2008 עוד לא נגמרה, אבל כבר ברור לכל כי זו שנה שילמדו עליה בבתי הספר בשיעורי הכלכלה, ההיסטוריה, האתיקה והחשבונאות (ובטח עוד כמה ששכחתנו). השנה שסימלה את המעבר מקפיטליזם חסר גבולות לשליטה ממשלתית על חלק גדול (מדי?) בכלכלה. כל אלו כבר כותרות ששייכות לעבר, ולא יסייעו לנו כיצד להרוויח בעתיד. עם העיתון של היום, כפי שנאמר, לכל המרבה ניתן לעטוף את הדג של מחר. אבל אם נבין את שורשי המשבר, היכן הוא כבר נגע והיכן עדיין לא, נוכל להבין איפה נוכל להרוויח בעולם של מחר.  

במקרה הכינונו מראש – מתכון ליצירת בועה

נגיד הבנק האמריקאי לשעבר, אלן גרינספאן (כן, ההוא שבכל שבוע משנה את דעתו ומודיע עליה  לכל אמצעי תקשורת בעולם, ואין שום קשר כמובן לספר החדש שהוא הוציא), עמד בפני מצב לא פשוט לאחר התפוצצות בועת הטכנולוגיה של תחילת העשור ומכת המחץ של 11.9. הוא עשה את מה שהוא יודע לעשות – הוריד ריבית, וחזק, הרי ככה כתוב בספרי הכלכלה.  

על ידי החזקת הריבית הנמוכה הוא אפשר לאנשים פרטיים ולחברות עסקיות להתמנף במחיר נמוך יחסית, ובכך להמריץ את הכלכלה. וזה עבד (בהתחלה) – מחירי הבתים החלו לעלות, העסקים להתאושש והכלכלה לצמוח. עד כאן הכל טוב ויפה. הבעיה מתחילה כאשר העסק מאבד שליטה – מחירי הבתים מתחילים לעוף מעלה, הבנקאים מאגחים כל דבר אפשרי (ומוכרים את זה הלאה), קרנות הגידור ממנפות את עצמן לדעת וקרנות הפנסיה מחליטות שזה בדיוק הזמן להסיט כמה מאות מיליארדי דולרים דווקא אל שוק הסחורות החם.  

כך נבנו להן בעצם, בועות על גבי בועות – החל מבועת הנדל"ן (שהחלה להתפוצץ כבר ב-2006, אך ההדים נשמעים עד היום), בועת האשראי (שבמרכזה "נכסים רעילים" מהם מנסים הבנקים להיפטר כיום, וכבר מחקו עליהם מעל חצי טריליון דולר בגינם) וכלה בבועת הסחורות, שהביאה את חבית הנפט להיסחר במחיר של כמעט 150$ וגרמה לעולם שלם להתחיל לחשוב פעמיים לפני שמתניעים את הרכב. במצב הזה לא אשמה, לדעתנו, הריבית הנמוכה, אלא התוספת של היעדר כל רגולציה מצד הממשל.  

התערבות מוקדמת בעניין המשכנתאות – הייתה חוסכת את יצירתה של בועת הנדל"ן. הגבלות על איגוחים – הייתה מונעת את נפילת המוסדות הפיננסיים, וכניסה מסודרת של קרנות הפנסיה לשוק הסחורות הייתה מונעת את הסחרור שלהן. כל זה יפה כידע שבדיעבד. אנו בטוחים כי מעתה הרגולציה תהיה אף חמורה מדי.  

פירוקן של הבועות

אם כן, בשנה האחרונה התפרקו מספר בועות אותן הזכרנו – בועת נדל"ן, בועת אשראי ובועת סחורות. מי שעשה בחוכמה והימר כנגד מחירי הדיור או הסחורות הכניס לקופתו סכום נכבד. מה נותר כעת לאדם הפשוט לעשות? 

הבה ננסה לזהות היכן עדיין ישנו תמחור יתר לנכסים, והיכן יש מקום להתכווצות שווי נוספת. מקום אחד שאינו נפגע כלל מהסערות הפיננסיות הוא שוק הנדל"ן המקומי. כאילו לא קרה כלום בעולם בשנה האחרונה, אנו מתבשרים חדשות לבקרים על עסקאות נוספות במחירי שיא ועל דמי השכירות שעולים. לנו נדמה, כאילו שוק הנדל"ן המקומי הוא כעין הזאב הרודף אחרי מיפ-מיפ הציפור. הוא רץ מהר ככל שיכול ולבסוף כשהוא נזכר להסתכל למטה הוא מגלה תהום פעורה אליה הוא נופל. במצב בו נפגע מצבן של חברות מכלל המשק בוודאי ולא יחודשו חוזי שכירות במחירים גבוהים. מצב זה גם יוביל לאבטלה גבוהה, שגם כן תוביל לירידת מחירי הדיור. אם היינו יכולים לסחור על שוק הדיור הישראלי, היינו נכנסים לפוזיציית שורט, בלי כל היסוס. העצה אותה ניתן לגזור מכך היא, שמי שמתכנן רכישת דירה בתקופה הקרובה, יעשה טוב אם ימתין מעט ויקנה אותה במחיר נמוך משמעותית.  

מי שנהנה מעוצמה יחסית בשנתיים האחרונות, ולא תמיד מוצדקת, הוא השקל הישראלי. מהתבוננות בתנודות המטבע המקומי ומטבעות אחרים, מתקבל הרושם כאילו ישראל נמצאת על פלנטה אחרת לגמרי, מנותקת מכבלי הכלכלה העולמית. ובכן, לא לעולם חוסן. בנק ישראל סימן את התחתית ב-3.20 ₪ לדולר, ומשם החל מהלך שהביא אותו עד 3.7 ₪ לדולר (15%). סביר מאוד להניח שכשגלי המשבר יתנפצו גם כאן, עוצמת השקל תיעלם במהירות שבאה, והפיחות יתפוס תאוצה. מהלך דומה ראינו גם ביורו, שנחלש משמעותית מול הדולר, וככל הנראה ימשיך להיחלש כאשר אירופה תשקע למיתון בעוד ארה"ב כבר תצא ממנו. אם כן, חשיפה דולרית (אם על ידי איגרות חוב או מניות) היא צעד חכם למשקיע ישראלי. כרגע הדולר ביצע מהלך חד מעלה והגיע עד רמת 3.75. עדיף כעת להמתין למימוש קל לפני כניסה.