אני יודעת שישראל זו מדינה נחשבת אבל כשהוזמנתי ל"כנס הבלוגרים הבינלאומי" חשבתי שזה יהיה מינימום בקנדה. בסוף הסתבר שזה "כנס הבלוגרים הישראלי בתוספת כמה תיירים". הודעתי לעבודה שאני לוקחת יומיים חופש במקום שבועיים, החזרתי את הדרכון למגירה של חומרי הניקוי ושאר הדברים הלא שימושיים, פתחתי את הארון, מדדתי את כל הבגדים שלי, מיינתי אותם לפי "אפשר", "רצוי" ו"חומרי ניקוי", עשיתי גבות, רגליים, שחי, חפפתי את השיער, שפכתי על עצמי את קלווין קליין ויצאתי. בדרך נזכרתי שלא עשיתי שפם אבל זה בסדר, לא יזיק לי קצת אופי בפרצוף, לשם שינוי.

היום הראשון של הכנס היה מאוד נחמד. וכשאני אומרת "מאוד נחמד" אני מתכוונת למשעמם. לא שאני מאשימה את מארגני הכנס חס וחלילה. גם לא את הבלוגרים שטרחו להגיע ובטח שלא את המרצים. אני מאשימה את ההורים שלי שלא שמו לב שיש לי קוצים בתחת אם אני יושבת באותו מקום במשך יותר מעשרים דקות - חצי שעה אם עושים לי מסאז' - ולכן מעולם לא עודדו אותי לטפל בבעיה, עד שהתרגלתי אליה וכעת אני נהנית ממנה. לפיכך יצאתי כבר בהתחלה של ההרצאה הראשונה והלכתי להסתכל על עצמי במראות של השירותים, שהיו, אגב, הדבר הכי טוב בכנס. או! זו באמת רמה בינלאומית, ולא חבורת אנשים עם לפטופים שיודעים לקשור עניבה! אמנם האסלות עצמן היו לא משהו - אולי מישהי אכלה שם שוקולד - אבל המראות, אוי, איזה תענוג, כל אחת מהן בגובה של שאקיל אוניל וברוחב של ה... טוב לא משנה. בקיצור עשיתי לעצמי פרצופים במשך שעתיים-שלוש ונסעתי הביתה.

היום השני של הכנס היה מאוד נחמד. וכשאני אומרת "מאוד נחמד" אני עושה קופי פייסט מהפסקה הקודמת, אבל עם רגש. ראשית, באו המון אנשים. אולי פי שלושה. שנית, עשיתי שמוזינג למיליון עיתונאים ואנשי אינטרנט בתקווה שיום אחד יציעו לי עבודה בכתיבה. שלישית, מישהו ניקה את השירותים. שוב עשיתי רונדלים הלוך וחזור מול המראות כדי להסתכל לעצמי על התחת, התנחמתי בזה שרוב האנשים בכנס לא רואים טוב והשאר יסתכלו לי על הציצים ועליתי להרצאה של דבורית, החזקתי מעמד מתחילתה עד סופה ואפילו נהניתי ותרמתי מעט לדיון בעזרת חוכמת החיים שלי, שמסתכמת בנושאים הבאים:

1. בלוגים.

אחר כך כבר היה מאוחר, לפחות עשר וחצי בבוקר, אז עברתי מהרצאה להרצאה עד שנמאסה עליי כל האקדמיה הזו והתיישבתי על הדשא כדי להסתכל על נמלים. בדיוק כשנקשרתי לזו שנכנסה לי לצווארון קראו לי לאכול צהריים, אז בלסתי קציצה וקוסקוס בקפיטריה. בשל היותי חסרת השכלה רשמית ומעשית, ספגתי בסקרנות גדולה את אווירת המכללה בנוסף לפחמימותיה העבשות. אחר כך חזרתי לדשא, שפכתי לימונדה לקן של הנמלים, הרהרתי עמוקות בסכסוך הערבי-פלסטינאי, ביקרתי במראות של השירותים עוד חמש פעמים, שתיתי קוקטייל בטעם אבטיח והתחפפתי משם.

מסקנות מהכנס:

1. הוא לא בינלאומי.

2. הייתה בו לימונדה.

3. התחת שלי כזה גדול שאם אני עומדת עם הגב למראה ומסתובבת ממש מהר הוא עדיין שם.

פרפראות: 

כאן ניתן לראות אותי מדברת על עצמי ועל רוצחים. נו מה חדש.

כאן ניתן לראות אותי מרוחה על סמארק. אותו כנ"ל.

כאן ניתן לראות אותי חוזרת מהשירותים ואומרת לאלירם שכרגע חזרתי מהרצאה.