משל המפתחות הנעלמים
פוסטים אחרונים
- אבי ז"ל 1/5/09
- מצות מצות-חג שמח 7/4/09
- שיר הלל לאשה 23/2/09
- קטע שקיבלתי במייל 6/12/08
- סופר וומן 10/11/08
- הזהרו ממשאיות אשפה 3/11/08
ארכיון
נוסטלגיה
תגידו, איך שרדתם אז? אם הייתם ילדים בשנות ה- 80 איך שרדתם? כשהיינו ילדים, ישבנו ברכב לא חגורים, ולא היו כריות אוויר. היה כיף לטייל בטנדר ולשבת מאחור. שאנחנו עוד זוכרים טוב מאד... העריסות שלנו היו צבועות בצבעי עופרת מבריקים ... לא היו סוגרי ביטחון על בקבוקי התרופות, על המגירות ועל הדלתות ... כשרכבנו על אופניים לא חבשנו קסדות ולא היו לנו מגני מרפקים וברכיים. ההורים שלנו לא הגישו תלונות בעירייה כשנפלנו בגלל חורים באספלט. שתינו מים לרוויה מהברז בגינה, או איפה שרק מצאנו. לא היה לנו בקבוק מים מינראליים. בילינו שעות על גבי שעות בבניית מכוניות מארגזים וצינורות, ולא בדיוק על פי התקן. לאחר כמה התנגשויות למדנו לפתור את הבעיות. עצרנו מול עץ או פשוט קפצנו על הארץ... לא הזעיקו שירותי רפואה דחופה אחרי כל נפילה ... הרשו לנו לצאת לשחק בחוץ ובלבד שנחזור בזמן לארוחה... הלכנו לבית הספר כדי לעבוד וללמוד ולא כדי "לפתח את הפוטנציאל היצירתי שלנו"... כשלא עבדנו, המורה נתנה לנו עונש ולפעמים אפילו הרביצה. ההורים שלנו מעולם לא הגישו תלונה. ידענו שזה הגיע לנו. לא היו ניידים... שלחנו מכתבים וגלויות... נחתכנו, שברנו יד או רגל, הלכו לנו כמה שיניים ... אבל אף אחד לא היה אשם ... מלבדנו. שיחקנו שוטרים וגנבים, שיחקנו עם נפצים, ואף פעם לא הצתנו רכבים ... התחלקנו בבקבוק קולה אחד בין 4 חברים (כשיכולנו, כי זה היה בקבוק זכוכית של ליטר)... כולנו שתינו מהפיה ואף אחד לא מת מזה. לא היה לנו פליי-סטיישן, ולא MP3, לא נינטנדו, לא משחקי וידיאו, לא הייתה טלוויזיה בכבלים, לא היו צורבים, ולא קולנוע ביתי, לא ניידים, לא צ'אטים, לא אינטרנט וכו' ... לעומת זאת: היו לנו חברים אמיתיים יצאנו, לקחנו את האופניים, או פשוט הלכנו ברגל לחברים. צלצלנו בפעמון, או סתם נכנסנו בלי לצלצל והלכנו לשחק... לא שלחנו אס אם אסים. לחבר'ה שלנו קראו יוסי, משה ושרה ולא Sacha31, Label75 ou Slup@XX שיחקנו עם מקלות, עם כדורי טניס, בשוטרים וגנבים, תופסת, כדורגל, 21, שיחקנו עם בובות ועם מכוניות מיניאטוריות ולא במשחקי מחשב לא כולנו היינו תלמידים טובים. מי שנכשל, נשאר כיתה. אף אחד לא הלך לפסיכולוג, או ליועצת חינוכית. פשוט, נשארו כיתה וקיבלו הזדמנות שנייה. מי שלא רצה ללמוד בתיכון הלך לבית ספר מקצועי. וזאת לא הייתה בושה. חווינו את החופש, למדנו מההצלחות ומהכישלונות שלנו, לקחנו אחריות. ולמדנו להסתדר לבד. האם אתם שייכים לאותו לדור ? אם כן, הקדישו דקה למחשבה ושלחו מסר זה לחברים. אולי הם ישכחו, ולו לכמה רגעים, מהחיים המטורפים של היום ויהפכו שוב לילדים שהיו פעם ... |
תגובות (9)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אכן
הילדות שלנו הייתה הרבה יותר יפה
יותר אינטימיות משפחתית, יותר חיי חברה
צובט בלב
אהבתי, דליה 49
אין ספק שהיתה לנו ילדות יותר רגועה, מסכימה איתך.
*
פוסט נפלא
באמת איך הסתדרנו ?
כי נולדנו למציאות שונה ואולי טובה יותר
נקיה יותר ממרדפים אחרי ממון ודומיהם
המשחקים היו מאולתרים יותר וטובים יותר
אבל היום שנחשפים למציאות שונה קשה לחזור אחורה
אבל טוב שיש געגעועים וטוב שיש אותך שמזכירה לנו
תמיד כיף להיזכר.
אני משתדלת כל יום להזכר ב"משהו" של פעם,
זה עושה נעים בלב...
לו לכמה רגעים, מהחיים המטורפים של היום
ויהפכו שוב לילדים שהיו פעם ...
תחשבי, ישנם גם את אלה שעדיין נשארו ילדים מאז ועד היום...
מכירה אותם נכון...??
*
כל כך נכון
דליה ...
כנראה שצריך קצת עופרת בדם,
כדי שיצאו דברים טובים;
ציצים יפים,
חיוך שובה,
ובטן שטוחה ...
___________
שכחתי משהו ? ...
לא יודע איך שרדנו
אבל מה שחשוב...שזכיתי להכיר אותך...
רגע זה היה בשנות ה80 לא?.....מחייך...
חג שמח אישה יקרה
וכמובן כוכב לכוכבת המתוקה
היי שושה
כיף לראותך פה
לא יודעת מה הייתי עושה בלי מיקרו החיים עכשיו הרבה יותר קלים נכון?
שלא נדבר על מחשב איך היינו מכירות בכלל ,אח כמה טוב שיש מחשב.
אז היו חיים יותר פשוטים אבל אין על החיים היום.
דליה.
דליושה,
איך שרדנו? בקושי, תראי מה יצא מאיתנו וכמה שריטות נשארו לנו בעקבות החסכים האלה!!!!סתתתתתתתתתם!
היה כיף להזכר -בנשכחות, ואכן החיים לא היו פחות טובים,אלא שונים, לכל קידמה-יש יתרונות וגם חסרונות. נראה לך שהייתי מצליחה לקחת ממך כעת את המיקרו והמקפיא ,ובכלל, מה היית עושה עכשיו בלי המחשב????
ואיך הייתי מכירה אותך, אם לא דרכו????
התגעגעתי אליך וטוב שאת פה.