0
ה"בגידה" במוסד המונוגמי, באישה או בגבר האחר, פירושם בגידה במערכת הבוגדת במיניות משוחררת, בגידה בארוס המבקש להתאחד לא רק עם אדם אחד, אלא עם עוד - ועוד. היופי הנפשי והפיזי אינם נחלתו הבלעדית של איש, אינם רכושו הבלעדי של איש. הזנות הכללית איננה מתבטאת באנשים המעיזים להיות חופשיים מינית, אלא בעבודה שבה מציעים כל אחד ואחת את גופו או את נפשו למרבה במחיר. באופן דומה הזנות מחלחלת לאתרי ההיכרויות, אנו מחפשים "סחורה טובה", העונה על כל הקריטריונים של בן זוג "ראוי". המונוגמיה היא בת ברית לבורגנות, היא האידיאולוגיה המינית שלה. היא מטיפה בזכות המיתוס הרומנטי של ההתאהבות באדם אחד המכיל הכול ומכל טוב, כאידיאל שעלינו לשאוף אליו. בתוך כך נוצרה ה"התאהבות" כתוצר היסטורי של יחסי דיכוי בין גברים לנשים. השייכות, הקניין והאהבה התערבבו זה בזה. אל למיניות להצטמצם. להתאפק. לנהל את עצמה בדרכים ממודרות היטב, זהו גם המרכיב החופשי במרקיז דה-סאד כפי שהבחינו בו אנשי האסכולה. עם כל האלימות הנוראית והבלתי מוסרית שבו, הוא אכן היה נפש חופשית מכל אלה. דה-סאד ממצה לא רק את האלימות הגלומה בחברה, הוא ממשיך לבגוד באלימות שלו עצמו דרך הפורקן המיני התלוי באחר - האכזריות שלו תלויה לגמרי באישה המשתעבדת לאכזריותו. במובן זה האכזרי האמיתי הוא מי שמתכחש לתלות זו, הוא מי שאיננו יכול לומר "אני זקוק לך, אך אני זקוק לך כאחר/ת שתמיד אזדקק לו". כנגד כך, הבורגני רואה תלות נפשית קיצונית זו כחולשה ומצדיקה בלא-מודע שלה את הסאדיזם. אי-הרציונליות של אהבה אותנטית מתממשת במה שנאסר היום, לחרוג מהאהבה כהשתלטות על אדם אחד ויחיד, להיות זקוק וזקוק לרבים. פוקו לעולם לא היה מודה בכך: הארוטיקה של הממשי אסורה בידי הסימבולי. |