כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    עולמי הפנימי

    מתוך "הפרינצ'יפסה" :
    "בעת שחצתה המרכבה את הכיכר מול ארמון האפיפיור, החל העולם לקבל צורה בהדרגה.
    אולם ככל שזיהתה ביתר דיוק את הרחובות ואת הכיכרות, ככל שראתה טוב יותר את האנשים הנחפזים לתפילת הבוקר או לעבודה, כן גדלה תחושת הבלבול והזרות שהשרתה עליה המציאות המוכרת הזאת.
    איך ייתכן שבחוץ מתחיל יום חדש כמו בכל בוקר, בעוד שבתוכה שום דבר לא נשאר כפי שהיה?"

    שאלות של הזדהות, מתוך הספר "הפרינצ'יפסה" :

    11 תגובות   יום חמישי, 23/10/08, 02:41


    "...בעת שחצתה המרכבה את הכיכר

    מול ארמון האפיפיור,

    החל העולם לקבל צורה בהדרגה.
    אולם ככל שזיהתה ביתר דיוק את הרחובות

    ואת הכיכרות,

    ככל שראתה טוב יותר את האנשים

    הנחפזים לתפילת הבוקר או לעבודה,

    כן גדלה תחושת הבלבול והזרות

    שהשרתה עליה המציאות המוכרת הזאת.
    איך ייתכן שבחוץ מתחיל יום חדש

    כמו בכל בוקר,

    בעוד שבתוכה שום דבר לא נשאר כפי שהיה?..."

    האם קרה לכם שחשתם את התחושה הזאת

    כאשר שבתם לביתכם לקראת בוקר,

    אחרי לילה ארוך

    והכל נראה לכם פתאום אחר

    שונה

    העולם המוכר קיבל  צורה חדשה

    ופתאום הוא שונה

    אולי אפילו זר

    ואולי הזרות - היא המעשה

    ממנו שבנו?

    דרג את התוכן:

      תגובות (11)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        24/1/10 03:51:

      אין ספק. זרות ממנה באנו.
        6/11/09 05:15:

      כן.

       

        15/12/08 11:59:


      לי קרה שהגעתי בבוקר ולא מצאתי את הבית

      הויסקי היה טוב

      אהבתי את כתיבתך

        13/12/08 19:14:

      צטט: רוח האדם 2008-10-26 10:47:43

      לא  בהכרח ישנה הקבלה בין שני העולמות

       לא בהכרח

       אולי אם נקפיד לישון בבית.

      ב"חיים היפים" של בניני, הוא קרא לה -

       "פרינצ'יפטה".....

       ברוכה הנמצאת.

       

       


      לקח לי קצת זמן להגיב אמנם

      אך אהבתי את תגובתך

      הייתי מאמצת את פרינצ'יפטה אבל יש בזה משהו קצת.. אממ איך לומר, מרופט?

       

        13/12/08 19:12:


      תגובה מצויינת ומעמיקה חירותית

      תודה

        12/12/08 18:48:

      עבור תינוק אין הבדל בין פנים לחוץ, בין אני לאמא (או כל זולת אחר). כאביו,מחשבותיו,תחושותיו נתפסים כְּשל כולם. 
      ככל שאדם נפרד מהסימביוזה עם אימו והופך לסובייקט ,כך רואה את הזר שבתוכו ולא משליך אותו על הזולת.
      ככל שאדם מבחין בין סובייקט לאובייקט, הוא מַפְנים שיתכנוּ הרבה מצבים בהם בחוץ מתחיל יום חדש, שגרתי
      ובפנים,לעומת זאת, יתחוללו שינויים מהפכניים הנובעים מהכרתו ב: פחדים,חסרונות , שפעם השליך על הזולת.
      "תמיד הכי חשוּך לפני עלות השחר" -
      כשאדם מכיר בצֵל שלו (ע"פ יוּנג) זה מעורר תחושות קשות, אך הוא מתקרב לעלות-השחר של אישיותו.
        26/10/08 10:47:

      לא  בהכרח ישנה הקבלה בין שני העולמות

       לא בהכרח

       אולי אם נקפיד לישון בבית.

      ב"חיים היפים" של בניני, הוא קרא לה -

       "פרינצ'יפטה".....

       ברוכה הנמצאת.

        25/10/08 20:59:


      מלכוד

      ברור שזו התשובה השניה...

      ואגב, בקטע המסופר הזרות היא לא בביתנו

      אלא בכל מה שנגלה לעינינו בדרך נשיקה

        25/10/08 20:58:


      אילילי

      מצנח... רעיון סוריאלסטי אך הולם את המצב נשיקה

        25/10/08 20:52:

      הבית אף פעם לא זר. לכן התשובה לשאלה שלך צריכה להיות השאלה השניה. הזרות ממנה שבנו.
        23/10/08 03:51:

      הי פרינצ'יפסה :)

      ישנם זמנים, שמחים ועצובים בהם הלב דורש זמן תגובה כדי לעכל מצב חדש

      זמן עיכול זה יוצר לפעמים תחושת ניתוק טוטאלית ממקום ומזמן -

      קל להיסחף...... ומומלץ מיצנח לנחיתה :)

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      הפרינצ'יפסה
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין