הזיות פולשות למציאות
הספוג שבין האזניים שלי לא נרגע עדיין. קשת מבולגנת ותוססת של צבעים או "באמא שלך, אמרתי לך שיש אנשים שלא צריכים ספידים". הזיות שלישי עדיין חיות ובועטות ורוצות הגשמה (זה הגיע גם אליהן, מה הגשמה? שוּ הגשמה? שבו בבית ותבשלו קצת, תכינו את הגיגית עם המים החמים, הוא תיכף מגיע מהעבודה). הסלולרי מצלצל, מספר לא מוכר:
הלו הדס? כן שלום, מדבר משה, רחל רבינוביץ' נתנה לי את הטלפון שלך רחל רבינוביץ'? כן. מכירה אותה? לא את רוצה שאתקשר אליה ואבקש שתתקשר אלייך? לא, אין צורך, רק תגיד לי במה דברים אמורים (נשבעת שזה מה שאמרתי) היא מזכירה אצלנו בחברה אהה היא הייתה באירוע (כאן אני כבר חושבת שהוא הולך לבקש ממני לבשל לאיזה אירוע וישר בא לי להגיד לא, אבל אני ממשיכה להקשיב למען אימי היקית שנסתה ללמדני נימוסים) בעבודה של בעלה, הוא עובד בהרצלייה, ומישהו מהעבודה שלו שאל אותה אם יש לה מישהו בשביל הדס. אה כן היא מכירה אותי? לא יודע, לא חושב, את רוצה שאברר איתה מחר מי זה ואחזור אלייך ונסיים את השיחה? תברר, אתה בטוח שאתה לא עובד עליי? מה פתאום, ברור שלא עובד עלייך איך קוראים לבחור? לא יודע איך קוראים לבעלה? לא יודע באיזו חברה הוא עובד? לא יודע אתה בטוח שישראל רייטמן לא שוכב על הרצפה לידך מתעלף מחוסר חמצן? לא לא לא זה קצת הזוי הזוי? תגידי, את רוצה לשאול אותי שאלות? לא את רוצה שאספר לך משהו על עצמי? לך על זה אני מהנדס אלקטרוניקה, 1,70, עובד באלביט (חשבתי שיבוא כאן סוג הרכב ושנת יצור, אבל אז נזכרתי שבאלביט מקבלים אוטו וזה בטח משו חדש אז אין מה לדאוג)אהה
טוב, מספיק עם השיחה הזו שפולשת לי גם להיום....
תגידו, ליגאל שילון אין דברים יותר טובים לעשות? |
???