גדרות הבטון נושמות את אד הארץ מבעד לסדקי הזמן הבלים אור וצל על פני מסכי העיניים האוויר מלטש מיתרים לצורה.
טבעות כסופות מרשתות בעלים רוחות קרירות של מים עמוקים משטחי הארץ ספוגי זמן יריעות בד על פני הזרם.
הנהר שוקט בגליו הרחבים רוחות ארוכות של דרך אבק רגליים יחפות ניבט מעיניי היפה בבנות המאכלת.
מבני הרוח מרודדים לתבנית נוף מכאניקה אנושית של קיום מופרז לוחות צפנים של תרבות מעוצבת חללים ריקים של חוסר הכרה. |