0

ימים של שקט..

10 תגובות   יום ראשון, 19/10/08, 23:24

להישאר?

ללכת?

לא יודעת...צעקה

פעם  הייתי יכולה להיגנב מזה. תמיד השאלות היו עומדות לי בגרון, מציקות כאלה.. חונקות פשוט מתות לצאת החוצה. אבל היום זה שונה. היום אני מסתכלת על עצמי מהצד ובעצם אני לא יודעת מה אני רוצה לשאול, ואני לא מפחדת מהתשובה, פשוט אין לי את הכוחות לשאול.

מתי הפכתי לכזו עייפה?? ואולי זה אומר הכל? אולי עצם העובדה שזה ממש לא בוער לי בעצמות, אולי זו הנקודה? אולי זה הרמז?

אה, כן שכחתי, גם הפסקתי לאסוף רמזים.

ובכל זאת אני מתעוררת עם הרגשה כזו שמשהו חסר, כאילו הגולל נסתם, ובאיזה שהוא מקום זה מציק לי, מציק מאוד! אמנם לא מטלטל כמו פעם, אבל מידי פעם עולה לתודעה איזה סימן שאלה שגורר אחריו משיכת כתפיים מוזרה "מה עושים עכשיו?" אני לא יודעת... לשאול, להתעלם, להמשיך, להישאר..?? משום מה כל האופציות נראות לי אותו הדבר..מופתע

זה מתגנב מהצד פתאום, תופס אותי בהפתעה, אולי בעצם אני לא כל כך רוצה לוותר, אולי אני לא רוצה שייגמר.. לעזאזל איך הגעתי למצב המגוחך הזה?? מה זה הרגל? שגרה? איך אפשר להבדיל ביניהם אם אני בכלל לא זוכרת איך זה עובד ולא יודעת מה אני רוצה?

"הנה הם באים - ימים של שקט"...

שורה שקופצת לי ככה במחשבה תוך כדי שאני כותבת.

ואולי יהיה לי סוף סוף שקט..

התהליך הארוך הזה שהתחלתי אני עדיין בראשיתו.. אני בטוחה שאגיע איתו להרבה תשובות אבל מעולם לא תיארתי לעצמי שאעיר מרבצם את השדים, מי חשב שהם בכלל חלק ממני? איכשהו הם התגנבו פנימה  - נשאבו מכל מיני אמירות קטנות שנראו לי פעם כלגטימיות.. היום זה אחרת..

אני מפנה זמן..

כותבת...

כותבת מהלב דברים שאף פעם לא אמרתי בקול רם, דברים שלא העזתי לחשוב..

ולכולנו יש ייעוד - יש כאלו שיודעים מהו כבר בגיל צעיר, ויש כאלה שמגלים אותו רק בשלב מאוחר בחיים. יש את אלו שמחליטים להגשים אותו - ויש כאלו שחיים לצידו מבלי לגעת.

אוףףףף הפחד הזה מהכשלון!! צעקה הפחד להגשים את הייעוד, הפחד לגלות שלא הצלחת להגשים את הייעוד שלך.. ומה קורה כשמגשימים אותו? כל כך הרבה פחדים שמונעים מאיתנו להגיע לאן שהטבע תכנן עבורנו.

ואם לא אגשים את הייעוד שלי אחיה בלי האור הזה שנועד לי??

אוףף החיים האלה גרועים יותר משקר!!

למה אין לי אומץ??

 

דרג את התוכן: