א. היום התפרסם בדה מרקר מאמר של עידו באום הטוען כי חשיפת מודל הדירוג של חברות הדירוג תפגע בתחרותיות ביניהן. אני חולק על כותב המאמר, והנה דעתי. ב. חברות השקעה רבות בישראל משקיעות את הכספים שהן מנהלות באג"ח של חברות. ג. ההחלטה להשקיע באג"ח זו או אחרת ניזונה משני כללים עיקריים: 1. רמת הסיכוי - אחוז התשואה של האג"ח ביום רכישתה לנוכח מועד פירעונה. 2. רמת הסיכון - הנבחן לפי הדירוג שניתן לאג"ח ולחברה המחויבת לפירעון. אם יתברר לי בדיעבד כי הדירוג שניתן ע"י חברות הדירוג לא היה נכון וכתוצאה מכך תשואת האג"ח גדלה לרמה של אג"ח זבל, אמצא את עצמי משקיע ברמת סיכון לא נכונה. עד כמה שזה נשמע מוזר מקריאה ראשונה, ככל שהתשואה של אג"ח גדלה, כך קטן הסיכוי שהיא תיפרע על ידי מי שהנפיק אותה. ד. אני יודע שההחלטה לבחור באג"ח זו או אחרת לתיק ההשקעות איננה נעשית באופן אוטומטי אלא לפי שיקול דעת של המשקיע. אבל, אם מסתמכים על נתון של חברת דירוג, חייבת להיות לנתון אחריות מסוימת. לדידי, רמת האמינות של הדירוג של חברה או נייר ערך צריכה להיות שוות ערך לרמת האמינות של פרסום מאזן מבוקר על ידי רואה חשבון. ולכן, נדרשים כללים מוגדרים ופומביים (ניתנים לעיון למי שירצה בכך) לקביעת מודל הדירוג כפי שיש כללים מוגדרים לאופן העריכה והביקורת של דוחות כספיים.הכללים של רואי החשבון אינם סודיים וישנו גם גורם רגולאטורי (מועצת רואי החשבון) המפקח על תקפותם ועל הפקת לקחים מכשלים שהתגלו. לא ראיתי שמספר רואי החשבון הצטמצם כתוצאה משקיפות הכללים. וההשוואה שעשיתי בין רואי החשבון לחברות הדירוג היא נכונה כיוון שבשני המקרים מתקבלות החלטות על חוסנה ויכולתה של חברה לעמוד בהתחייבויותיה בהסתמך על הדירוג או על הדוחות. ה. בנוסף לצורך לפרסם את מודל הדירוג, נדרשים להערכתי שני שינויים נוספים: כיוון שמדובר בניהול כספי חסכונות של ציבור גדול, השינוי נדרש במהירות. תמוה שלא נעשה קודם לכן. מבחינה ציבורית, זה די דומה להערכתי למחדל שיש לתקנו. יום טוב לכם. |