| נחמיה שלא תעבוד עלינו שני מאמרים פרסם נחמיה שטרסלר לאחרונה "השוד הגדול ביותר בהיסטורה" (הארץ 15/10/220)והשני "אף אחד לא חולם לחזור לגור באוהל" (הארץ 17/10.2008) בשניהם במקום לעשות חשבון נפש אמיתי כפי שעשו תום פרידמן או גיא רולניק במאמרים שפוסמו באותו עיתון, בחר שטרסלר בפופוליזם מבית מדרשו של בן-נתניהו שכדי להגן על משנתו הכלכלית הציג את הנושא כאילו הבחירה שעומדת בפנינו היא קפיטליזם קיצוני או צפון קוריאה. שטרסלר בחר לדון ברגשותיה של שלי יחימוביץ' (פופוליסטית לעיתים קרובות גם היא) כדי לתמוך בדעותיו הניאו-ליברליות הטוענות שיש לתת חופש מלא לכלכלת השוק (או לרצון האנושי למקסם את הרווח האישי) והתעלם מעובדות ברורות המוסכמות היום על-ידי "מבינים" ברמה נמוכה יותר כמו וורן באפט או פול קרוגמן המאמינים גם הם בכלכלת השוק אך אינם חסידים שוטים. בעובדה שערך הנכסים שקנו ה"טייקונים" במחירי נמוכים וללא הבטחת תחרות, ירד עם ירידת השוק, משתמש שטרסלר להצדקת ההפרטה במחירים מגוכחים. האם גם העובדה שהנדל"ן שרכש הפוליטיקאי לפני שנים במחירי הנחה והיום מחירו ירד מתחת למחיר הרכישה, אומרת שפוליטקאי זה לא קיבל שוחד? חופש הפרט ודמוקרטיה הם ערכים נשגבים ולמרות זו יש חוקים ומגבלות, משטרה ובתי סוהר. אף אחד לא סומך על השאיפה הטבעית של האנושות לאושר ולחופש שתביא לאוטופיה עלי אדמות. כך גם אין מקום לסגידה לכוחות השוק, ללא רגולציה, מגבלות והתערבות ממשלתית. נחמיה אל תעבוד עלינו, הבחירה אינה בין קפטליזם ללא גבולות וצפון קוריאה או בין כלכלת שוק ללא התערבות רגולטורית והרס כלכלת השוק. הבעיה אינה ש"את אחד העמודים בנה קבלן מושחת". הבעיה היא שתוכנית הבניה שבה אתה מצדד בלהט כה רב, אך ללא נימוקים כלכליים, הביאה לבניין גבוה מדי ללא התחשבות ביציבות היסודות ואיכותם. הבעיה היא שאידאולוגיית כלכלת השוק הפכה לדת שאין לסטות ממנה. בלבלתם בין המטרה לאמצעים ולכן ההפרטה הפכה למטרה ושכחתם את התחרות, מחיר המניה דהיום הוא הדבר החשוב ביותר על חשבון הצמיחה, בונוס סוף השנה הוא המניע ולא איתנות החברה, מוצרים פיננסים על חשבון מוצרים ממשיים, התמקדות על הטווח הקצר ואבוד קשר העיין עם הטווח הארוך, יצירת בקוש שיספק את המוצרים במקום יצירת מוצרים שיספקו את הבקוש, ניהול גליונות אלקטרוניים במקום ניהול עסקי. כל זה הביא למצב שכלכלת השוק הפכה בחלקה לכלכלת תאוות הבצע. |