אז אנחנו הולכות לחגוג לה כולנו בבאר מקומי. מחר אנחנו יוצאות לנסיעה של לפחות 3 ימים, אולי זה יגיע ל-5 או יותר, תלוי בהסדרי לינה שנחליט, לצפון הודו. המסלול הוא מפוקרה לסונאלי, לגורקפור,ומשם לאיזור הצפון בילי, בבקשה תעבירי להורים שלי דנה פ, תעבירי בבקשה לניצן
אוהבת המון המון!!!!!
טליה. |