מאז ומתמיד המין האנושי התעלה על המינים האחרים שקיימים בטבע.

אם בניצול הסביבה לטובתו, אם למטרת הוכחות מדעיות, אם ביצירת טכנולוגיות חדשניות, ואם להחליט מי יחיה ומי לא...

ויש אינספור מצבים כאלה או אחרים בהם אנו מאלצים את עצמנו להכריע......

ולרובנו הדילמה כבר הפכה לדרך חיים.

איננו שואלים את עצמנו עוד מה טוב ומה רע ממבט ראותו של הבורא או מי שלא מאמין בזה , אז ממבט התפתחות האבולוציה- מרביתנו מחליטים את ההחלטות הקשות האלו על פי מה טוב לי ומה רע לי.

טוב לי כשיש לי מעיל פרווה, טוב לי כשיש לי מכונית ספורט, טוב לי כשיש לי חימום בימים הקרים של החורף וטוב שיש לי שקט כשאני רוצה וכו'......

רע לי כשאני רואה עכבר בביתי ( אני ממש נכנס למצב של סכנת חיים ופחד בלתי מוסבר), רע לי כששכן מנגן על הכינור ( אכתוב מכתב לועד בית) , רע לי כשחתולים מייללים בלילה ומפריעים לשו , רע לי כשאין לי את הבית החמים והנעים וכו'.....

הטוב יוצר מצב של נוחות והרע את ההפך - אי נוחות.

במצב של אי נוחות אנו כועסים , מתעצבנים וממהרים לסלק את המטרד מחיינו בשאיפה ליצור מצב של נוחות נטו.

אנו שואפים לשלוט בחיינו בידיעה תת מודעת שהדבר בלתי אפשרי כל עוד קיים חוק הטבע שעליו לא נתגבר לעולם.

במקום ללמוד לשלוט ברגשות השליליים, אנו מנסים להשתלט על האחר שחלש יותר, נחות יותר וחסר זכויות אנוש.

קל

להרעיל עכברים, לחסל את הג'וקים, להרדים חתולים, לירות ביונים, לארגן קרבות כלבים , תרנגולים,  או שוורים , להפריד בין אם הפרה לעגל בנה, לחנוק 15 אלף אפרוחים מדי יום .......ואין לזה סוף .

קשה

לסלק שאריות מזון בזמן ולאפשר לעכבר לאכול בגינה,  להסתכל על הג'וק ולתת לו ללכת, לראות בחתול צייד מעולה ובעל חיים נבון,  להבין שגם ליונה או הכלב כואב באותה מידה כשלנו,  להבחין בכאבי פרידה בין אם לבנה, ללמוד לקבל את האחר........

הפתגם האהוב על בני אנוש - " חיה ותן לחיות " 

פתגם שקרי שהמשתמשים בו לא מחשיבים מילארדי יצורים חיים שלא מקבלים את הזכות לחיים

העולם הוא מקום נהדר ואמיתי למי שבאמת שואף להפוך אותו לכזה עבור כולנו יחד........