מדדתי אותך על גופי התקשטתי לכבוד נעוריי המתחדשים יצאתי לקבל את פני הגשם בין השלוליות התהדרתי ברגעי הבדידות איתך ענדתי אותך על אצבעי עצרתי נשימתך לרגע הייתי נסיכת חלומותיי נוסקת על כנפי הזיותיך שיגיונותיך עיטרו מעילי נכרכו סביב פרקי ידי כעדיי אזיקים שפחת גופי הייתי ואתה חתום בי כבעירת כוויה נשכחת. | 
תגובות (11)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אמן ואמן כן יהי רצון...
יש כאלו שנמדדים לגופנו, יש כאלו לנפשנו, ויש יחידים שנמדדים ומתאימים לגופנו ונפשנו.
ויש יחיד שהוא מתאים, תמיד באופנה ואותו נלבש/נענוד לעד... אמן.
(-:\
אם את היא האוזקת,
בודאי........................
שלוליות אני מבינה,
טבעות? נו, מילא,
אבל אזיקים? אתה?
תודה.
שלוליות
טבעות
אזיקים.
אני מאוהב...
הרווחנו את עצמנו. זה בדיוק זה.
תודה א י ל ה .
תמיד אנחנו פוגשים את עצמנו בפינות חדשות, דרך האחר.
לפעמים, זו חוויה נעימה יותר, לפעמים פחות.
אבל לדעתי, זה תמיד שווה. כי תמיד הרווחנו את עצמנו.
זה מה שאני ראיתי שכתבת כאן, נורא יפה.
זה בהחלט ערבוב: ערבוב של רגשות, חלומות, תשוקות...
תודה.
איזה יופי!
ערבוב שלה ושלו,
מציאות ודמיון
"נסיכת חלומותיי נוסקת על כנפי הזיותיך"
והאזיקים, והכויה שהשאירה חותמה (הנצחיות של החותם הזכירה לי רציעת אוזן)
מצד אחד זה באמת "אוף".
מצד שני, הידיעה שאפשר להגיע לגבהים האלו,
שיש בי את היכולת ושיש מישהו שיכול "לעשות לי את זה" -
זו ידיעה נהדרת וכנראה שווה את הכוויה.
תודה.
כמה שלא נתאמץ לשכוח, להמשיך הלאה,
תמיד ילך איתנו האחד, זה שהיה 'לרגע',
אבל הותיר בנו כוויה. לנצח.
אוף.