למי שלא שם לב, אברום כבר פה. אין מה לדבר, הבנאדם מבין אינטרנט, אם כי לא יזיק לו ללמוד להגיב קצת יותר לתגובות בבלוג, חלק די חשוב במודל האינטראקציה המודרני.

כך או כך, אברום מחזיר אותנו לדיון על אותו ראיון עם ארי שביט. לא אשוב ואדון בטיעונים עצמם, לא זה הפורום אם כי יש לי כמובן הרבה מה לומר. לי מפריעה הסתירה האישיותית אצל בורג. מין שילוב ניגודים של של פילוסוף ומעכער, של אומץ ופחדנות, של חוש עסקים רציונלי ואף ציני עם הטפה רומנטית לניכור. אברום הוא איש המשלב צניעות ויומרה עם ראוותנות ורהבתנות . הכיצד מסתדרים הללו? ניסיתי לפענח את הסתירה הפנימית תוך קריאת הבלוג, ועיני נפלה על הפסקה הבאה:

"הפער הוא בעיני המסתכל. אני לא שואל את עצמי איך ארי שביט רואה אותי. אני גמרתי עם העולם שבו אכפת לי מה אתה חושב עלי. אני חי בעולם שבו אכפת לי מה אני חושב עלי. הרבה שנים חייתי עם המולך של מה יגידו. המולך הזה הוליך אותי למקומות שגויים. למקומות של פער גדול מאוד בין אני פנימי לאני חיצוני. היום אני חי עם האמת שלי"

נדבקתי לפיסקה זו מכיוון שהיא מספרת המון. ההתהדרות ב"מתן דין וחשבון רק לעצמך" היא קשקוש מסוכן. אדם אשר מחפש למצוא חן רק בעיניי עצמו אינו נקי מהשפעות זרות אלא כנראה סתם נרקיסיסט, ובוודאי שמדובר באדם אשר את מיטב פרנסתו עשה בשליחות הציבור ואשר מקדיש את מירב זמנו על מנת לשכנע אחרים שהוא צודק ושהם טועים.

העובדה שאברום פוטר את עצמו מהצורך לתת דין וחשבון לציבור היא זו שמסבירה מדוע מרשה לעצמו לדרוש רכב צמוד לכל החיים מהמוסד שאנחנו מממנים ושאותו הוא משמיץ. הרי אין כמו שכנוע עצמי לבעיות מוסר. אברום מזכיר לי את הילד אשר ממשיך להתפרנס על חשבון הוריו גם בגיל 40 אבל דורש מהם שלא יאמרו לו מה לעשות כי הוא כבר בן 40....

אברום הוא ללא ספק נונ-קונפורמיסט, אליטיסט בעל רגשות קיפוח ותחושת צדק עמוקה. אם ילמד להתבונן במראה בעיניים מעט יותר נוקבות ייתכן ואף יגדל למנהיג. כרגע הוא עדיין ילד מפונק.