0 תגובות   יום שלישי, 21/10/08, 00:21


נכון שמבלי לשים לב,אפילו שאני כל יום חושבת עלייך,עברו כבר(או רק) שישה חודשים.וכמו שאני לומדת לצערי על בשרי זה שהחיים ממשיכים ואף חזקים מאיתנו ומהמוות.

אדם מגיע לכהן בעולם קדנציה שלמה ואז עוזב אותנו,גם אם הוא לא מוכן וגם אם אנחנו לא מוכנים,אף אחד לא שואל אותנו,לפחות לא בכל המקרים.במקרה שלך אני יודעת שהיית צריכה ללכת.לא התאים לך להמשיך לחיות תחת חסות של אף אחד,תמיד אמרת שאם תצטרכי להיות סיעודית,את מעדיפה למות.ושבועיים לפני שקיבלת את האירוע המוחי,התנהגת נורא מוזר,סיפרת רק למישהי אחת על החלום,ספק מקרה שקרה לך ומאז התחלת את מסע הפרידה שלך מאיתנו.

הותרת לנו צוואה בעל-פה,ואנחנו כעסנו עלייך שאת מדברת כך ללא כל סיבה כי מי חשב שזה מה שיהיה.לא יצאת מהבית,אבל הפעם לשם שינוי היית נינוחה וניחן כי השלמת עם המצב והתכוננת לו,ואני אמרתי לך שביום חמישי הקרוב אני בחופש וגם אם תהיה סערה בחוץ אנחנו יוצאות מהבית לטייל ואת הנהנת בראשך.כל כך אהבתי לצאת איתך,כאב לי שאת כבר לא עצמאית כמו פעם,כי הראייה שלך נחלשה עם הזמן ולא יכולת להרשות לעצמך לצאת לבד אבל גם אף פעם לא התלוננת.

היינו מגיעות לקניון והמוכרות היו מחכות לך בפתח החנות:"המלכה של העיר"היו קוראים לך ובאמת היית כזאת.הייתי גאה להסתובב איתך ולראות את כל האנשים שאהבו אותך,היית מצחיקה,אצילית,מטופחת ותמיד היתה סביבך הילה,אהבת לעשות הכל בגדול ובלוויה שלך נוכחנו לדעת כמה אנשים אהבו אותך,הגיעו מעל לאלף איש בלוויה שהיתה בלילה והכל היה מלכותי וזוהר בדיוק כמוך.לא יכולתי לתאר את הלוויה שלך אחרת.

אני זוכרת איך יום לפני המקרה ישבת עם הנכד שלך,בני היחיד ושיחקת איתו שעה ארוכה ,ולא הפסקתם לצחוק ואנחנו ישבנו בספה והסתכלנו עליכם ומישהו אמר:תראו אותם,איך הם אוהבים, וזאת בעצם היתה גם הפרידה שלך ממנו.מהנכד האהוב שלך.

יום חמישי הזה שהבטחתי לך לא יצא כמתוכנן כי יום לפני כן קיבלת אירוע מוחי ועזבת אותנו,אך כמו שהתאים לך נתת לנו חודשיים להתרגל לעובדה שאת לא נמצאת ורק אח"כ הלכת לעולמך.

ואנחנו מתמודדים פה עם הכאב.

אז נכון שהחיים חזקים מאיתנו וממשיכים בהם,אך דבר אחד אני רוצה שיקרה:

שיחזור אליי הצחוק שהיה לי לפני.אני לא מסוגלת לצחוק,מסתובבת בפרצןף רציני ויכולה לחייך רק בבית אך לא בחוץ.אני רוצה להתפרץ בצחוק מטורף עד דמעות,גם אם אח"כ אבכה.

אני מסתובבת בעלטה,ובשמיים שלי יש רק חושך ועננים אפורים,ואני מחפשת את הכוכב שלך שהתרחק ממני בזמן האחרון ולא מוצאת

רוצה לבקש ממך סליחה על שלא יכולתי להיות יותר כי את תמיד היית...

סליחה...

וגם להגיד לך שיכולת להישאר עוד קצת או הרבה או לתמיד כי אי אפשר בלעדייך,הכל פה מתפרק.

אז אולי באמת זה עוד לא הזמן המתאים לצחוק,הכי מתאים עכשיו שזה יהיה הזמן לצעוק

ואני רוצה שתשמעי

ס ל י ח ה ה ה ה ה ה ה ה

דרג את התוכן: