היום, בדיוק לפני 30 שנים, נולדתי. לפחות על פי התאריך הלועזי, 19.10.1978. ככה אמא שלי אומרת, למרות שהיא תמיד הזכירה לי גם את התאריך העברי. היום יום ראשון, ה-19 לאוקטובר 2008. סבא שלי ז"ל, אביה של אמי, נולד ב-11 לאוקטובר, בשנת 1924. אבא שלי נולד ב-14 לאוקטובר, בשנת 1948. זה שעשע אותי בכל שנה מחדש. "סבא ואבא קיבלו אותך מתנה ליום ההולדת. כשנולדת אבא היה בדיוק בן 30", אמא מספרת ודוק של דמעות מזוגגות מציף את עיניה. הסנדק שלי היה סבא צבי, אביו של אבא שלי. 30 שנה אחרי שנולדתי, אני פוקח את עיני בחדר השינה שהיה שלהם, סבא וסבתא, בדירה בתל אביב. כשנכנסתי לגור פה לפני שנתיים וחצי, מצאתי את החליפה הכחולה שלו, זו של אופנת או.בה.גה שקנה בדיזינגוף, שהצטלם אתה כשהוא מערסל אותי בזרועותיו באירוע ברית המילה. כיפה לבנה לראשו, טלית גדולה חובקת את כתפיו והוא מחייך למצלמה שהבזיקה פלאש צהוב על הקיר באולם "תכלת" הקטן, על שינקין פינת אחד העם בתל אביב. אבא שלי חגג שם את בר המצווה שלו. בתמונה מאז, בשחור לבן, רואים אותו עומד ליד מיקרופון, נושא דרשה. סבא עומד בראש מורכן, לידו. סבתא בכפפות ערב כהות, בתסרוקת מוקפדת, מביטה בדאגה פולנית בבנה הצעיר, אבא שלי, שעומד שם ונתפס מחייך קצת. בדיוק 30 שנה אחר כך, אבא שלי יעמוד באותו אולם "תכלת", מחזיק אותי, בנו השני. בר מצווה, ברית. אותו אולם, אותו מקום בדיוק, 30 שנה הפרש. היום יש שם AM:PM. אני חושב על אמא שלי, שהביאה אותי לעולם הזה והיא בת 28. איפה אני הייתי בגיל 28? אה, עברתי אז לתל אביב. מי חשב על ילדים. אפילו חברה עוד לא הייתה לי. וגם היום אין לי, ואני אפילו לא רוצה. בזמן שהיום מתחתנים בגיל 30 או יותר, אבא שלי נכנס לתפקיד האבהות כבר בהיותו בן 25, כשאחי הבכור נולד. מעניין אם סבא וסבתא שלי דמיינו לפני 30 שנה אם מישהו מהנכדים שלהם ינהל את משק הבית הזה. ואם כן, אם זה יהיה אני. בתמונה ישנה, סבתא שלי מחזיקה אותי על ברכיה בסלון, על הכסא, ואני בן חצי שנה. על הכסא הזה אני יושב היום לבד, נותן לרוח לבדר את הווילונות ולנגן בפעמוני הרוח. אני מתגעגע אליהם. לפשטות הזאת. לעממיות. סבא וסבתא יקרים, רציתי שתדעו, ששלושים שנה אחרי שבאתי לעולם, אני שומר על הדירה שלכם. אפילו שיפצתי אותה. צבעתי. קניתי מזגן. יש עציצים חדשים. השכנים התחלפו. אנשים נפטרו. ואני מתגעגע אל שניכם. אין "תכלת". יש שמיים. ויש עדיין שינקין. ויש לי קטנוע שאני מחנה ליד הבית, ממש כמו שהחנתם את הווספה שלכם כאן למטה. במכולת שהייתה שלכם עדיין מעצבים שיער למיטב נשות העיר. ובית המרקחת הקטן עדיין כאן. אז זהו, רק שתדעו שיש מישהו בבית. ©כל הזכויות שמורות לאלעד אקרמן |
תגובות (26)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
תודה רבה לך :-)
* בגלל שהזכרת לי את הסבים של ז"ל
ובגלל הכתיבה :)
כן, נוסטלגי...
תודה על התגובה והבלון :-)
יומולדת שמח,
רציתי להביא בלון אדום אבל הוא התפוצץ..
אתה מאוד נוסטלגי:)
תודה
מזל טובים אלעד
ואני חשבתי שאתה אקרמן "המקורי"
ומסתבר שאתה לא. רק העתק מדור לדור
סתאאאאאם..... נראה לי משודרג !
שוב יום הולדת שמח
אוקיי
אה, אוקיי.
שחור, אחד סוכר וקצת חלב.
(רק שאני באירלנד, אז יקח לי
איזה כמה חודשים להגיע...)
איזה סליחה? על מה סליחה?
תשאירי ת'נעליים ליד הכניסה. יש שתייה.
ופיצוחים. ותודה על התגובה המרגשת שלך..
זה עושה לי נעים :-)
איזה כיף לך.
אני אפרט:
להיות צעיר זה כיף. בראש, זה לא קשור לגיל.
השושלת הזו שציינת, עם כל האסמכתות שיש לך
נוסכת איזה שקט. בתור מישהי שאין לה ממש מושג
מי ומה גרר אותה לעולם הזה, זה נשמע מרגיע
כמו סחלב חם בחורף.
לכתוב ככה זה גם כיף. יופי של זרימה.
לגור בתל אביב בדירה כזו, ועוד לבד זה בכלל
גג העולם. אני גרתי במרכז בעלי מלאכה ובמלצ'ט כמעט עשור,
זה נותן לי לחזור לשם, עם חיוך.
אז מעבר לזה שנראה לי שהמקום בו אתה נמצא
ביום הולדתך טוב לך (מראית הפוסט)
אני רק אוסיף - נעים להכיר והמון מזל טוב.
וסליחה על ההתפרצות...
תודה רבה אוריון....
קצת באיחור,
אבל מכל הלב.
מזל טוב.
רק אושר ובריאות.
תודה רבה :-)
מזל טוב נשמה*
תודה רבה נעמי :-)
מזל טוב!
אלעדוש יקירי
מתנות הן הדדיות
שלך
בחברות אמיתי
דפי
נויצ' את נהדרת ומקסימה.אוהבת את הכתיבה שלך.
דפי
מתוקה שלי, מיליון אלף ואחת תודות,
על הרגישות, ההקשבה ובעיקר על ההיכרות אותך-
זו מתנה עצומה עבורי להכיר מישהי כמוך,
שסוגרת קצוות ומחברת עולמות ישנים כחדשים.
אלעד
אלעד יקירי
את הפוסט הזה אני קוראת בהתרגשות,
הרי את סבך וסבתך הכרתי לפניך...
לפני שאתה הכרת אותם לפני שאני הכרתי אותך.
הנוסטלגיה הנעימה הזו, המבדרת את הוילונות בחדרי זיכרוננו
אין שני לה.
הבטחתי לך פוסט על כך,
והוא יצא, רק מתבשל ללאט, כמו תבשיל בסיר בשול איטי,
ביום חורף.
הרבה מזל טובים לך ידידי
ועוד יותר,
שתמשיך לנבוע כמעין המתגבר בכתיבתך המדהימה.
10 כוכבים ממני,אחד מהאתר.
דפי
תודה...
המכולת שלהם היתה בארלוזורוב, עד אמצע שנות השבעים.
מאז יש שם מספרה נשים.
וואלה? היה כיף :-)
תודה רבה נועה.... הפתעה נעימה לקרוא אותך כאן :-)
יפה מאוד, במיוחד שאני גם זוכרת את "תכלת" ואת השכונה הישנה. איזה מכולת הייתה לסבים שלך? (אם הייתה)
מזל טוב !
חזרתי איתך אחורה בזמן ...
(:
מזל טוב בכלל ועל החלפת הקידומת בפרט (להחליף קידומת זה כמו לקבל כוכב ירוק- אין מה לעשות עם זה מלבד לחשוב שזה אחלה).
משום מה זכרתי שאתה מזל סרטן, כלומר חוגג בסוף יוני או ביולי. טוב, הזיכרון כבר לא מה שהיה פעם בגילנו (:
כתבת יפה.