מהם החיים? דרמות קטנות בתוך אוקיאנוס של כלום. גושים ברביכה. עכשיו החיים של גונק הפכו לרוטב חלק ואפרפר. היא מחפשת את הסיפור שלה. מילא זה שהיא לא יודעת את הסוף שלו; אך גם ההתחלה שלו מעורפלת ונתונה לפרשנות. האם יש לחפש אירוע מכונן אחד, דרמה שמקופלת בה קטן-קטן כמו שעץ ברוש פוטנציאלי מקופל בתוך הבלוט? לדוגמה, כמו אותה דרמה שבה היא נשמטה מהידיים של אמא שלה כתינוקת וקיבלה מכה בראש? גם אם לא ידוע אם ההשמטה הזאת נשמרה בזכרונה ברמה הפיזית או ברמה הסימבולית, האם נוכל לדעת אם אכן היא השפיעה עליה ובאיזו מידה? או שאולי יש לחפש מוטיב חוזר, הדרמה שחזרה על עצמה בווריאציות רבות והעמיקה כמו סכין חותך בכרובית המוח. אינדוקציה שמביאה לשורה התחתונה שמסקנתה היא שהאלים אינם רוצים בטובתם של בני האדם. שאם לא כן, האם היה צריך לגנוב מהם את האש? האלים רוצים קורבנות. דורשים אותם. אמא של גונק היתה מה שקוראים לו באנגלית Demi-God. ביטוי שבתרגום אמין משמעו: חצי-אל, אל-משנה, תת-אל, או מה שלא תהיה ההיררכיה הפנימית בקהילת האלים. אבל לאוזן העברית דמי-גוד נשמע גם כמו אל-דֶמֶה, דמוי-אל, ומעלה בדמיון את דמותה של דמי מור. כמו דמי מור, אמה של גונק היתה יפהפיה והפכפכת, קפריזית ולא מרוצה. ולדעת לפייס אותה היו דרושים תחכום ויצירתיות. זו הפכה להיות אומנות, ואולי אף יצירה של דת חדשה. כאמור, (ל'אמור! דמי מור!) מרים נקדימון לא היתה אלה בֶּנֶבוֹלנטית, אך איזה אל אנחנו מכירים שהוא שונה? וכך אני חוזרת לשאלת הסיפור של גונק. האם ריטואלים של הקרבת קורבנות ל"דמי-מור" במשא ומתן יומיומי, חרצו בה קניון שהלך והתרחב ורשמיו היו נוכחים יותר מאשר אותה מכה סמבולית שקבלה כשנפלה על הראש כתינוקת? אני משאירה את השאלה הזאת שתהדהד לה קצת.