כותרות TheMarker >
    ';

    יומני כרמל

    ילדה טובה כרמל.
    בעצם, כבר לא כל כך ילדה,
    ואם חושבים על זה ברצינות - גם לא כזאת טובה.

    0

    יום השנה לסלט

    24 תגובות   יום שני, 20/10/08, 18:19

    ואז יתחילו כאבי הראש.

    היא תחשוב שזה פסיכוסומאטי, דרך לגיטימית להבריז מהעבודה שהוא שונא,

    ואז יגיע הערב הזה במיון וישנה את החיים שלהם לנצח.

     
     

    אם חושבים על זה, זאת בסך הכל וריאציה על הסיפור הקלאסי: 

    בחור פוגש בחורה

    בחור מתאהב בבחורה

    בחור עוזב קשר רע כדי להתחיל משהו טוב יותר

    בחור ובחורה מתכננים עתיד משותף

    בחור חוטף סרטן במוח ומת

    בחורה נשארת עם ערימת זכרונות וכלבה תלת- רגלית

      
     

    אף פעם לא הבנתי שירת הייקוּ

    אבל כשאמא שלך שאלה מה אני רוצה לקחת למזכרת מהחדר שלךָ,

    שכבר לא היה שלךָ,

    כאילו מדובר בשלל מלחמה,

    או קרקפות מדממות,

    לקחתי את הספר הזה

    כדי לנסות להבין

    ואת ספר השירים של מאיר אריאל

    שהוא כל כך אתה

    ואני חושבת שעכשיו אני מבינה

    יותר

     
     

    ובכל זאת, ליום השנה שלךָ, ובאיחור לא אופנתי בכלל,

    אני מקדישה לךָ את השיר הזה של עמיחי,

    שמרגיש לי הכי מתאים

    ואני מבקשת סליחה אחרונה

    ומבטיחה לא לשכוח אף פעם

    אבל

    עכשיו

    אני       

      

    מר ונמהר/יהודה עמיחי 

    מר ונמהר בא הקץ,

    אך איטי ומתוק היה הזמן שבינינו.
    אטיים ומתוקים היו הלילות,
    כשידי לא נגעו בייאוש זו בזו
    אלא באהבה, בגופך, שהפריד כך ביניהן.
    וכשבאתי לתוכך הייתה זאת האפשרות היחידה
    לאושר גדול להיות נמדד
    בדיוק של כאב חד. מר ונמהר.

    אטיים ומתוקים היו הלילות,
    מר וחורק כחול הזמן של עכשיו.
    "
    נהיה נבונים", וקללות דומות לאלה.

    וככל שאנו מתרחקים מן האהבה,
    אנו צריכים להרבות בדיבור,
    מילים ומשפטים ארוכים ומסודרים.

    אלו נשארנו יחדיו, היינו
    יכולים להישאר דממה.

    דרג את התוכן:

      תגובות (24)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        24/10/08 23:41:

      צטט: bronte 2008-10-24 23:34:22

      אני לעומת זאת יצאתי מלכה

      מחקתי את התגובה שלך לפוסט הקודם,

      סתם שלא יישאר זכר לזה שיצאת טמבל

      (כמובן שבפנקס הקטן שלי רשום הכל, אבל מילא...)

      חיוך אבל כל המליונים שירצו לדעת איך בדיוק יצאתי טמבל לא ידעו.

      הדמיון ישתולל ולכי תדעי מה יהיה

      נו שוין, נשרוד

       

      (כמה קטן הפנקס הזה?)

       

        24/10/08 23:34:

      אני לעומת זאת יצאתי מלכה

      מחקתי את התגובה שלך לפוסט הקודם,

      סתם שלא יישאר זכר לזה שיצאת טמבל

      (כמובן שבפנקס הקטן שלי רשום הכל, אבל מילא...)

        24/10/08 20:24:

      טוב, יצאתי טמבל בפוסט הקודם :|

      טרגי... אבל אופטימי

      עכשיו את

        24/10/08 07:04:


      תגובה מושקעת כדבעי!

      ותודה על האיחולים.

      איך היה בארה"ב?

        24/10/08 03:46:

      (דביל שכמוני- המערכה הרביעית כבר פה מימים ימימה, לשמחתי. ולצערך..)

       


      כמה שעצוב ומרגש (אבל עדיין עשוי בטוב טעם, ללא טיפת קיטש) ככה משמחת האופטמיות בשלושת המילים האחרונות שלפני המר ונמהר של עמיחי.

       

      אפשר לכתוב על זה הייקו, נניח:

       

      עלים בשלכת

      צוללים מעלה מעלה

      חיבוק אחרון

       

      אפשר להזכיר שוב את מאיר, נניח:

       

      בתור בן אדם
      אני מוכן לתת כתף
      ובאמת לפעמים אני גם בא
      ומשתתף אבל
      בתור בן תמותה
      בתור בן תמותה אין לי זמן לפעמים.

      בתור בן אדם
      אני יכול לחשוב אבסטרקט
      ולבור לי אקט עם טקט
      שיקשט לי את המצפון
      עת אני בקקט
      אבל בתור בן תמותה
      בתור בן תמותה אני עלול להיות
      קצת לא בן אדם כדי שאוכל עוד קצת לחיות.

      בתור בן אדם
      אני מבחין בין טוב לרע
      ומשתדל גם שתמיד תמיד תמיד
      תהיה ברירה בין טוב לרע

      אבל בתור בן תמותה
      בתור בן תמותה כשרע לי זה לא בגלל
      ששכני לספסל הוא קצת הרבה יותר אומלל.

      בתור בן תמותה

      אני מוציא את לילי בניחוש
      מה זה כבר יכול להיות המיחוש הזה
      שפעם כאן פעם כאן, פעם כאן

      בתור בן אדם
      אני חושב יש תכלית
      אפילו אם החושך
      רק מתחדד על כל תגלית אבל
      בתור בן תמותה
      בתור בן תמותה אני חושב יש תכלית
      אפילו אם אני והרופאים מתקשים להחליט...


      אני בן אדם בן תמותה.
       

      אבל רק אפשר. לא חייבים.

      בהצלחה בהמשך, שיהיו לך ים של צחוקים ים של זיונים

       

       

       

       

       

        22/10/08 15:35:


      אויש אינדיד...

      ארול - שמחה שאהבת את הסוף.

      אני חושבת שגם אני...

        22/10/08 13:54:
      אוהב את סוף הפוסט.
        22/10/08 12:17:

      אויש
        22/10/08 00:21:

      כואב
        21/10/08 19:28:
      אני שמחה לשמוע! עזבי שלב גולם או פרפר, הכי טוב זה הזחל:-)
        21/10/08 12:54:

      צטט: עדי צור 2008-10-21 11:41:53

      אוף. זה עצוב, מעורר הדים של חוויה דומה אך שונה. אם זה קצת עוזר::

      המשך קונסטרוקטיבי לעמיחי: תקראי את "ראי אנחנו שניים מספרים..." יש שם תפיסת חיים-אהבה דינמית, במונחים של משתנים. אולי זה ייקל עלייך לאסוף את השברים ולבנות מחדש, לאט לאט. אל תתקבעי ואל תקברי. 

       

      אני אבדוק את ה"אנחנו שניים". תודה על הרפרנס.

      ובכלל, תודה.

      ואני לא.

      עברתי את תקופת הגולם שלי ועכשיו אני מרגישה שהכנפיים שלי ממש חזקות ומוכנות למשק רציני.

      הפוסט הוא כבר סיכומים...

       

        21/10/08 11:41:

      אוף. זה עצוב, מעורר הדים של חוויה דומה אך שונה. אם זה קצת עוזר::

      המשך קונסטרוקטיבי לעמיחי: תקראי את "ראי אנחנו שניים מספרים..." יש שם תפיסת חיים-אהבה דינמית, במונחים של משתנים. אולי זה ייקל עלייך לאסוף את השברים ולבנות מחדש, לאט לאט. אל תתקבעי ואל תקברי. 

        21/10/08 02:48:

      צטט: d.anny 2008-10-21 02:03:08


      כל כך הרבה צער בכתיבה כל כל פשוטה. אני נפעמת.

      ועוד חשבתי שלי היה יום רע. זה מכניס לפרופורציות..

       

      בשביל זה אני פה.

      לתת פרופורציות... קריצה

        21/10/08 02:47:

      צטט: phoebe 2008-10-20 20:11:40

      צטט: bronte 2008-10-20 20:06:22

      כוסאוחתו אינדיד.

      ומה לעזאזל עניין מוכרת המזון להר סיני?

      לא הצלחנו להבין זאת

      הנה פה.


      -אני שונאת להסביר דברים כאלה-

       

      זה בסדר, אנחנו בדרך כלל שונאים שמסבירים לנו.

      נראה לי שנסתדר סבבה, בסה"כ.

       

        21/10/08 02:03:


      כל כך הרבה צער בכתיבה כל כל פשוטה. אני נפעמת.

      ועוד חשבתי שלי היה יום רע. זה מכניס לפרופורציות..


      כתבת מקסים,

      לא מאמינה שעברה שנה.

       

        20/10/08 20:11:

      צטט: bronte 2008-10-20 20:06:22

      כוסאוחתו אינדיד.

      ומה לעזאזל עניין מוכרת המזון להר סיני?

      לא הצלחנו להבין זאת

      הנה פה.


      -אני שונאת להסביר דברים כאלה-

       

        20/10/08 20:06:

      צטט: phoebe 2008-10-20 19:34:50


      כוסאוחתו הזכרונות.


      -ואמא של הדמעות מוכרת מזון-

       

      כוסאוחתו אינדיד.

      ומה לעזאזל עניין מוכרת המזון להר סיני?

      לא הצלחנו להבין זאת

        20/10/08 20:05:

      צטט: נקודה ירוקה 2008-10-20 19:14:14

      וגם כך נשארה דממה זועף

       

      לגמרי

        20/10/08 19:34:


      כוסאוחתו הזכרונות.


      -ואמא של הדמעות מוכרת מזון-

        20/10/08 19:14:
      וגם כך נשארה דממה זועף
        20/10/08 18:57:


      תודה.

      על הכוכב, ויותר ממנו - על התגובה.

        20/10/08 18:56:

      יפה, מרגישים שזה בא מהבטן...יופי של כתיבה
        20/10/08 18:55:

      יפה, מרגישים שזה בא מהבטן...יופי של כתיבה

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      bronte
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין