חן הקוקייה
\"כדי לא לשנוא את בני האדם, אני מעדיף להתרחק מהם\"
ז'אן ז'אק רוסו
פוסטים אחרונים
- טרגדיות של חורף 26/1/12
- חרדתו של הגבר בשמלה הלבנה 10/11/11
- הלשעברית 23/9/11
- הנרדפות 8/9/11
- עזה כמוות חניה 1/9/11
- סלח לי, אתה רוכב על צווארי 11/8/11
ארכיון
על יתרונן של חיות הבית
שני הבנים שלי נסעו עם אביהם וחברתו (הנפלאה) ושני ילדיה (הגאונים) לשבועיים לארה"ב. בהתחלה היו אלה עבורי ימים של חופש משכר. לא עוד האבסת סוסים. לא עוד קניות וסחיבות. את המתמטיקה מפוצצת המוח החליפו להיטי שנות השישים והשבעים מפוצצי המוח - שברגיל נזעקים בניי הנרגנים מעמדותיהם מול המחשבים ומקטרים על הווליום המלווה את קפיצות הטרמפולינה שלי בסלון. דימיתי את עצמי שוב כרווקה הוללת. אין זמני ארוחות, אין צורך לחזור לישון בבית, בוקר - ים, לילה - בילויים סוערים. החיים היפים.
אלא שהאופוריה הזאת נמשכה בדיוק שבוע. אחרי שבוע החלו הגעגועים לאכול בי בכל פה, וכעבור עשרה ימים מצאתי את עצמי מותקפת בשלל תסמונות דיכאוניות כולל התגרדויות ותלישת שערות במקומות לא קונסטרוקטיביים.
אתמול הם חזרו הביתה. נתליתי עליהם ביבבות והודעתי להם שזו הפעם האחרונה שהם נוטשים אותי בצורה חסרת אחריות כזאת. הילדים נראו לי גבוהים ויפים וחייכניים (?!) מתמיד. הם מיהרו לפרוק את המזוודות עד הפירור האחרון ובכך הוכיחו לי שהתפוח הכפייתי לא נפל רחוק מעצו הנוירוטי. רק לאחר מכן חיברו את המצלמה למחשב וישבנו יחד וצפינו בכל התמונות המופלאות מהטיול.
חיבקתי אותם בהכרת תודה, ולפתע תמונת המצב הרגילה בביתנו, של שני מתבגרים חמורי סבר הספונים בחדריהם ויוצאים רק מדי פעם לשחרר נהמה אגבית, לא נראתה לי זוועתית כל כך. אפילו כשהבכור חזר לסורו והעלה דרישה בלתי רציונלית בעליל: "אמא, קיבלנו ערימה של פונקציות אי-רציונליות ואני לא מבין כלום. אז בבקשה תִלמדי את הנושא ותלָמדי אותי", לא שקלתי להחזיר את הילדים לשולח - מה גם שכשראה את הבהלה שהתפשטה על פניי, מיהר להוסיף: "תני לי את רשימת המטלות שלך למחר" (יש בהכרח דבר כזה) - "הן עליי".
החתולים שלנו, טופי ואֶמָה, לא ידעו את נפשם מרוב עונג למראה הבנים ששבו לגבולם. לאחרונה חרב עליהם עולמם, כשבמקביל לנסיעת הילדים, חדר לחייהם גם כלב עקב התחברותי עם בעליו עול-הימים. בכל אופן, הם הקיפו את הילדים בגרגורים רמים וסבו אותם כאילו היו חומות יריחו, ובגרגוריהם שהלכו וגברו הצליחו להביע את כל קשת הרגשות שהציפו גם אותי. בקיצור - אין לי מושג איך אנשים יכולים לחיות בלי חיות בית.
בתמונה: תומס גיינסבורו - בנותיו של האמן עם חתול, 1761. שימו לב לתמונה הגאונית הזו - החתול מצוייר רק כצללית - שקוף ממש, בחיקה של הבת הגדולה, הימנית
|
תגובות (210)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
רבות מחשבות בלב אדם,
והחיות יכופפהו.
ושבו בנים ל P.Cאם ונוירוזה לקנקנה.
עוד טורקי הלך... אפשר לנוח.
הייתי חייב לנסות
איזו שיטה מעולה.
חבל שלא הנהגתי אותה אצלי. תו לייט.
אני לא מבין למה את מופיעה על תקן של מומחית בריאות/מדע.
בשביל הכוכב ה-82 אני מזמינה אותך לפליק-פלאק על הטרמפו
נכון זה כיף טרמפולינה?
תודה. שמחתי
התרגום לעברית מליצי ומלא מילים מההפטרה...
אוי ואבוי - עכשיו כל אחד יתחיל לראות פה מהרהורי לבו. אני מקווה שלא יימצאו כמה ישראלים עם פלאפונים מאחורי הבנות.
תודה. שם נפלא.
כרגיל, אתה רואה צל הרים כשלולית!
נכון? באמת אף אחד לא התייחס לרוך בתמונה. ואיזה תיאור ריאליסטי ואמין בהבעה של הבנות!
רק היום הגעתי הלום.
היה שווה לי לאחר ולקרוא איזו רשימת תגובות מדהימה ומפרגנת.
היה שווה לך לסבול שבוע בשביל אהבת העם ובניו (ובנותיו).
כוכב חדש אקנה לך מחר יפתי .
ורק רציתי לציין שגם אצלי הטרמפולינה בסלון ורק רציתי להגיד שגם אני לא קופצת עם מוזיקה קלאסית. ולהשומעת יינעם .
יפה מאוד באמת
הריוט ו"מסובך"? בחייך. הריוט הוא מותק, סוכר, כמו ממתקים של חנות בעיר העתיקה. בן כמה הבן שלך, שבשבילו הריוט הוא מסובך? אה, ואגב, יש לי שכנה שנשואה לאנגלי אסלי (או עסלי, לא יודע איך זה צריך להיות), וכששמעה שאני אוהב את הריוט, ישר נתנה לי את
Gervase Phinn
שהוא כמו הריוט, רק מפקח של משרד החינוך על בתי ספר ביורקשייר.
נשמע זוועה?
א-הא!
האם למדת לסמוך על טעמי בחצי השנה האחרונה? (כל עוד זה לא כולל חלקי גופות?)
אז הוא שווה ניסוי (לא ניסוי רפואי. סתם ניסוי.)
איזה תגובה חננה בסגנון של מדור ספרים יצאה לי. מבטיח שכל טיפות הארס והרעל ישפריצו בגדול בהמשך.
הקטע עם החתולה השקופה ממש מדליק.
אבל זה מדהים שאיש לא מתייחס להשתקפות המצמררת של הזקנה,
זו שעומדת מאחוריהן.
.
תמונה מדהימה ואחלה פוסט
ואכן קשה לי לדמיין את החיים שלי בלי ג'וליה שלי :-)
אפרופו חיות סמויות, פתאום הטריד אותי:
מכירה את "ונוס חובשת את עיניו של קופידון" של טיציאן?
לקופידון יש על הגב משהו שאמור להיות כנפיים, אבל מצד ימין זה ראש של קוף, ומצד שמאל איזה דג קדמון, אולי סלמנדרה.
אוהבת את התמונה הזו מאוד, כמה רוך, גם בצבעים.
לא מאמי, גם לי יש גבולות.
אם אתה מתכוון לרמוז שבני זוגי דפוקים בראש - לא אעצור אותך.
יש מצב שאני מחליף אותך במטלות ואת מגישה לי עבודות בסטטיסטיקה ?
לחתולים יש משיכה למקומות עם אנרגיה שלילית. כיון שחיות אחרות מתרחקות ממקומות
אלו, הם מוצאים בהם מסתור. בנוסף, חתולים יודעים להרגיש אצל אנשים מקומות פגועים
(חולים) ולהצמד אליהם. אם כואבת לך הבטן למשל, או סתם מכה ברגל, תראי שהחתולים
יצמדו לאותו מקום בכדי למשוך כביכול את האנרגיה השלילת שיש במקום הפגוע.
עכשיו נשאלת השאלה, למה הם בחרו לישון על ראשיהם של בני זוגך...
אני מתה על סוגת המדע הבדיוני הזה. את נפלאה. זה נשמע ממש אמיתי!
(שמחה להיות פה, בקניון שבעים הכוכבים)
היי אורלי, איזה כיף שבאת.
אני מתה על כלבים. זה לא סותר את הקשר הקמאי שלי לחתולים.
לכלב האחרון, שנפשי נקשרה בנפשו, אפילו כתבתי שיר.
הנה הוא:
שיר לספייק
בלב שלי יש כלב
יש לי כלב בלב
אפילו לא נפרדנו
ואיכשהו זה כואב
עוד ניפגש אי פעם
ונשחק ונצחק
יהיה לזה אותו טעם
למרות הזמן והמרחק
ואת יודע מה?
הערב מתוכננת לנו פגישה - לי ולכלב. ואני מה זה מתרגשת...
באשר למטלות... אוהו כמה שיש לי להגיד על זה...
עוד אכתוב על זה פוסט.
הילדים לא "מתנדבים" "לעזוֹר" אלא זה התפקיד שלהם בבית מאז שהיו קטנים. ההורים עובדים ומפרנסים, והילדים דואגים לבית. ככה זה אצלנו. וזו לא עזרה. זה תפקידם. ולהיפך, לפעמים, כשיש להם מבחנים או חוגים או בילויים או משו ואני פנויה, אני עוזרת להם, ואם הם רואים למשל ערימה של כביסה מקופלת - הם מודים לי שעזרתי, כי הם יודעים שזה התפקיד שלהם. וגם אם אני בסתלבט או הולכת לים או למכון הכושר, ויש כביסה, זה לא אומר שאני צריכה לקפל אותה, כי גם לי יש זכות לפנאי ולתחביבים. ולכל אחד יש תפקיד קבוע, כך שאין מריבות ואי בהירויות - אחד על הכביסה והשאיבה, ואחד על הכלים והשטיפה. תמיד. וכשהם רוצים שאעזור להם בשיעורים בזמני החופשי - הם פשוט לוקחים ממני גם את הקניות וכך מתפנה לי עוד זמן. בתמורה אני עובדת כפול מרוב האמהות שהם מכירים ומספקת להם את רמת החיים שהם רוצים בה. וכשהם מקבלים כסף, הם יודעים שכולנו הרווחנו אותו. לא רק אני, כי הם פינו לי זמן כדי שאוכל לעבוד. זה הכל.
הה, מזל שראיתי את הפוסט הזה בהארץ - ככה הזדמן לי לראות צורות חיים אחרות מאשר בכוכב שלנו: לנו יש כלבה (לדעתי אפילו פעם אחת לא הוזכרה המילה הזאת בכל סאגת התגובות הארוכה), ואצלנו אין שום סיכוי, לא שהילדים יתנדבו לעשות את המטלות של אימא (או אבא), וכמובן, אבוי, לא שאימא תצליח להבין, לא כל שכן להסביר, את המילים הקשות שכתבת שם, פונקצ... פונקציוטירציונ...
לא סוכרזית בטעם לוואי ולא עור ואאבה - אלא רכות וחום ואהבה כנה (המוכרים למקורבים בלבד). זה טוב מיא, זה טוב!
ג'ראלד דארל וג'יימס הריוט הם אלילי הבית, ובני הצעיר, שקרא את הפוסט הזה אפילו אמר: " אמא, את כותבת כמעט (מסובך) כמו ג'יימס הריוט!"
את יודעת, בבית הספר של הבן שלי יש פרויקט שהתלמידים הטובים נוסעים בתחילת כיתה י' לשלושה חודשים ללמוד בבי"ס יהודי בארה"ב, ובשנה שעברה הפעילו לחצים רבים על בני שייסע השנה. זה כל כך הצחיק אותי ואותו. כאילו, היה לי ברור שזה פשוט רעיון מטורף. היה לשנינו ברור ששנינו לא נעמוד בזה. מה קרה, מי מת? וכמובן שהנסיעה הזאת עכשיו הוכיחה לי את מה שחשבנו. ואין לי מושג מה הילדים האחרים עושים. כאילו, אמרו לנו שזו "חוויה של פעם בחיים". סבבה, אבל לא בגיל 14.
ובקשר לציניות שלי - יש בי מזה וגם מזה, אבל בכללי אני חושבת שלאחרונה כולם נהיו נורא דביקים, את לא חושבת? יותר מדי עור ואאבה. אולי דווקא הציניות חסרה קצת, ולא עוד סוכרזית עם טעם לוואי של ניו אייג' מזויף.
אתה לא רוצה לריב איתי, נכון?
הבוקר, הבת הבכורה שלי טסה עם משלחת נוער לפולין...
הפוסט שלך הגיע בדיוק בזמן לפתיחת בלוטות הגעגוע (כן, יש דבר כזה. איפשהו בין החזה לבטן), שגם ככה רק הסתתרו מאחורי כסות של: "איזה יופי. יהיה קצת שקט מהר הגעש של המתבגרת הקריזיונרית, וקולות האיי.סי.קיו העצבניים שעולים מהמחשב שלה אחת לשתי שניות"...
אמנם בניגוד ללבד המוחלט שסידרו עבורך, אצלי הילדה הצעירה בבית, כמו גם (להבדיל) משי כלבתינו, אך נראה לי שבעוד יום יומיים נפצח כולנו ביבבות רמות...
(ובנימה אישית יותר אלייך מיא: קראתי את כתבייך השנונים והמקסימים בעבר, אך הרשי לי לומר שחוסר הציניות דווקא הולם אותך).
וזו לבטח אחת התגובות הכי פחות מתוחכמות בפוסט הזה (יש כניסה גם לכאלו?
)...כתבתי אותה כאמא לאמא, שהזדהתה עם רגשותייך.
תודה,
דינה
הפוסט שלך תפס אותנו ברגע מעניין: נכנענו במובן מסויים לילדים שלנו, והכנסנו שני גורי חתולים מהרחוב לבית. אפילו לקחנו את החתולים לוטרינר, לחיסונים וכו'. עדיין לא ברור לנו אם אנחנו מסכימים לעניין או לא, אבל נגררנו. ואולי טוב שכך...
אני לגמרי איתך בעניין הזה. כולי תקווה שחתולתי תאמץ מזג עצלן ונרפה, ויפה שעה אחת קודם.
יופי - אשמח אם תתני כאן קישור לפוסט האחרון שלך על חיות מחמד נכות - המק שלי לא נותן לי.
גם אני במקום בנך הייתי נעלבת....
העיקר ההפי אנד
הביאו, הביאו.
מה עדי, אתה באמת חושב שמי שהיה בסביבה שלי יכול להתרחק מאוד?
תודה. האמת שהם קראו את זה וצחקו כי זה בדיוק הם. ובגלל שיש להם כבר קולות בריטון גבריים לגמרי, אז גם כשהם מואילים לקלל איש את רעהו - דהיינו דביל ומפגר - זה נשמע כמו יעקב איילון או משו.
וואו - למזלי לא נתקלתי בחתולים פולניים כאלה....
יש לי על זה ויכוח נושן עם חברותיי - הן טוענות שחתוליי פאסיביים מדיי, ואילו אני טוענת שחתוליהן דינאמיים מדיי. אני דווקא אוהבת שהם רובצים לצדי
בהצלחה! לנו כבר יש בגרות השנה...
בגילך אתה עוד ציני מאמי, אבל אני לא מתארת לעצמי את חיי בלי חתולים, כך שזה בהחלט נושא מהותי
חתול מפלצת
אל תדאגי, גם אצלנו יש ריבים.... האמת, לא המון. די מיצינו את כל הנושאים, ואם עולה איזה נושא חדש, אני שולחת אותם לריב עם אבא שלהם, שדעתו תמיד כדעתי. גם לריב כבר נמאס לי. אני מותשת
עשית לי חיוך על הבוקר, אמנם לא יכולתי להגיב משם, מהעבודה, כי יש לי משם רק אפשרות צפיה אבל רציתי לומר לך
החתול הוא פיסה מהטבע הפראי אצלך בבית
אכן זן נדיר
לפני שבוע לקחתי את הכלבה
ויצאנו להביא את הבן החייל מהרכבת.
בעוד היא משוטטת הוא הגיע
אמרתי לה שטל הגיע והיא נתנה ריצה
והתקיפה בחיבוקים ובקפיצות איזה חייל
במדים אומלל שלא הבין מאיפה נפל עליו כל האושר הזה...
לקח לה בערך דקה להבין את הטעות האיומה
ולתקן אותה. הבן שלי נעלב עד עמקי נשמתו
עשה לה ברוגז יומיים...:) החייל וכלבתו השלימו...*
העיקר - הביאו מתנות מחול לאמא השווה שלהם?
אני ראיתי.
ליד אותה ויטרינה ממש.
חתול הבית (הג'ינג'י) הביא לי ראסיות ובעיטות סוסיות (שהעיפו אותו דווקא, נעבעך),
נכנס ויצא משקית ריקה ברעש גדול, וכל זה כדי שאלך כבר.
טוב, אז בסוף ... הלכתי.
היתה לי ברירה?
ויייייייי חתיכות משועממות מסתובבות בעיר הזאת בלי ילדים בלי בעל רק עם בית ריק ואני נוסע לגליל להתכונן למצב הבטחוני הבא עלינו לרעה.
אכן הולך ופוחת הדור. הינוקא עדיין בסביבה או ששוחרר לעבודות שירות?
"ולפתע תמונת המצב הרגילה בביתנו, של שני מתבגרים חמורי סבר הספונים בחדריהם ויוצאים רק מדי פעם לשחרר נהמה אגבית, לא נראתה לי זוועתית כל כך."
חחח :-)
yet עוד פוסט משובח, תודה.
(והלוואי שהיה לי יותר זמן לכתוב)
מיא, אלה לא בדיוק חתולי רחוב. הם ביתיים, רק שאין לי מקום בשבילם בבית. וכמו שהדגשתי, הם שבעים עד להתפוצצות. אבל הם אוהבים אותי, מלווים אותי עד לפח הזבל וגם ממשיכים איתי לרחובות סמוכים. אמרתי לך: רק אהבה. וכן, הם נקשרו רק אליי. לא מגיבים למישהו אחר.
מתגעגעים לגמרי, אבל לא תמיד מתרצים לגרגר.
לפעמים הם נוקטים בשיטה הפולנית: זוקפים זנב ומתכנסים בפינה.
תרגום: השארתם אותי לבד בבית, אז אני אמשיך להיות לבד במילא לא אכפת לכם. רגשי אשמה.
זה עניין מאד יחסי. הייתי מוותרת על כשרונותיה כציידת אם היא היתה מפסיקה לפתוח לי דלתות ומגירות של ארונות וכונניות, להוציא את כל תכולתם החוצה בשיטתיות, ולרבוץ בנחת על הררי תחתונים ו/או גרביים. אה, וחיבתה הבלתי נשלטת לריקון מדפי ספרים- גם על זה אני ממש מוותרת. מה רע בלרבוץ?
אחרי הבונדינג עם המתבגרת (14) בהופעה של פול, ועם הקטן (9) בבלומפילד (ירוק עולה), גם אני הייתי מטפס על קירות אם היו נוטשים אותי ככה. במחשבה שניה, גם לפני הבונדינג. אצלנו הפונקציות אצל המתבגרת עדיין רציונליות, תודה לאל; מחר יש מבחן להיות או לחדול בהקבצה א'. אחלו לנו הצלחה.
אני מתנצל שבנושא המאוד מאוד מהותי הזה לא קלעתי לטעמם של חבריי הפוסט.
זה בגלל שהיא לא הייתה מכירה אותך.
ה'חתול' הזה דומה לאריה.
פוסט מסוכן.... בפרט אחרי הריב הענק שהיה לי עם המתבגר שלי בחג, ובעקבותיו הריב העוד יותר ענק שהיה לי עם עצמי - אם כל זה היה נחוץ. אז אחרי פוסט כזה, אפשר רק להזיל דמעה ,,,, מחום.
לרגע אחד קטן אהבתי חתולים, אופס... נגמר לי הפוסט.
עוד לא נתת פרס לאבא של הילדים?
אין הרבה כאלה - זן נדיר
גם מכבס את הכביסה - צריך
לדעת ממי להתגרש.
למרות הגעגועים את צריכה להודות
שיש מי שדואג לילדים שלך ולך
כך את יכולה להשתולל ולכתוב לנו.
חתולי רחוב זו חיה שורדת. זה לא כמו חתול בית שנקשר אליך. גם כלב ברחוב לא יבוא אליך מתוך אהבה אלא מתוך רצון לחיות.
אתה יודע שאחד הפוסטים היחידים שגנזתי מימיי מפאת עודף סנטימנטליות היה הפוסט על אהבתי לחתולים? אני נולדתי בבית שבו היתה חתולה שאבא שלי הביא מאיטליה, שעזרה לו להתמודד עם הבדידות והעוני והקור (מחוסר כסף לחימום) שהיו מנת חלקו כשלמד שם אמנות, ואז כשנולדתי היא היתה צמודה אליי ונפשה נקשרה בנפשי. וכשהוריי התגרשו ואבי עזב את הבית היא נשארה איתי. היא, ולא הוא. ולאורך השנים, בפרידות, בעזיבות, בשברוני הלב, החתולים היו הדבר היציב בחיי. העוגן שלי. תמיד ישנתי איתם, והקשר היה ללא תנאים. וכשנרדמתי בבכי, חומם אפף אותי. וכך עד היום.
וכשאני בוכה וחתוליי נזעקים להתחכך בי ולהיות לצדי זה גם כי יש לי אוכל, בחייך. חתול זו חיה מאוד נאמנה.
אם ברצינות - אז רנשים לא מבינים שזה לא או-או. שבחיות יש סוג אחר לגמרי של קשר שאי אפשר לקבל מאנשים. וחברתו של האקס שלי אלופה. אתה יודע, יש דברים שהם אובייקטיביים, עם הפרגון שלי או לא.
בורכת. בחודשי הקיץ החתולים שלי הם הם הגוויות
התכוונתי אילו לפחות הייתי תולשת ברגליים.... אבל שם הלייזר כבר עשה את שלו (תמורת 7000 ש"ח פעוטים)
אהה.... וכלב לא בא אליך מתוך תקוה לאכול?... אף פעם?. תמיד, רק כדי לשאול לשלומך? די להגזים. יש חתולים בחצר שקופצים עליי, למרות שבטנם מנופחת מרוב אוכל. סתם אהבה, אני מבטיח לך.
למה תל אביביים חייבים לבטא געגוע לבני חלציים דרך חיות הבית? מה, כבר אי אפשר לטפס על קירות בציפורניים מטופחות ולמלמל מילות סגידה לסייחים האלו בלי שיעבור איזה חתול (בחר צבע) בינם לבין הקורא?
כן, בוגדניים הם חיינו. תחילה, מתלוות מחשבות פריקת עול בלתי מושחזות, שבעיקרן בית ריק ומלא בתענוגות הבשר והשופינג ומקצתן במצפון רגעי שמומר לבתי קפה דרבנן (רצוי מתחם באזל). לאחר מכן, מצפון בוגדני מנץ לו ומבקש סיפוקו כאן ועכשיו. שניה לפני האיחוד המרגש וגבה הגלים, נדחפת חית בית מזויינת וחורצת בנו סימני פגישה ואדישות קלים. לא מתאים לי.
אני רוצה להאמין שהמקרר נשם לרווחה מהיעדרם. החתולים מעניינים לי את התחת של הקייטרניג.
(תודי שהם בלתי ניתנים לאדישות. תודי.)
נשמה, אני חושבת שפיבי המציאה את הז'אנר,כבוד לזכויות יוצרים, זה מאוד ייחד אותה בעיני, כי היא עקבית ומיוחדה. אבל אחר כך....זה הפך להיות..כמו פטריות אחרי גשם.... :-) זה בסדר :-)
מרגישה צורך לעשות עוד קו:
______________________________________
כאן אני כותבת משפטים כללים או בהקשר דרר אגב, כאילו רק נשאר הצל של דבריי ובקטן.
________________________________________
נשיקה צרפתית לכולם }~{ ומשולבת }@{ <בלי לגנוב לשון>
כלב - ידידו הטוב של האדם.
חתול - ידידו הטוב של האדם שיש לו אוכל.
and that's all, folks.
ולהיות החתולה שלי.
אז המסקנה מהמשפט האחרון היא שצריכים חיות בית ולא ילדים... הנה תראי אותי איך אני מסתדר יפה מאוד בלי הילדים שלי.
שמעולם לא היו לי...
כוכב לפוסט משעשע מאוד! יפה גם שאת מפרגנת לחברתו של האקס שלך.
בחדשי הקיץ החתולה שלי משאירה לי גוויות של זבובים ברחבי הדירה
ולא, לא רמזתי שיש לך שערות באצבעות של הידיים (וגם אם יש, את מקסימה גם ככה)...
חיות בית מיי אס
תרנגולות בצורת שניצלים או שישליק
פרות בצורת קבבים
חזירים בצורת נתחים חלקים ולבנים
דגים בתנור או על הגריל
מה שכן, עץ נוירוטי, מטריד אותי מאוד המשפט - "תלישת שערות במקומות לא קונסטרוקטיביים" - האם את בוגדת? האם זהו מקום לא קונסטרוקטיבי, שהרי מדובר רק על אסתטיקה של שיער טבעי בריא? או שמא אני חושש ללא צדק ומדובר באמת באיזה אצבע ביד?
פשששש - אלופה!
זאת הסיבה שהזמנתי כבר אצל האלוהות המועדפת עליי, הלא היא המפלצת מלוך נס, להתגלגל בפעם הבאה בחתול יוקרתי, רצוי טופי הישן כידוע 23 שעות ביממה.
וואלה - לגמרי. ואני מצאתי את עצמי יושבת ובוהה שעות ביופיים. נזר הבריאה. וכפי שאבי נהג לומר - גם החתול המכוער ביותר בעולם - יפה הוא. והבעייה שהם מחממים מאוד גם בקיץ, וגם אז הם מתעקשים להידבק. ורעש הגנרטור - איך אפשר בכלל להירדם בלעדיו, אני שואלת?
איזה קטע מירב - ידעתי שאת, כציידת טרנדים מנוסה, לא תוכלי להתעלם מהקווים שפשטו כאש בשדה הקרב. ווואלה, גם אני שמתי לב לתופעה רק שבניגוד לך אין לי שמץ כיצד להפיק את הנושא, לכן אשאר לי עם האות הרגילה ואשתאה למראה פלאי הטכנולוגיה של פיבי ושאר המאגניבים.
ונורא קל להאשים - הוא לא בסדר, היא לא בסדר. לפעמים כולם יותר מבסדר. מקסימים ממש. ובכל זאת לא טוב.
מיאו לך שם! =^-_-^=
תודה. קשה איתם - זה אולי יותר כלבים. החתולים הם עונג צרוף.
ברגע זה שוחררתי על תנאי מהגיאומטריה, ואני חושבת שמתשע בבוקר - תוך כדי עבודה - זה באמת יפה מצדי.
אוי ורדה, האמת שאת ההוכחה לכך שיש גם אנשים שהם נשמות טהורות, לא רק בעלי חיים.
אם יאיר וליהיא אז גם ביבי ושרה והדנקנרים ודן ודנה ואהוד ועליזה ומשה וגילה - כל ישראל חברים, לא? וכולם יבואו עם פרקליטי הצנרת הצמודים - בר שילטון ובר בי רב וברבאבא ופלדמן ורם (שקשוקה) כספי, ויולי וסמי ומאמי ואם כבר אז תאר לך איזו סנסציה זו תהיה אם נצליח להביא את שימון יחד עם סוניה שתישלף אחר כבוד מהנפטליניה - אה אה אה?
משחק המילים שבשתי שורות האחרונות... ואני חשבתי שכבר לא עושים אותם יותר.
יקירתי, חתולים מקבלים ללא תנאי משום שבניגוד לבני אדם הם לא מעבירים את הזמן בהתעסקות בעבר או בעתיד אלא (כמעט) רק בכאן ועכשיו. עכשיו הוא רוצה להתפנק. עכשיו הוא רוצה לאכול. עכשיו הוא רוצה זמן לעצמו ודיר -באלק למי שינסה להתקרב (לפחות ככה היה לי עם אחד מהם). גם לחתול יש קשת של רגשות אבל ללא ספק אין לו כל כך הרבה דברים שהוא צריך להתעסק איתם כמו בנאדם.
מה שעושה את האדם אכן לחיה מסובכת, אבל גם מורכבת יותר ומעניינת יותר.
ראית אי פעם חתול דופק כזו הופעה ליד הויטרינה ? (-;
אני פה להאיר עוד פן אחד ביתרונם
נוסף על כל מעלותיהם החיוביות הם גם דקורטיבים מאוד!!!
היה לי חתולה מהממת ששלטה בי ביד רמה, למעשה אני גרתי אצלה,
אבל היא שידרגה לי את הספה פלאים.
בעצם היא היתה טובה גם כמעצור לדלת
ובימות החורף המירה כל סוודר או אמצעי חימום אחר
אם היא היתה יכולה לתרגם את רעשי הגנרטור שבקעו מפיה למשהו קצת יותר מעשי
יכלה להיות ספק חשמל עיקרי:))
תראו לי עוד יצור שיכול להתחרות בזה.......
קודם כל אני עושה קו- זה מאוד מודרני, קו:
______________________________________
כאן אני כותבת משפטים כללים או בהקשר דרר אגב, כאילו רק נשאר הצל של דבריי ובקטן.
מיא, טוב שחזרו בשלום מותק, הביאו לך גם כבשה תמוהה, מה יותר מזה. וחיות בית, פעם היה לי, עכשיו זה אלו:
מרגישה צורך לעשות עוד קו:
______________________________________
כאן אני כותבת משפטים כללים או בהקשר דרר אגב, כאילו רק נשאר הצל של דבריי ובקטן.
פוסט מחמם לב.
same same
אוי, אילנה (הו, אילנה!) דילגתי עלייך בטעות בתגובות - אכן, מהכינים כבר חשבתי שנפטרתי, אך מהקינות טרם.
יתרון מדהים יש לחיות הללו על ארבע
קשה איתם אבל אי אפשר בילעדיהם.
מקסים ומכוכב,
נעמה
את אמא פשוט נהדרת. לא מכירה הרבה אמהות שעושות (ויכולות לעשות) את מה שאת עושה. כל הכבוד לך.
מסרגות? פאסה. הכל מגיע מוכן מסין. תגידי לאשרוב שיקנה אבקת חלב מיובאת מסין במקום מסרגה.
ואני מכירה בחורה אחת, טובת לב ורגישה. את פוגשת אותה כל בוקר בראי. ואם יש אחת כזו, ישנם עוד כאלה.
פעם אמר לי אדם, לא בעל השכלה ותארים אבל עם חוכמת חיים, 'אל תשכחי שאנשים הם לא מלאכים'. משפט חכם שכדאי לזכור.
הילדים שלך יודעים, מעריכים ואוהבים אותך, זה בטוח. הם פשוט שרוים בגיל הבלבול וכשזה יעבור להם, תקצרי את כל שזרעת. מילה של ברטה זאת מילה.
כן, אבל גם ספרים, בבקשה.
אבל אני רוצה הפקה -
אלף מוזמנים ורני רהב, עוגה מודל של מגדל אייפל בקנה מידה 1:1, לא לשכוח להזמין את יאיר וליהיא, כמה אנשים יפים מתוכניות הריאליטי, בהנחה שיש כאלה, זיקוקים, זיקוקים, שלוש חליפות, הטיש הגדול, הטישיו הקטן, ושבע-עשרה רקדניות בביגוד חושפני עם כוס מגולח, שלא שרפנו לפני זה.
בזה את צודקת.
אני לא מפסיקה להיות המומה איך ממני, מרדנית להכעיס מלאת זעם עם פה ג'ורה וקווי אישיות עברייניים, יצאו שני ילדים טובים כל כך, קונפורמיסטים, רגועים.
פלא העולם השמיני.
בעל כזה לא עוזבים
החתולים בביתי מגיעים לגילאים מופלגים מ-16 מינימום עד 20. וכרגע שניהם בני ארבע, אז אל תקברי לי אותם עדיין. ובקשר לאלכוהול ולבנות, עוד נראה. את יודעת איך זה, הילדים בדרך כלל מורדים בהורים ועושים הפוך מהם - אם ככה עוד יש לי סיכוי לשני חנונים שלא ברא השטן!
יש משהו בזה, אבל בביתנו המתוקתק, עבודות הבית עליהם.
נשבעת לך שספרתי את הימים עד שהם נסעו וחשבתי שזה יהיה כיף לא נורמלי, וזה נגמר בבכי...
כן, כי כאילו מה מפריע לך שהחתול ישן עלייך? זה לא גבר מעצבן!
עייני בתשובתי הקודמת - באם תשרפי דבילים - תישארי בדד, מותק.
סליחה כפרה, יש לי כמה קדימויות:
1. גברים שוביניסטיים.
2. גברים שלא אומרים לי בוקר צהריים וערב שאני יפה.
3. ורזה ככפיס.
4. כוסים מגולחים.
5. עשירים (אם כבר, נוסיף שומן למדורה).
6. אנשים שלא יודעים לדבר עברית (ככה נישאר שנינו לבד בכיכר העיר וסופסוף נוכל להתחתן!)
כן מאמי, רואים ישר.
תודה!
תודה מיכלי. זו ההזדקנות כנראה. או שמא הכדורים, פשוט.
הנה אני ממשיכה - תביאי כאן את הקישור לסרט הנפלא שעשית עליהם!
בנתיים הם קטנים ...חכי חכי כשיעלמו ויחזרו עם נשים תלויות להן על הכתף..
וריח מהביל של אלכוהול...
ועד אז החתולים גם יגמרו את החיים שלהם...אויש התעוררתי רוצחת היום...
אני רואה על הציצי רק ראש של אדם.
בהדר אנחנו עוד בדולבי B עם קסטות כרום.
הנה נחשף פן אחר באשיותך..
זה מזכיר לי תוכנית שבה הגיבו הורים לילדים שעזבו את הבית לקולג', אחת האמהות אמרה שבהתחלה היתה נורא עצובה ועם תחושת ריקנות וא"כ היתה מתרגזת כל פעם שהבת שלה הגיעה הביתה לסופי שבוע והיתה שוב צריכה לטרוח בשבילה, ארוחות כביסה וכו'..
ואת ככה אחרי שבועיים?? פשש...
אני מחכה לימים האלו של מחנות קיץ וטיולים מאוד ארוכים של הילדים. וגם של הבעל..
אני היחידה פה ששמחה כשהחתול הסוציומט שלה בורח לחופשה ויכולה לישון אלכסון?
אני מבינה שאתה כרגע סובל מקריז- אבל זה יעבור תוך יומיומים.
אפשר לשרוף דבילים?
אגב,
יש לי המון חיות מיותרות.
אולי נעשה אירוע משותף ונשרוף חיות מחמד מיותרות בכיכר הרצח?
אה, אה! וקודם נשרוף ספרים!
Cat! Come out! This is the Haifa police
You are surrounded (5.1)
Come out with your tail in the air!
בחיאת דינאק, מיא!
אני אשכנזי !
אוהבת איך שאת כותבת !
אוהבת.
פשוט נהניתי מהפוסט הזה.
הנה הרכות שלך יוצאת...
תענוג
באמת? חשבתי לרקוד בערום מלא בסגנון טכנו- עם או בלי וויטרינה...את יודעת אין סכנה לנפץ שמשות.
תשמחי בחלקך שאת מבינה משו בצורות- טוב לא מדויק כי גם אני מבינה בצורות- אבל יודעת לפתור תרגילים לא רציונלים {אי} בהנדסה או גאומטריה או אלוהים יודע מה- כי אצלי זה מקסימום תנועות לא רצוניות למראה התרגיל- אפשר להמיר בסקס גאומטרי?
די תמשיכי
למה כדאי בכלל לחיות
למה כדאי בכלל
למה כדאי
למה
הייתי רוצה לחשוב כך, באמת
אמא מתחת לאדמה, אולי
רק יועיל, ושלך מקסימים.
בדיוק כתבתי את התגובה הקודמת לפני שקראתי את שלך. נשמות טהורות (לא הילדים שלי), החיות האלה. אני לא מדמיינת את חיי בלי החתולים. יום אחד בחיים שלי לא ישנתי בלי חתול. בלי גבר כן, אבל בלי חתול לצדי - לא. נולדתי עם חתולה במיטתי, ועם חתולים אמות. והמבחן האולטימטיבי לגבר שישן איתי הוא האם הוא שורד את טופי חתולי הידידותי, שאוהב מאוד לבוא לישון דווקא על ראשו של בנזוגי במלוא עשרה הקילו הנדיבים שלו. השניים האחרונים עברו את המבחן בהצלחה.
הבנים שלי? מאממים? טוב, אני באמת לא יודעת מה הייתי עושה עם מעצבנים וסתומים. אני רק יודעת שמהבוקר אני יושבת על צורות הנדסיות חסומות במעגל ובא לי לעשות משהו הרבה יותר כיפי, כמו למשל (על פי אשרוב) לתקוע מסרגה בשקע.
חיות מחמד זה במובן מסוים הרבה יותר טוב מילד. זה סוג של קבלה שילד לא נותן לך, בייחוד לא מתבגר. החתולים שלי מקבלים אותי ללא תנאי, תמיד באים לקראתי כשאני נכנסת הביתה, תמיד עוטפים אותי באהבה כשעצוב לי או כשאני בוכה. הילדים - ממש לא. אנשים - יש ביניהם קשת של רגשות. חיה - רק אהבה ללא תנאי. היכרתי עכשיו כלב. את יודעת כמה מהר הוא נכנס לי ללב? קשה ליצור קשר כזה עם בנאדם. בנאדם זו חיה כל כך מסובכת. יש בה כל כך הרבה רוע, לצד הטוב. בחיות אין רוע. הן טהורות. הכלב הזה, מבט אחד בעיניו היה ממיס אותי.
ובסגנון ברסלבי:
איך אנשים יכולים לחיות בלי חיות בית
איך אנשים יכולים לחיות בלי חיות
איך אנשים יכולים לחיות בלי
איך אנשים יכולים לחיות
איך אנשים יכולים
איך אנשים
איך
(OCD קליל, לא להיבהל)
אני אוהבת להשאיר אותך במתח, מאמי - זה עושה לי את זה בגדול.
אמא אדמה. רואים לך מיד בעיניים.
ילדים עוד לא שיכנעת אותי לעשות, אבל אולי מחר ניקח עוד איזה חתול או כלב.
לא יועיל, לא יזיק.
בואי נראה כמה זמן תחזיקי מעמד בנחת רוח הזו.
עד שתתחילי לשאוג מחדש.
והיום ראיתי איך יונתן מלטף לך את הזרוע, מתוק כזה. יש לך שני בנים מאממים, מצחיקים, יפים, טובי לב, שאת צריכה כל בוקר להודות לאל הטוב שהתחשב בנוירוטיות שלך והעניק לך אותם ולא שני ילדים מעצבנים וסתומים.
אכן אין כמו חיות בית.
וכמה שיותר ככה טוב יותר.
האהבה שהם נותנים היא טהורה וחסרת תנאים- גם חתולים.
אריאל תביט בילדה הימנית, ממש איפה שאמור להיות החזה הימני שלה {במבט על התמונה} תראה ראש של חתול, הראש ממש מתחיל איפה שמחשוף השמלה נגמר.
לפעמים חיות מחמד מהוים איזשהו סוג של תחליף לילד כשאין אחד כזה,
אבל כשכבר יש ילד/ים הם לא ממש תחליף ולא נחמה,
היה לך שיעור טוב בגעגוע.
כשנוסעים זה באמת הכי קשה להיפרד.
פר, כשהם הולכים לפעמים אחרי המון שעות בבית, אני מרגישה כמו טינאייג'רית שהוריה יצאו סופסוף מהבית והיא יכולה לשים מוסיקה בפול ווליום ולרקוד ולהשתולל. זה ממש קטע. היה להם מנהג, שכשהיו חוזרים הביתה, דבר ראשון הם היו מנמיכים לי את הכפתור של הווליום במערכת... את לא יודעת איך התנפלתי עליהם. כמו נינג'ה. בחימה נוראית. זה ממש הזכיר לי את גיל ההתבגרות שלי. כאילו, מי אתם שתורידו לי את הווליום בבית שלי? אחרי כמה פעמים כאלה הם נגמלו. יהום הם נכנסים לחדריהם וסוגרים את הדלתות עד יעברו זעם וקריזה וסאטרדיי נייט פיבר.
החתול נראה ממש נמר. זה ציור מאוד מאוד מאוד מוזר, בלשון המעטה.
הילד במילא אחראי על כל הכביסה בבית מגיל שש בערך (אחיו על הכלים), ובינתיים אנחנו עוד בגיאומטריה, כך שחזון אי-רציונלי למועד.
את צודקת לגמרי, גם לי יש תמיד הרגשה שאני גרה אצלם ולא ההיפך.
אני שמחה שסופסוף כיף אצלי. את זוכרת את השיחות שהיו בינינו? הן לא היו כל כך כיפיות.... באמת נראה לי שעברנו איזשהי כברת דרך. מגיע לנו כבר שנה טובה וכיפית. ואת הפחד והחרדתיות נשאיר לאחרים.
אכן, הסבר אפשרי! את גאונה, ורדה.
חתולתי השחורה ז"ל, שמתה לפני שנה בגיל 20 המופלג, לא היתה מדברת איתי בערך שבוע בכל פעם שהייתי חוזרת מנסיעה.
החתול - נזר הבריאה!
אבל גם לישון כפיות עם כלב זה כיף, כפי שנוכחתי לאחרונה.
לא ולא - בשאר ציוריו החתולים בריאים ושלמים!
תארי לך שבעלי המאולף לשעבר עשה את כל הכביסה שם והביא הכל נקי!
צעד נבון!
העניין הוא עם החתולים שלי שהם כה עצלנים, עד שאינם מבינים שהם אמורים להדביר את ההולכים על שש ומתבוננים בהם בעניין רב.
על החתולים את מדברת, כן?
תודה. לא לכולם יש לב, אתה יודע.
אצלי אין חיות בבית עכשיו. משום סוג. וזה חסר תקדים.
נסעתי בנובמבר להודו לחצי שנה. אבא שלי התחנן שאמצא לפיצ בית אחר. כמה חודשים קודם לכן (ביולי, ויום אחרי יום ההולדת שלי) במבו שלנו מתה. היא היתה בת עשרים. גדלנו יחד, במבו ואני. כשהיא הגיעה אני הייתי בבית ספר יסודי והיא היתה גורה. גדלנו יחד. אבא שלי אמר שהוא לא מסוגל, אבל לא הצלחתי למצוא בית אחר ואמא שלי אמרה לו שהכל עליה והוא יוכל להתעלם מפיצ.
כשחזרתי, במאי, עוד בשדה, אבא שלי הראה לי תמונות של פיצ בטלפון (החדש. כשנסעתי עוד היה לו נוקיה שמנמן ישן, כמו זה שיש לי עד היום). כשהגענו הביתה, פיצ התיישבה על הברכיים שלו, הוא ליטף לה את האזניים והמשיך לדבר איתי כאילו כלום. למחרת הוא אמר לי שפיצ נשארת אצלם. לא התווכחתי. נראה פייר. לא נפלתי רחוק מהעץ שלו.
אז אין חתול בבית שלי. וזה לגמרי חדש. אני נוודית ולא ברור כמה זמן אשאר בבית הזה. יתכן שבקרוב אסע שוב. אבל בטח איזה גור ימצא דרכו אלי. וכשאסע, בטח אעביר שוב להורים.
אם הם לא נמצאים, איך ילכו לעזאזל?
בשנים הראשונות כשהצלחתי לסגור את הדלת אחריהם ולהישאר לבד, לא הצלחתי לעשות כלום מרוב אושר. רק לרוץ מקיר לקיר ולרחרח את החופש. בשנים האחרונות זה מה שהם עושים כשאני יוצאת לרגע מהבית. אז עכשיו אני לא יוצאת.
לפי זווית האוזניים קצת עצבני החתול/ה או שזה פחד במה ?
תתחתני איתי.
אני מבטיח לא להפריע בבית. אני נקי, מסודר, מבשל, עקר, בית,
יהיה שקט. אין לי דרישות. שומר שבת ולא מעשן.
אני אשב בפינה שלי. אני בעל אידיאלי;
אני אפילו לא אגיע לחתונה.
ספק אם אני כאן.
שחור הריק!
הריק!
אם יש משהו רציונאלי בסיפור הזה, הן הפונקציות האי-רציונאליות.
והן לא כאלה קשות, כך שאם תוציאי ממנו כביסה לשבוע אני אישית אקח אותו למועצה לשלום הילד.
כן, באמת לא קל כשחיות המחמד עוזבות את הבית.צריך להתרגל לשקט, לעובדה שפתאום נותר לך ביד הרבה יותר זמן פנוי ממה שהורגלת לו שנים. המחמדיות שלי מפוזרים בארץ ובסין ולחלקם יש כבר תוצרת מחמדית משלהם, שאני מוטרפת עליה.
אם בא לי לראות חתולים, ולא זכור לי שבא לי אי פעם, אני או פותחת מחשב או נוסעת לבת שלי, שיש לה כנופייה שלמה בחצר ועוד חתול בישן בבית, שנראה כמו דגם זברה מוקטן עם פרווה.
ואפרופו הציור של גיינסבורו. עבודה יפהפיה, אבל הציור נראה לי פשוט לא גמור. נראה לי שזו עבודה של מיש-טכניק, שימוש בטמפרה וצבעי שמן. נראה לי שגינסבורו השתמש בטמפרה לבנה ליצירת קווי המתאר של החתול, אך מסיבה כל שהיא לא עבר ובנה את גוף החתול. בנוסף, אם תשימי לב, מימינו של החתול ישנה מעין דמות או פנים של אישה. האם מתחת לציור קיים ציור אחר או ששינה את דעתו בהקשר לקומפוזיציה? לא יודעת.
בדיאוק זה מה שאני אומרת כל יום
איזה מזל שהבלונדינית גרה אצלי,
אחרת מי היה מנקה לי את החול, ומסר, ופותח את הדלת בדיוק כשבא לי עץ תות?
אין מצב שהמתבגר חמור הסבר שלי היה מבקש מאימו ללמד אותו, "פונקציות אי-רציונליות"
רק מהפחד הייתי נכנסת מתחת לספה יחד עם יסמין החתולה החרדתית.
למרות שאי -רציונאליות בפני עצמה ...
נשמע מוכר אך לא בטוח שכדאי להנחיל הלאה.
כרגיל כיף פה אצלך.
מעניין איך התסמונות האלה חוזרות ובאות בשלל מיני וריאציות. אנחנו נסענו הרבה, בדרך-כלל בלי הלדים ולפעמים גם איתם. בשנים האחרונים הריטואל השתנה קצת - עם הגיוסים לצבא, היציאה לשנת שירות, הטיולים של אחרי הצבא ועוד מיני גיחות של הצאצאים לתקופות ארוכות יחסית. וכך פתאום מצאנו את עצמנו בבית ריק, עם חיית מחמד אחת, תלותית ומפונקת.
והמחזוריות קבועה, גם בנסיעות שלנו וגם בשלהם: בהתחלה השחרור הגדול; אחר-כך השגרה השקטה והמבורכת; ובסוף הגעגוע לחזרה לשגרה הרעשנית. כי ברגע שהדלת נפתחת - הכל חוזר למה שהיה. כאילו כלום. כל הרעש הזה. קולה של השגרה.
ורק התלותי הג'ינג'י הקטן, שכאילו לא מבין כלום מהחיים שלו אבל מבין המון, תמיד מבולבל. כשהוא רואה מזדווה נפתחת או תרמיל שנפרס, הוא נכנס לדיכאון קיומי. ממש לא יודע את נפשו. אבל גם הוא, אחרי הפרישה - נכנס לשגרה. חי עם החסר. וכאשר הנוסעים חוזרים, הוא הכי מבולבל. ימים לוקח לו להבין שהגלגל השלים את גלגולו המלא.
מעגלי חיים
לחתולים יש גם רגשות וגם אינטרסים, וזו הסיבה שהם כל כך מושלמים (!)
וכן, הם נקשרים לאנשים.
אולי, זה רק רוחו של החתול המת (?)
חתול פנטום.
(צריך לראות את שאר הציורים שלו, אם גם שם החתולים שקופים)
התפשטתי, אני רק נמנע מפירואטים.
אני מגבילה את חיות הבית שלי ל-2-4 רגליים.
היתר מבינים כבר , כשהם על הגב, שהם לא כל כך רצויים.
אחלה פוסט- נהניתי לקרוא :) .
אי אפשר איתם, אי אפשר בלעדיהם, תולשים את השיער כשהם לא איתנו ודופקים את הראש בקיר כשכן.
-אושר גדול-
מי שרוצה לראות את טופי הנה הוא כאן
http://cafe.themarker.com/view.php?t=391543
אה, והצחקת אותי עם הכבשה... :))))))))))
או (נושמת לרווחה). קיבלתי את ליטרת הדוממים שלי.
בצומח ובחיות בית אני לא מבינה כלום, רק בחיות אדם.
תכשירי אמבט בבקבוקי חרסינה אני חייבת לראות.
הם הביאו לי בובת כבשה מפרווה, תמוהה בפני עצמה, ועוד יותר תמוהה העובדה שבכורי ניכס אותה מיד והלך לישון איתה (???!!!). פרט לזה סט יוקרתי של תכשירי אמבט בריחות משכרים בבקבוקי חרסינה (!) משו באמת שטרם נתקלתי, אני חובבת הפאר והזואר. על האייפוד הפקדתי את חברתי תמר שגם היא נסעה עם משפחתה בדיוק עכשיו לארה"ב.לעצמם היה דחוף לגרור מעל האטלנטי כדורסל מאוד יוקרתי.
לסבתך העיראקית הצולעת יש רק אינטרסים
מה סליחה? תתפשט
אה, שכחתי - זהירות על הוויטרינה!
אל תידג, עוד אחזור למוֹד הייסורים אין נו טיים!
יש לו סט שלם של תמונות משפחתו וחתולים, שיהיה בריא.
באמת בושה. סלחי לי!
ברוררררררררררררר!
חיות המחמד הן אמה וטופי וחיות הטרף הם הילדים!
זה נדמה לי, או שלא ראיתי רשימה של מה הם הביאו לך מהטיול, חוץ מאת עצמם?
תתאמץ, מאמי. זה חתול עדין, לא כמו החתולה שלך שמשסעת עורבנים תמימים לגזרים על השטיח.
את מתכוונת בניגוד לתחנת הרכבת של הגברים, נכון?
אי אפשר לקנות להם חליפות של כוורנים או משו?
לחתולות אין רגשות, רק אינטרסים.
בכל מקרה לא ניתן היה להחזיק חתול שאינו דו-ממדי על הזרוע הדלה של הבנות.
מה גם שהן חלושות וחולות בצהבת.
איכסה!
החתול יונק ממנה?
לדעתי סתם נגמרו לו הצבעים.
הזנב שלו משתלשל מצד שמאל.
זה סוג של חתול צ'שייר, רק שבמקום החיוך נשאר הזנב.
אולי זאת שממית?
זה נשמע כמו ייסורי אם מתגעגעת (כמשל לייסורי וורטר הצעיר של גתה, אבל שם זה נגמר בטרגדיה, אצלך בהפי אנד – בינתיים, עם דגש חזק על "בינתיים", והפוסט הזה מסתיר כמה מוקשים פוטנציאלים).
חיות בית זה אכסיומתי, אין בילתם וזהו.
חכי, חכי, עוד מעט יהיה שלב ההיפרדות (או שלא), ואז החתולים יתפסו יותר מקום...
הגיינסבורו הזה שונה מרוב התמונות של הפוצים האנגלים שהוא צייר לפי הזמנה.
חתולים מתגעגעים?
בסופו של דבר הבנים וטופיל'ה ואמה
הם הדברים הכי חשובים בחייך
והם תמיד יהיו שם בשבילך
גמרת לי לחייך חיוך ענקי של שלווה*
ויש כאלה שיש להם שותפים אלרגיים