היא הביאה לו כוס מים על מנת להרגיעו. גם ניסתה לנקות מעט את פניו עם כוהל ויוד. "אל תגעי." ביקש אייל טון דיבורו היה תקיף ונוקשה. אפילו מפחיד מעט. "מה קרה אייל? אתה לא רוצה לספר לי?" שאלה רעות בטון פגוע. "עזבי, לא עכשיו. אני חייב להירגע קודם. אחרת אעשה משהו שאתחרט עליו." אמר לה בכעס. רעות החליטה שדי לה. היא לא יכולה להכריחו לשום דבר. גם לא ראתה בכך טעם. אייל בפרוש הראה לה שהוא לא מעוניין לדבר. היא גם חשה שנוכחותה רק מפריעה לו. היא קמה ולקחה את הדברים שלה, ויצאה מהחדר. מעודה לא חשה מושפלת כל כך. במה הוא מאשים אותה? מדוע היא חשה אשמה בכלל? אולי משום שכעסו הופגן בצורה שלא משתמעת לשתי פנים כלפיה. עם זאת, ניכר כי לא רצה לכעוס עליה. היא לא ידעה מה לעשות. כיצד תדע? היא אפילו לא יודעת להסביר לעצמה את התהפוכות במצבי הרוח של אייל ביומיים האחרונים. לילה לפני היה שונה לגמרי... רעות החליטה להתקשר לשמרית. אולי, מי יודע? אולי שמרית יודעת משהו על מה שקרה אמש שערער כל כך את אייל. הרי ידוע שאם יש מישהי שאייל משתף אותה בכל, או ליתר דיוק כמעט בכל, זו שימרה אחותו הקטנה והאהובה... רעות חייגה בעצבנות. התחושה שמשהו לא כשורה חזרה להלום בה. קול חיוג נשמע והגביר ברעות את עצבנותה. "הלו?" ענתה שמרית לבסוף. "שמרית, היי, זו אני, רעות." אמרה רעות. "הייי רעות! מה קורה? איך היה אתמול? הכל הסתדר?" שאלה שמרית וגנזה כל תקווה שהייתה בליבה של רעות לדלות מידע כלשהו אודות אמש. "אה, אממ כן, הכל היה ממש מעולה, תודה על העזרה שלך." אמרה רעות. היא הבינה ששמרית לא יודעת מכלום. מה שעוד יותר הגביר בה את החששות. הרי שמרית ידעה הכל, לטוב או לרע. אם היא לא יודעת כעת משום דבר, הרי שקרה משהו ממש ממש חמור. השאלה היא, מה קרה? וכיצד הספיק לקרות? הרי כל ליל אמש היו יחד, מתי הספיק אייל להיות מעורב בדבר שכל כך הסעיר אותו והביא אותו למצב בו היה? אז נזכרה רעות, שאייל יצא לזמן קצר וחזר במהרה. היא ידעה שזה קשור איכשהו, אך לא הבינה איך. היא החליטה לעשות את הדבר הכי חכם שאפשר, גם אם בערה בה הסקרנות ורצתה מאד לדעת מה קרה. היא תחכה שאייל ייצור איתה קשר. והרי אין לה ברירה אחרת... אייל נרגע לאחר שבוע. פצעיו החיצוניים הגלידו, אך ניכר היה כי פצעי נשמתו לא יגלידו לעולם. גם עם שמרית לא דיבר. היא לא הבינה את פשר התנהגותו על אף שניסתה ללא הרף להבין את מה שעובר עליו. "שימרה, עזבי, אני לא רוצה לריב גם איתך. עדיף שלא תדעי איזה חרא של אחים יש לך." הטיח בה. "אוף, אתה ממש מעצבן אתה יודע? מה בסך הכל ביקשתי? לדעת כדי לעזור לך???" אמרה שמרית ויצאה מביתו בטריקת דלת צורמת. "עדיף שלא תדעי ושתכעסי עליי עכשיו, מאשר שתדעי את הזוועות האלה שאני יודע..." אמר לעצמו. הגעגוע שב והציף אותו והוא לא התאפק והתקשר לרעות. "הלו?" ענתה רעות. "רעות... היי. זה אני... אייל." אמר בקול חרישי ומתנצל. "מה קורה איתך אייל? אתה כבר ממש התחלת להדאיג אותי." אמרה רעות. "אני לא יכול להסביר לך בטלפון. עדיף שנפגש." אמר לה בתגובה. "אתה רוצה לבוא אליי?" שאלה רעות. "לא, לא. עדיף מקום ציבורי....קשה.. קשה להסביר ככה... תפגשי אותי ב"גרג" בעוד שעה." ביקש ממנה. "אוקיי..." אמרה למרות שבקשתו נשמעה לה מוזרה. ממתי הוא מפחד להיפגש איתה בבית? חשבה לעצמה. מה כבר עלול לקרות בעקבות כך? הרהרה. לאחר שעה, ישבה רעות ב"גרג". אייל איחר להגיע, אך לבסוף הופיע. " היי.... מצטער שאיחרתי." אמר אייל. "כן, זה ממש לא אופייני לך.... אייל, אתה ממש מדאיג אותי. נעלמת וכשחזרת, חזרת במצב מזעזע בלי להסביר ונתת לי ללכת.... אתה מוכן לספר לי מה קורה איתך?" שאלה רעות בציפייה גדולה לתשובה. "תראי, מה שאספר לך, לא קל לספר... אני בטוח שיהיה לך קשה עם זה... ותאמיני לי, אני כועס, ובטוח שגם את תכעסי... את לא מבינה כמה אני מצטער רעותי..." אמר ודבריו מבולבלים לגמרי. "רגע.. לאט לאט אייל. דבר ברור. לא הבנתי כלום..." אמרה רעות ברוגע. היא הרגישה בסערת הרגשות שהתחוללה בו. "ספר מההתחלה. לאט לאט. אני מקשיבה." אמרה לו. "בואי נזמין קודם. אני חייב לשתות משהו. וכדאי שגם לך תהיה כוס מים בקרבתך." אמר לה ובכך הגביר את תחושתה הלא טובה. הם הזמינו שתייה חמה ואייל נרגע מעט. "אתחיל מזה שאגיד לך שאני ממש מצטער על הכל." אמר אייל. הוא אחז בידיה ורכן מולה. " כשהשארתי אותך אמרתי שאחזור מהר. הייתי צריך לאסוף את שמרית מהתחנה המרכזית. לא היה מי שיאסוף אותה." אמר אייל. "כן, אבל חזרת מהר והכל היה בסדר. אחר כך נעלמת באמצע הלילה וחזרת בבוקר באופן הכי מזעזע שיכולתי לחשוב עליו.." אמרה רעות. "זהו, שזה לא הייתי אני שחזר אלייך באותו לילה.... כלומר, חזרתי, אבל..." דבריו נקטעו. "תראי, כשחזרתי את כבר היית איתי... במיטה" אמר אייל ובלבל אותה. "לא הבנתי. מה?!" אמרה רעות ומבט מבולבל בעיניה. "אני לא יודע איך לומר לך... אבל..." הפעם הייתה זו היא שקטעה את דבריו. מה שניסה לומר לה, נפל לה פתאום כאסימון. הכל התחבר לה בבת אחת. "לא.. אל תגיד לי ש..." עיניה של רעות התמלאו בדמעות. אייל חיזק את אחיזתו בידיה. "אני יודע, זה מזעזע... ארז חיפש אותי . הוא רצה לדעת מה קורה איתנו. אם סלחתי לו, אם סלחתי לדניאל... אם יש מה להסביר לך... הבעיה היא, שהוא בא שיכור לגמרי. ממש מחוק. היה לו ריב עם החברה שלו, והוא שתה ללא הבחנה..." הסביר אייל. רעות הייתה המומה. היא הבינה שזה שבילתה עמו את הלילה, היה ארז ולא אייל.... פתאום גם הבינה מה היה פשר הרעש אותו שמעו בלילה ההוא. "כשחזרתי, ראיתי אותך איתו...." אמר אייל והשתנק. "את לא מבינה מה ההרגשה... לראות אותך עם אחי." אמר אייל "אבל.. אבל..." רעות לא הצליחה להוציא משפט אחד מהפה. משהו בה קפא והיא הרגישה מחנק בגרון. היא לגמה מעט מים. גם את המים לא הצליחה לשתות כראוי. היא השתנקה ממחנק לכן כחכחה והשתעלה ללא הרף. "הכל בסדר?" שאל אייל בדאגה. מאז מה שקרה, הייתה זו הפעם הראשונה שהראה דאגה כלשהי לגביה. "כן.. כן." אמרה רעות תוך כדי שיעול. "תמשיך." ביקשה ממנו. "בכל מקרה, כשחזרתי בבוקר, חזרתי אחרי שקרעתי לו את הצורה. בהתחלה הוא ניסה להסביר שהיה שיכור, שלא מצא כוח לעצור ולהסביר לך. איפשהו הוא גם רצה להתנקם בלימי..." אמר אייל. "קרעתי לו את הצורה ונשבעתי לו שאני לא חוזר לדבר איתו בחיים. הוא מחוק מבחינתי." אמר אייל. "גם אני מחוקה בעיניך?" שאלה רעות מבלי לחשוב. היא הייתה נסערת מהמחשבה ששכבה עם אחיו של אייל. "את לא אשמה... לא ידעת שזה הוא. חשבת שהוא זה אני..." אמר אייל. "לקח לי זמן להבין את זה אמנם, אבל הנה, אני פה. איתך..." אמר אייל. רעות לא ידעה מה לחשוב. גם לא ידעה מה לומר. היא שתתה במהירות את כוס המים שלה.... המשך יבוא.. © כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ליונית ס |