להישאר?
ללכת?
לא יודעת...
פעם הייתי יכולה להיגנב מזה. תמיד השאלות היו עומדות לי בגרון, מציקות כאלה.. חונקות פשוט מתות לצאת החוצה. אבל היום זה שונה. היום אני מסתכלת על עצמי מהצד ובעצם אני לא יודעת מה אני רוצה לשאול, ואני לא מפחדת מהתשובה, פשוט אין לי את הכוחות לשאול.
מתי הפכתי לכזו עייפה?? ואולי זה אומר הכל? אולי עצם העובדה שזה ממש לא בוער לי בעצמות, אולי זו הנקודה? אולי זה הרמז?
אה, כן שכחתי, גם הפסקתי לאסוף רמזים.
ובכל זאת אני מתעוררת עם הרגשה כזו שמשהו חסר, כאילו הגולל נסתם, ובאיזה שהוא מקום זה מציק לי, מציק מאוד! אמנם לא מטלטל כמו פעם, אבל מידי פעם עולה לתודעה איזה סימן שאלה שגורר אחריו משיכת כתפיים מוזרה "מה עושים עכשיו?" אני לא יודעת... לשאול, להתעלם, להמשיך, להישאר..?? משום מה כל האופציות נראות לי אותו הדבר..
זה מתגנב מהצד פתאום, תופס אותי בהפתעה, אולי בעצם אני לא כל כך רוצה לוותר, אולי אני לא רוצה שייגמר.. לעזאזל איך הגעתי למצב המגוחך הזה?? מה זה הרגל? שגרה? איך אפשר להבדיל ביניהם אם אני בכלל לא זוכרת איך זה עובד ולא יודעת מה אני רוצה?
"הנה הם באים - ימים של שקט"...
שורה שקופצת לי ככה במחשבה תוך כדי שאני כותבת.
ואולי יהיה לי סוף סוף שקט..
התהליך הארוך הזה שהתחלתי אני עדיין בראשיתו.. אני בטוחה שאגיע איתו להרבה תשובות אבל מעולם לא תיארתי לעצמי שאעיר מרבצם את השדים, מי חשב שהם בכלל חלק ממני? איכשהו הם התגנבו פנימה - נשאבו מכל מיני אמירות קטנות שנראו לי פעם כלגטימיות.. היום זה אחרת..
אני מפנה זמן..
כותבת...
כותבת מהלב דברים שאף פעם לא אמרתי בקול רם, דברים שלא העזתי לחשוב..
ולכולנו יש ייעוד - יש כאלו שיודעים מהו כבר בגיל צעיר, ויש כאלה שמגלים אותו רק בשלב מאוחר בחיים. יש את אלו שמחליטים להגשים אותו - ויש כאלו שחיים לצידו מבלי לגעת.
אוףףףף הפחד הזה מהכשלון!!
ואם לא אגשים את הייעוד שלי אחיה בלי האור הזה שנועד לי?? אוףף החיים האלה גרועים יותר משקר!!
למה אין לי אומץ??
|
תגובות (10)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
מתי הפכתי לכזו עייפה?? ואולי זה אומר הכל? אולי עצם העובדה שזה ממש לא בוער לי בעצמות, אולי זו הנקודה? אולי זה הרמז?
סיבכת אותי קצת כי לא הבנתי מכל הפוסט הזה על מה את מדברת (ואת לא פה כדי לענות לי) אז אגיב לפחות על המשפט הזה למעלה...
לא הופכים להיות עייפים, בוחרים בזה, גם בוחרים שדברים לא יבערו בעצמות, אין שום נקודה, אין שום רמז... מה שאת רואה זה מה שאת רוצה לראות. לחשוב מה טוב לך ולבחור. ולפעמים לא לבחור זו גם בחירה. אפילו מותרת ורצויה.
וחג שמח שם לכולם.... מיסרי אהבה ממני
תודה..
למה אין לי אומץ??
וואללה כמה אומץ שיש בך
האומץ לכתוב !
האומץ לעמוד מול השדים ולהכיר בהם !
ואם לא תגשימי את מה שאת מכנה היעוד?
אז מה???
היעוד הוא הדרך לא המטרה
תחיי, תהני , תכאבי,
יכול להיות שתיפלי שוב ותקומי
זה משחק החיים יקירתי
שחקי אותה.
חיבוק ממני
כלנית
הפחד זה משהו שבדרך כלל כשלון לא מפחדים מאף אחד על אדמות. רק מההוא שיושב במרומים יש לך סיבה לפחד. אז אזרי אומץ ועמדי על שלך.
יגעת ומצאת תאמין. כוכב
קודם כל שיהיה בהמון הצלחה,
כישלון אומר שהדרך לא היתה נכונה לאו דוקא המטרה היא בלתי מושגת.
מאחל לך שהפעם תמצאי את הדרך המתאימה לך
סיפור שנזכרתי בו : תומס אדיסון בנה את המנורה החשמלית הראשונה אחרי 1000 נסיונות.
שלא אותו עיתונאי איך לא התיאש אחרי שנכשל 1000 פעם והוא ענה לו : לא נכשלתי , פשוט גיליתי דברים שהבם זה לא עובד.
היום יותר מתמיד.. מרגישה שלמה עם עצמי..
אני חושבת שגיליתי את הייעוד שלי..
ניסיתי להגשים אותו ונכשלתי אבל אני בדרך להגשים אותו.. (בניסיון שני
)
כמו שכתבתי אני בתחילתו של תהליך ארוך..
וכדי לפתור את הפחדים שאני מחזיקה ללא סיבה אני צריכה להגיע לבראשית.
ומן הסתם כן יש פחד בפרט שלא הצלחתי להגשים את ייעודי בניסיון הראשון..
מקווה שהפעם יצליח..
הפחד לגלות שלא הצלחת להגשים את הייעוד שלך..
לכל אחד מאיתנו הפחדים הם שונים, מונעים מאיתנו להתקדם לעבר המטרה,
תשובות לשאלות שלך יש רק אצלך בפנים, בנסיון להבין ממה את פוחדת ומדוע
אגב המשפט המצוטט מסקרן אותי . את מפחדת לגלות את היעוד ולא להצליח לגשים אותו,
ואם כן אז ? הרי כבר עכשיו את לא מקיימת את הייעוד ....
זאת דוגמא לפחד שאת מחזיקה ללא סיבה