|
קשה לי להסביר אפילו לעצמי את התחושה הזאת...
קשה לי להסביר אפילו לעצמי איך אדם כמוני חושב במונחים כאלה.... < אולי אני פשוט מכוון גבוה מדי???>
ריקנות?
זה לצפות שמשהו יקרה? זה לחכות לתחושה של סיפוק ורוויה? או שזאת הידיעה שכל מה שאשיג אף פעם לא יהיה שלם?
אין לי תשובה אחת אין לי תשובה "נכונה"
כבר כמה זמן שאני מתלבט בשאלה הזאת...
< לא משהו יומיומי או דרמטי... :-))>
אתמול גיליתי שאני לא לבד... שזאת בעצם שאלה וותיקה... אפילו עתיקה...
< 3,000 שנה זה כבר די עתיק...>
המממ... קצת לא נעים להודות שעד עכשיו...
בקיצור, יצא בחג הסוכות שהתגלגלתי איכשהו לבית הכנסת... בסוכות קוראים בספר קהלת
אני מביא את הפסוק כלשונו ! קטונתי מלהגיד משהו :
הֲבֵל הֲבָלִים אָמַר קהֶלֶת, הֲבֵל הֲבָלִים הַכֹּל הָבֶל. מַה-יִּתְרוֹן, לָאָדָם: בְּכָל-עֲמָלוֹ–שֶׁיַּעֲמל, תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ. דּוֹר הלֵךְ וְדוֹר בָּא, וְהָאָרֶץ לְעוֹלָם עמָדֶת. וְזָרַח הַשֶּׁמֶשׁ, וּבָא הַשָּׁמֶשׁ; וְאֶל-מְקוֹמוֹ-שׁוֹאֵף זוֹרֵחַ הוּא, שָׁם. הוֹלֵךְ, אֶל-דָּרוֹם, וְסוֹבֵב, אֶל-צָפוֹן; סוֹבֵב סבֵב הוֹלֵךְ הָרוּחַ, וְעַל-סְבִיבתָיו שָׁב הָרוּחַ. כָּל-הַנְּחָלִים הלְכִים אֶל-הַיָּם, וְהַיָּם אֵינֶנּוּ מָלֵא; אֶל-מְקוֹם, שֶׁהַנְּחָלִים הֹלְכִים–שָׁם הֵם שָׁבִים, לָלָכֶת. כָּל-הַדְּבָרִים יְגֵעִים, לא-יוּכַל אִישׁ לְדַבֵּר; לא-תִשְׂבַּע עַיִן לִרְאוֹת, וְלא-תִמָּלֵא אזֶן מִשְּׁמעַ. מַה-שֶּׁהָיָה, הוּא שֶׁיִּהְיֶה, וּמַה-שֶּׁנַּעֲשָׂה, הוּא שֶׁיֵּעָשֶׂה; וְאֵין כָּל-חָדָשׁ, תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ.
ומסתיים: כִּי בְּרב חָכְמָה, רָב-כָּעַס; וְיוֹסִיף דַּעַת, יוֹסִיף מַכְאוֹב
*** כל הזכויות לשלמה המלך... |