"עכשיו מתחלפים," קרא מנחם בטון של פקודה מייד עם הישמע הצליל האחרון של השיר. הוא נחלץ מלפיתתה של זאת עם העגילי-זהב, ורץ בזרועות פתוחות לסבתא ברונקה. "אפשר לרקוד איתך?" סבתא הנהנה בתוקף. השיר הבא כבר התנגן, ומנחם הוביל את סבתא ברונקה בהתלהבות ברחבי המרתף. לנשים האחרות לקח זמן להתארגן שוב בזוגות, ואף עלה ביניהן ויכוח קל מלווה בתנועות ידיים. סרגיי וטטיאנה וגם הזוג הצעיר נעו בפריפריה. מרוכזים בעצמם ואטומים למתרחש. הזמן עצר מלכת עבור סבתא ברונקה ומנחם, ואולי אפילו הלך קצת אחורה. כשהגיע השיעור לסיומו, וכולם מחאו כפיים והודו למורים, מנחם הביט בסבתא ברונקה בציפייה: "אפשר להסיע אותך הביתה?" "אם זאת לא טרחה גדולה מדי," היא ענתה לו. והם עלו יחד מהמרתף לאוויר הצלול. המכונית שלו חנתה קרוב. הוא פתח עבורה את דלת הנוסע, והחזיק את ידה כשהתיישבה. אחר כך מיהר כמו נער צעיר לצד השני ושמחתו היתה כל כך ניכרת, עד שגם ליבה של סבתא ברונקה, אותו לב שבגד בה אך מספר מועט של שבועות לפני כן, התמלא גאווה ואושר, ודמעה קטנה זרחה בזווית עינה.