כל העיר כבר מזמן מנמנת רק אני במיטתי מתהפכת סוסי פרא דוהרים בשבילים,בכוונה להרוס את שמה הטוב של השכונה אני מעצבות ונדודי שינה הופכת לחצי שקופה מרחפת מעל המיטה כמו ציור של שאגל מרחפת רחוק אל החלל לו הייתי קרובה לאלוהים הוא בטח היה מזמן משחרר את נישמתי מהגוף שמבקש לנוח מנוחת עולמים אין מנוחה לרשעים מחר אבשל נזיד עדשים לילדים אבדה התשוקה נעלמה האהבה נותרה כמיהה ללידה מחדש אפשר לבקש להיות רמזור ברחוב? להבהב כל היום ולא לדאוג לילדים שיהפכו כבר לנשרים חופשיים וככה ללא מוזה תוססת אלך לישון עוד לילה אפקח את עיניי ואומר עוד יום עבר-למי איכפת... |