כל העיר כבר מזמן מנמנת רק אני במיטתי מתהפכת סוסי פרא דוהרים בשבילים,בכוונה להרוס את שמה הטוב של השכונה אני מעצבות ונדודי שינה הופכת לחצי שקופה מרחפת מעל המיטה כמו ציור של שאגל מרחפת רחוק אל החלל לו הייתי קרובה לאלוהים הוא בטח היה מזמן משחרר את נישמתי מהגוף שמבקש לנוח מנוחת עולמים אין מנוחה לרשעים מחר אבשל נזיד עדשים לילדים אבדה התשוקה נעלמה האהבה נותרה כמיהה ללידה מחדש אפשר לבקש להיות רמזור ברחוב? להבהב כל היום ולא לדאוג לילדים שיהפכו כבר לנשרים חופשיים וככה ללא מוזה תוססת אלך לישון עוד לילה אפקח את עיניי ואומר עוד יום עבר-למי איכפת... |
תגובות (6)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
מתהפכת במיטתך ומגיעה למחשב לכתוב נידודים אלו.
יפה.
אהבתי את סוסי הפרא. ציוריים מאד.
יפה
גם כשהילדים, ינפנפו כנפיים, תתגעגעי, לקול משק כנפייהם
ועת , תהפכי לרמזור ברחוב, שאון הרכבים, לא יטרידו אותך?
אז, לכי לישון, יקירה והדברים, יסתדרו מאליהם.
"האמן בחלומות, כי בהם מסתתרת דלתו של הנצח." ג'. ח. ג'.
P A F
התכנים והדימויים נפלאים,
ההחלטה לחריזה והדבקות בה
בכל מחיר - בעייתים משו במקרה הזה
ופוגמים בפרמטרים השונים של השיר
ובהנאה ממנו.
התכנים והדימויים נפלאים,
ההחלטה לחריזה והדבקות בה
בכל מחיר - בעייתים משו במקרה הזה
ופוגמים באלמנטים השונים של השיר.
זוכרת תקופות שרציתי להיות "חסרת אחריות"
במובן של "ללא מחוייבויות".
כל עוד את אישה, התשוקה שם, יבואו טיפות הגשם ויעוררו אותה.
יום טוב גרייס.