| רציתי לדבר עם מיכאל, הייתי ליד הבית שלו, הייתה לי תכנית שלמה, לקרוא לו לצאת איתי לסיבוב בפארק להחזיק לו את היד, להסתכל לתוך עיניו ולספר לו את מה שעובר עלי, לתת לגעגועים שלי להוביל,להריח אותו מקרוב, להציע שניתן ליחסים בינינו עוד צ'אנס, להתחנן על חיי.הייתה לי תכנית לחזור אליו ולחיות איתו באושר ועושר עד סוף הימים.כשהגעתי אליו הביתה הבטן התחילה להשתולל, הדופק הלם בכל העוצמה ולא היה מוכן להירגע.התקשרתי, הוא היה בממתינה. חיכיתי כמה דקות והתקשרתי שוב, עדיין ממתינה. מוזר, חשבתי, מיכאל לא אוהב לדבר ארוכות בנייד.המתנתי עוד קצת והתקשרתי שוב, ממתינה. משהו לא נראה לי, חיכיתי הסתכלתי מסביב, לא היה כל סימן מכיוון הבית שלו, הרגשתי שאני עושה משהו לא בסדר, נכנסתי לאוטו ונשמתי עמוקות, עדיין מנסה להתגבר על הלב שאותת לי שמשהו לא קשורה.נסעתי הביתה המחשבות התחילו לאכול אותי מבפנים. חיפשתי הסבר הגיוני לשיחה כל כך ארוכה שהוא מנהל וההסבר היחיד שנראה לי הגיוני זה שיש לו מישהי אחרת, בכל זאת נפרדנו לפני כמעט שנה. התעצבתי מאוד.ואז הוא חזר אלי, אחרי כמה משפטי פתיחה שאלתי "איך קוראים לה?""למי" הוא ענה בחשדנות"לחברה שלך""למה את חושבת שיש לי חברה?" השיב בצורה לא משכנעת"תחושת בטן" עניתי מרגישה כאילו יריתי לעצמי ברגל "אין לי חברה, אני יוצא עם מישהי אבל אנחנו לא חברים" הוא ענה מתנצל ואני רציתי לבכות. שום דבר כבר לא עניין אותי, הייתה לי תכנית וראיתי אותה מתנפצת מול עיני, מישהו החשיך את המסך. חשתי כאב נוראי בחזה, הכל התהפך לי, רציתי לסיים את השיחה, אין לי מקום לידו, הוא לא שייך לי ואולי אף פעם לא היה שייך.הוא שאל אם אני סולחת לו, על מה שאלתי, אין לי על מה לסלוח לך לא עשית לי שום דבר בכוונת תחילה, אמרתי אבל בפנים חשבתי שאני לא רוצה לסלוח לו, אם אני אסלח הוא ימשיך הלאה שקט ורגוע ואני אמשיך לכאוב ולהיות לבד.השיחה לא התארכה יותר מדי, לא רציתי לדעת פרטים על חייו החדשים, רציתי אותו לעצמי. מיכאל התעקש וביקש שאסלח, סירבתי בכל תוקף מודעת למניפולציה שאני מפעילה עליו, מנצלת את הכוח הקטן שהוא נותן לי.סיימנו את השיחה, נכנסתי מהר למיטה, לא בכיתי, רציתי אבל הגוף לא שיתף פעולה. שכבתי שם מנסה לא לחשוב עליו. לא להעלות את התמונה שלו עם מישהי אחרת, לא לחוש בבדידות האיומה שגרמתי לעצמי עם תקוות השווא לעתיד משותף.עברו עוד כמה דקות, הסתובבתי מתייסרת במיטתי, לא מוצאת מנוח. שלחתי יד לטלפון הסלולרי, שלחתי הודעה כתובה "אני סולחת לך, באמת, הכל בסדר. סולחת ושוכחת" והוספתי סמיילי שימתיק את ההודעה.זהו, זה נגמר. אין יותר מיכאל עבורי, לא יהיה יותר. זה מכתב הפרידה שלי מצאתי סליחה בליבי, לא רק למיכאל, אלא בעיקר לעצמי, סולחת שוכחת וממשיכה הלאה.תודה מיכאל. תודה על כל מה שנתת, שהייתי לידי חלק מחיי. תודה שנתת לי לאהוב אותך. מאחלת לך חיים טובים. באהבת אמת. אני. |