אלמונים חודרים למחנה צבאי, אורבים לחייל, מכים אותו וחוטפים את נשקו. רק החייל אשם, נכון? ואולי לא? קל מאוד להאשים את החייל. קל מדי. על פי הדיווחים, מדובר בבני מיעוטים. נסיבות המקרה המלאות, עדיין אינן ברורות וייחקרו. אבל שורש הבעיה אינו בחייל אלא במערכת הצבאית ששבה ונתפסה לא מוכנה. מדובר בכישלון של מערכת שלמה. 

 ב ynet דיווחו כי בזמן האחרון ידעו שעבריינים ינסו לחטוף את נשקם של חיילים המשרתים בצריפין. על פי הדיווח, הבעיה עלתה גם בדיונים שעסקו בנושא האבטחה בבסיס. השניים שפעלו, חטפו את הנשק בשבת לפנות בוקר. זמן שבו על פי הדיווח, אין שומרים רבים, רק מצלמות אבטחה. אם ידעו על האפשרות הזו, מדוע צמצמו את מספר החיילים? 

 גם השטח שבו פעלו השניים. הם הרי את שיעורי הבית שלהם עשו ולמרבה הצער, היטב.  מישהו הרי בוודאי ידע על תוואי הקרקע הזה ועל הקפל בגדר. מישהו ראה ולא אמר כלום. ואם אמר, לא התייחסו לזה. ואם התייחסו, עשו זאת בצורה לא רצינית – כי התוצאה – נשק שנחטף. הפעם המקרה הזה, שהוגדר כפלילי, הסתיים למזלנו רק בפציעתו של החייל. זה היה יכול להיות גרוע הרבה יותר.  

אי אפשר בכול פעם לתפוס שעיר אחד לעזאזל. מדוע לא פעלו האחראים על אבטחת הבסיס. כי אם פעלו - יש דרגות והיררכיה - הכישלון עולה עד למעלה. הרי הגנבים נכנסו בקלות רבה לבסיס. כיצד איש לא הצליח לאתר אותם בזמן שהיו שם?  צה"ל, שוב פעם נשאר מופתע. "פרצה קוראת לגנב, וגנב כשקוראים לו בא", כמאמר הגשש החיוור.  

הגנה עצמית וקרב פנים אל פנים היה נוהג בכל חיילות צה"ל בעבר. כנראה שכיום הדבר נעשה רק ביחידות לוחמות. על פי הדיווח, קצינים שמשרתים בצריפין כבר מיהרו לגלגל את האשמה על החייל ש"לא פעל כפי שציפו ממנו". לא ברור כיצד הדריכו את החייל, האם עבר תרגול נגד חטיפת נשק. לא כל אחד יכול להגיב כלוחם מיומן בסיטואציה כזו. אם רוצים שהחיילים יגיבו בהתאם, יש ללמד ולאמן אותם בהתאם ולא להיות חכמים אחרי מעשה.  

לקח נוסף שלא למדו בצבא הוא שדפוס הפעולה הזה חוזר. כמו המקרה בחודש ינואר שבו פלסטיני גנב נשק מחייל בגשר ההגנה בתל אביב. חצי שנה לאחר מכן אותו פלסטיני פעל שוב, בדרך דומה. הוא היכה את החייל במוט ברזל וחטף את נשקו. הוא את הלקח שלו למד – החליף בין אבן למוט ברזל. צה"ל, למרבה הצער – לא.