לאחרונה יצא לי לחשוב על סדרת הספרים שהוציאה ידיעות ספרים לקראת 60 שנות מדינה. סדרת הספרים ופרסומם יצאו תחת הכותרת "להחזיר את הספרים לעם הספר" או משהו כזה. זה נשמע נורא נחמד, ונורא אינטליגנטי, יש לציין,לקרוא לנו עם הספר. אבל, בא נודה באמת, העם היהודי נקרא כך בשל התנ"ך שהוא אבי הספרים בעולם, והספר החשוב והעיקרי הן מבחינה דתית והן מבחינה ספרותית בכל העולם, לא משום שאנחנו קוראים יותר מעמים אחרים.

דעותיי מאוד חלוקות בנוגע לסדרת הספרים הזאת שיצאה. ואני אציג את חלוקי הדעות מבחינתי.

מצד אחד, אני מניחה שהרבה אנשים מרגישים נורא חכמים שיש להם את סדרת הספרים המלאה בסלון או בחדר העבודה בביתם. זה נורא אינטלקטואלי ונאור להחזיק ספרים כאלו בביתך. אני תוהה כמה מהציבור החילוני, רוכשי הספרים, פותח ובאמת קורא את ששת סדרי המשנה שיצאו תחת אותה הוצאה או את כתבי הרמב"ם. אני לא מזלזלת, חלילה, אבל אני מניחה שכמות האנשים שאשכרה קוראים את זה מועטה. אז מדוע הם קונים ומחזיקים ספרים אלו? תשובה אחת פשוטה- תרבות. אנחנו רוצים להראות תרבותיים, וכרגע, היהדות נכנסה תחת השם "תרבות" ביג טיים. כל המי ומי לומדים קבלה, זה מאוד תרבותי לקיים ערבי תרבות לעיון בתנ"ך (כמובן, שכחתי- בעין ביקורתית!). כתבים אלו, הם צור מחצבתה של הספרות העברית אבל ברגע שאנחנו מכניסים אותם תחת אותה כותרת של ספרי ביאליק, לאה גולדברג ושות', שדרך אגב, בשבילי כבודם במקומם מונח, אנחנו בעצם לא חושבים שהם עולים עליהם בשום צורה.

האם זה לא מגוחך להעמיד את התנ"ך והמשנה באותה רמה של ספרות עברית "עכשווית"? הרי אילו הן יצירות מהדרגה הראשונה. זו אינה ספרות בלבד, זה אמונה, חיים, זה מעבר למה שגשמי ומילולי. התנ"ך הוא אינה תרבות. היא צורת החיים, ההשקפה, הדרך, המהות, הדם שזורם בעורקינו, קרן האור הראשונה שמסתננת לעיננו בבוקר, זה אנחנו. מה בכלל אפשר להשוות? התנ"ך הוא כמה וכמה רמות מעל לשאר הספרים יצאו תחת אותו מבצע, ואני מתכוונת בעיקר מעל לכתבים של המאה-מאתיים שנים האחרונות. אין בכלל מה להשוות אותו אליהם ומגוחך ואפילו מעליב להעמיד אותם זה ליד זה (אז מה אם הצבעים שונים?)

ו... מצד שני, כפי שכתבתי, יש לי הערכה עצומה כלפי כמה מן האנשים שכתביהם יצאו במסגרת אותו מבצע. ביאליק, ברנר, עגנון ושלום עליכם, ללא ספק הם מעצבי הישראליות העכשווית, אם לא בממשיות אז ברוח. אני קוראת רבים מהדברים שהם כתבו ואני מודה בכך שגם אני קניתי כמה מהספרים, מאותה סידרה, הנושאים שמות של סופרים ומשוררים אילו.

אי אפשר להכניס את היהדות לאותם ספרים שיצאו לפני אלפי שנים, היהדות מתפתחת, היא נבנת. הרבה מין הספרים והשירים השייכים לאותם מחברים, מקשרים את האדם, בצורה זאת או אחרת אל עולם רוחני נשגב, גם השירה והסיפורת הן כלי לעבודת הבורא. היהדות זה אנחנו, זה מה שחי, זה היצירה והחיות! שירה עברית צחה, חיה ובועטת- זה יהדות!

ולהיפך, אם הסידרה הזאת מביאה אנשים שמעולם לא נכנס אליהם ספר התני"א או ליקוטי מוהר"ן הביתה, שהם ספרים ויצירות אדירות, לקנות אותם ולהעמידם על מדף בסלון ביתם- מה טוב!

אם המבצע הזה מצליח לחבר אנשים לכתבים מלפני מאות ואלפי שנים ומביא אותם לעיין בהם- מה טוב!

אם בזכות זה הדור הבא של הילדים ידע לציין שמות של ספרים מארון הספרים היהודי, מכיוון שראה אותם לצד ספרים אחרים בבית- מה טוב!

אז ידיעות ספרים עשיתם את שלכם...

טוב, השאלה הזאת עדיין תמשיך להציק לי וכפי שאתם רואים גם אני עדיין לא סגורה על עצמי.

אשמח לשמוע את דעתכם :)

נעמה