כותרות TheMarker >
    ';

    בעמדת מוצא

    באה בימים, וגם בלילות לפעמים.... אובדת בנבכי המטריקס

    ארכיון

    0

    falling fast and falling free - Nick Drake

    57 תגובות   יום חמישי, 23/10/08, 15:39

     

     

     

     

     

    Time has told me
    You're a rare rare find
    A troubled cure
    For a troubled mind

    במילים פשוטות ומדוייקות אלו, תמצת ניק דרייק, מבלי דעת, את ההשפעה הקסומה שתהיה לו על מאזיניו.
    אלא שהוא לא זכה לראות את נבואתו מתממשת.
    הוא מת או התאבד במנת יתר של כדורים נוגדי דיכאון ב-1974, בגיל 26 בלבד, בודד ומיואש.
    כישרון יוצא דופן של כותב מילים רגיש וחכם, מלחין ונגן גיטרה ייחודי ואוטודידקט, שלא זכה לראות את העדנה שהגיעה ברבות הימים.

     


    Time has told me
    You came with the dawn
    A soul with no footprint
    A rose with no thorn

    ניק דרייק נולד ב-48' וגדל מגיל 3 בכפר קטן באנגליה.
    ב-69' הוציא את תקליטו הראשון five leaves left

    [ השם נלקח מסיפור של או הנרי על נערה גוססת שספרה את חמשת העלים האחרונים על העץ כחמשת ימיה הנותרים לחיות. באופן טרגי, לניק דרייק נספרו 5 שנים מרגע זה עד מותו ]

    ב-70' את תקליטו השני bryter layter
    וב-72' את תקליטו השלישי והאחרון pink moon, שנתיים לפני שמת.
    המבקרים התלהבו, כמו גם מוזיקאים מוערכים כידידו ג'ון קייל, שגם משתתף בנגינה בתקליטיו, אבל הוא לא זכה להצלחה מסחרית
    ובהיותו ביישן באופן קיצוני, גם לא הופיע בפומבי.
    לכן אין תעוד של הופעות שלו.
    הכנות הנוגעת ללב שלו, היתה כוורד החף מכל קוץ, ופגיעה כמותו.



    And time has told me
    Not to ask for more
    For some day our ocean
    Will find its shore

    time has told me from five leaves left

     


    שיריו ולחניו העצובים שעטופים בעדינות וברכות של קולו, מחלחלים עמוק לתוך מי התהום שלי ומפתיעים אותי כל פעם מחדש כשאני נזכרת כמה צעיר היה כשכתב אותם.
    צעיר-זקן.
    פני ילד עצובות, על גוף ארוך ורזה.
    יוצר שתאר במדוייק את הלכי נפשו המתבודדת, שלא מצליחה לפרוץ אל פנים החום שנזקק לו כל כך.
    בשקיעתו האיטית לתוך הדיכאון הקליני ממנו סבל, הלך וזיקק את שירתו ונגינתו עד מינימליזם.
    בתקליטו האחרון "ירח וורוד", בשירה פשוטה, שקטה, מופנמת, מלווה רק בגיטרה, פרש סיפור נקי של עצב עמוק.
    נראה כאילו הוא שר לעצמו, מסתגר בחדרו, לקהל שבראשו.
     


    And take a look you may see me on the ground
    For I am the parasite of this town

    And take a look you may see me in the dirt
    For I am the parasite who hangs from your skirt

    parasite from pink moon

     

     

     

    התמונה הזו, ממחישה במדוייק את תחושתו של דרייק, שאין רואים אותו כלל. למרות קומתו הרמה, עוברים על פניו כעל פני קיר לבנים אדומות



    Falling fast and falling free you look to find a friend


    Falling fast and falling free this could just be the end


    Falling fast you stoop to touch and kiss the flowers that bend


    And you're ready now

    
For the harvest breed

    harvest breed from pink moon

     


    מאז מותו, לאט וברציפות, כגל שהולך ומתעצם ולא חדל מתנועה קדימה, מתרחב קהל מאזיניו ומעריציו.
    מוזיקאים מצליחים כרוברט סמית, מייקל סטייפ, אלטון ג'ון ועוד, מדברים עליו כהשפעה משמעותית עליהם.
    רבים נותרים מתוסכלים כשהם מנסים לנגן כמוהו, כי בדרכו המסתגרת, לימד עצמו לנגן ופיתח דרך ייחודית לכיוון הכלי. סוד שירד איתו לטימיון.





    על מצבתו צוטטה שורה משיר שלו:
    And now we rise, and we are everywhere

    כמה נכון ומגיע ליוצר החורפי הזה.

     

     



    אם תתאפקו, יעלה כאן עוד היום פלייליסט של שיריו בעזרת אחד מידידי המחוננים א' או א'

     

    מצאתי פלייליסט מן המוכן  - אז הנה:

    http://view.playlist.com/2954989835

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (55)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        2/11/08 02:11:

      התכוונת שריף (או שנפיץ זה מהמילה פלוץ?).

      בכייף אצרוב לך מה שתרצי

      (באיזה ריח?)

        2/11/08 00:36:
      האמת, הייתי מבקשת שתצרבי לי את הדיסק, אבל עם כל הגזים האלה העסק נראה לי קצת נפיץ.
        1/11/08 22:45:

      איציק

      אנחנו מפליצים בהתאמה עם המלודיה. ולפי הקצב הנכון

      ומדי כמה זמן משחררים נפיחה עצובה וחרישית לזכרו

      (עניין של טעם וריח)

        1/11/08 12:34:
      חראם עליו שמת ככה ואתם עוד עושים עליו בדיחות פלוצים.
        26/10/08 23:15:
      הצ'יזי הזה התעוור עד כמה שזכור לי, יום כהה אחד כשהסניף את גרביו.
      ריחם נישא למרחקים ומין הידועות הוא שהסנפת גרביים צוחים מעוורת ברגע (נסה יוגה על מזרון עממי).
      גם הבכי שלו נבע מהסירחון. טוב, אפשר להבין.
      ואמא שלו, ג'ורה, רגע אחרי פריצת הדיסק שלה התחתנה עם אבו אל ג'הנום, אביו של עבד, והנה לך ההסבר לטעויות של שניכם.
      דרך אגב, אחלה דיסק יצא לה - F3.
        26/10/08 23:04:


      שניכם טועים טעות מרה והרת גורל כי הרי כולם יודעים שהמנדולינה היתה מייבבת אך ורק בידיים  של פיליפ צ'יזי קונטסה העיוור הוא היה פורט ,פורט ובוכה .הוא כמובן מת  מאיבוד נוזלים . אמא שלו ג'ורה קונטסה נשאה דרשה יפיפיה  לפני שפרץ לה דיסק אוסף.

       

        26/10/08 21:59:
      זו טעות נפוצה לחשוב שקראו לו דניס ריקרדו.
      למעשה שמו היה עבד אל ג'הנום, מוצאו היה עירקי, והוא עסק בהרכבת פצצה חכמה,
      אותה התכוון לשלח בכלב של בוש.
      ועוד נקודה, לא מנטוס כי אם פול/חומוס קומפלט.
      הנפיחה האחרונה העיפה אותו לראש הבניין (קרוע אחוריים), ויש הסוברים שחללית אספה אותו.
      תבדוק שוב במאגרי המידע שלך.
        26/10/08 20:30:

      פוסט מאוד אסתטי, אבל לדרייק מעולם לא התחברתי.

      אבל נתת לי רעיון - לכתוב על דניס ריקרדו, אותו אמן אמריקאי מיוסר ממוצא פורטוריקני, גאון מנדולינה עגום שמת לפני שהספיק להתפרסם ו/או להקליט, שלעס שש חבילות מנטוס ואז שתה ליטר קולה דיאט, ונפח את נשמתו מעודף נפיחות, בגיל 11. 

        26/10/08 17:21:

      צטט: אלת האש 2008-10-26 17:16:44


      וגם נורא יפה!

       

      אהלן מותק

      אני יודעת שאת השפן מאליס (אין זמן אין זמן)

      אז תודה על ביקור

      מוצמוץ

       

        26/10/08 17:19:

      צטט: נוב"ר 2008-10-26 16:38:11


      בתודה ובברכה על מילוי בורות בהשכלה

       

       תפאדל, תפאדל, נוברצ'יק

      בורות בהשכלה זה המיליה שלי

        26/10/08 17:18:

      צטט: בדלי 2008-10-26 16:15:48

       

      המוזיקה שלו אינה מדכאת, היא מלנכולית, היא נוגה, היא רגישה ומרגשת

      לא סתם הסרט עליו נקרא a skin too few שזה אומר כאילו עור מאוד דק, פחות מדי עור, חשוף, רגיש מדי


       

      בדיוק, בדיוק

      ונכנסתי, וקראתי אצלך, ונחמד שאנחנו חולקים אהבות משותפות...

        26/10/08 17:16:

      וגם נורא יפה!
        26/10/08 17:15:

      המממממ...
        26/10/08 16:38:

      בתודה ובברכה על מילוי בורות בהשכלה
        26/10/08 16:15:


      אני רואה עכשיו את הפוסט המקסים הזה

      בד"כ בסופי שבוע אני כמעט לא נמצא כאן בקפה, אז פספסתי

      פוסט יפהפה, איש נדיר, ניק דרייק, האמן האהוב עליי ביותר בכל הזמנים

      סיפור עצוב ביותר, מסתורי משהו

      המוזיקה שלו אינה מדכאת, היא מלנכולית, היא נוגה, היא רגישה ומרגשת

      לא סתם הסרט עליו נקרא a skin too few שזה אומר כאילו עור מאוד דק, פחות מדי עור, חשוף, רגיש מדי

      כתבתי עליו פוסט פעם בבבלוג שלי באתר רשימות, הנה לינק

      http://www.notes.co.il/sharonraz/34891.asp

      ואני אאזין לפלייליסט שכאן, למרות שאני מכיר הכל ויש לי הכל

      יפה מי שכתב כאן על טים הארדין, ללא קשר, גם אותו אני מאוד אוהב ומכבד, וגם את הפלייליסט שלו אשמע

      תודה מיכל

        26/10/08 14:46:

      צטט: אישון 2008-10-26 14:31:19


      הפעם שנינו כתבנו על צעירים מוכשרים שנסקו מהעולם הזה די מהר..

      כן ,גם בי יש לעיתים בריחה מהאינטימיות של השירה הזו ואם כבר אני מקשיב בנהיגה ל John Martyn .

       

       
      היתה תקופה שניק קייב הופיע כאן עד שכמעט קיבל תעודת תושב ת"א

       

      ניק קייב היה בארץ פעמיים, לא?

      בפעם הראשונה הופיע בחיפה (העיר השניה), ת"א (סינרמה), ותמנע.

      על הפעם השניה לא סגורה.

      פגשתי אותו בבר קיצוני בברלין בחורף קפוא, ואח"כ בארץ, ב"גלולה", ישב לידי, אחרי ההופעה, ואז עבר לעמדת הדי ג'יי לשים דיסקים לטעמו.

      נראה שהרגיש מאוד בבית כאן. בכל זאת הוא אוזי, בא מארץ חמה וחופשית...

       

      ואפרופו מוכשרים שנגוזו מהר מדי מעל האדמה - טים באקלי ראוי לפוסט. מי מרים את הכפפה?

       

        26/10/08 14:41:

      צטט: arana 2008-10-26 14:21:51

      צטט: מיכל* 2008-10-26 10:59:14

       

      הוא נשמע לי שברירי וצעיר וחסר יכולת התערות. יש טענות שהיה עם תסמונת אספרגר (נטיות אוטיסטיות).

      מאוד יכול להיות, שאם לא היה מת, היה מתבגר ויוצא מזה.

      מה שכן, בזכות איכויותיו, אנחנו נהנים. ככה זה, רוקדים על המתים... 

       

       

      אי אפשר ל"צאת" מאספרגר אבל בכל מקרה הוא היה מוזיקאי מעולה ותחושת הבלתי נראות משותפת להרבה אנשים עם נטיות אוטיסטיות.

      לדעתי   five leaves left   זה הכיתוב שמופיע כשנשארים 5 ניירות גלגול בחפיסה ויותר הגיוני שמשם הוא לקח את השם  כי מתוקף ההרגלים שלו הוא בטח נתקל בכתובית הזו המון פעמים.

       

       

       :)))))

      אהבתי את ההסבר שלך לשם התקליט. תעלה את זה לערך בוויקיפדיה.

      וברור שמאוטיזם משחרר רק המוות, אבל יכול להיות (ואיך אדע?) שמצבו היה מתאזן (הדיכאון) עם הזמן

      והתקליטים היו צוברים תאוצה, ומי יודע? אולי היה מגיע לגיל 60 ובא להופיע בארץ? 

        26/10/08 14:31:

      הפעם שנינו כתבנו על צעירים מוכשרים שנסקו מהעולם הזה די מהר..

      כן ,גם בי יש לעיתים בריחה מהאינטימיות של השירה הזו ואם כבר אני מקשיב בנהיגה ל John Martyn .

       

       
      היתה תקופה שניק קייב הופיע כאן עד שכמעט קיבל תעודת תושב ת"א

        26/10/08 14:21:

      צטט: מיכל* 2008-10-26 10:59:14

       

      הוא נשמע לי שברירי וצעיר וחסר יכולת התערות. יש טענות שהיה עם תסמונת אספרגר (נטיות אוטיסטיות).

      מאוד יכול להיות, שאם לא היה מת, היה מתבגר ויוצא מזה.

      מה שכן, בזכות איכויותיו, אנחנו נהנים. ככה זה, רוקדים על המתים... 

       

       

      אי אפשר ל"צאת" מאספרגר אבל בכל מקרה הוא היה מוזיקאי מעולה ותחושת הבלתי נראות משותפת להרבה אנשים עם נטיות אוטיסטיות.

      לדעתי   five leaves left   זה הכיתוב שמופיע כשנשארים 5 ניירות גלגול בחפיסה ויותר הגיוני שמשם הוא לקח את השם  כי מתוקף ההרגלים שלו הוא בטח נתקל בכתובית הזו המון פעמים.

       

        26/10/08 11:13:

      צטט: @אורית 2008-10-26 11:09:22

      קודם כל פוסט נפלא,מושקע ובהחלט מעביר את תחושותייך כלפי היוצר המוכשר הזה.

      איכשהו,בטח ישמע מוזר,"ברחתי"  מלשמוע את ניק דרייק כל השנים,בגלל הדיכאון,העצב העמוק,

      המלנכוליה הבלתי נגמרת שלו,כאילו יש בה משהו מדבק.

      חושבת לעשות לעצמי מיני מרתון ולראות אם אני מתחברת לזה אחרי כל כך הרבה שנים של לא.

      כל פעם שעמדתי לרכוש בעבר דיסק שלו,היד בסופו של דבר הלכה ישר לניק קייב (יחי ההבדל אה?:-))

       

      ניק קייב המלך!!!

      כבוד ופירפורי לב...

      לי אישית, ניק דרייק לא עושה דיכאון. (הוא יכול להתלבש על אחד, זה כן).

      מבחינתי ההקשבה לו מכניסה אותי לתדר של אינטימיות.

       

        26/10/08 11:09:

      צטט: יעלילה 2008-10-26 08:43:40

      המוזיקה משפיעה עלי מאד, ומוזיקה חיה (מופעים) אני מיטיבה לשמוע יותר ממוזיקה מוקלטת (למרות שעם אוזניות אני שומעת טוב כמו במופע). רקדתי הרבה שנים וכך הקשר שאני חשה למוזיקה הוא קרוב כמו לריקוד.

      אני יודעת כמה זה נשמע מוזר לאנשים שלא מכירים משהו אחר מחירשים דוברי שפת סימנים כמה שמאפיין לקויי שמיעה בכלל. אבל יש עוד אנשים כמוני.

       

      כייף שחזרת והרחבת, יעלילה.

      כשלמדתי בויצ"ו (עיצוב), אחד מידידי שם היה בחור חרש שהיה משוגע על מוזיקה, והיה רוקד המון.

      הבנתי ממנו שלפני ויצ"ו היה רקדן בקול ודממה.

      הייתי מדברת איתו בלי להוציא הגה. רק שפתיים, וככה יכולתי להגיד לו דברים שהיו מקפיצים אותו, והיו שומעים רק את הצעקות שלו עלי. הוא היה פטפטן גדול. ומוכשר מאוד.

      תודה רבה על השיתוף. לא הרבה מדברים על זה. אז שוב, תודה 

       

        26/10/08 11:09:

      קודם כל פוסט נפלא,מושקע ובהחלט מעביר את תחושותייך כלפי היוצר המוכשר הזה.

      איכשהו,בטח ישמע מוזר,"ברחתי"  מלשמוע את ניק דרייק כל השנים,בגלל הדיכאון,העצב העמוק,

      המלנכוליה הבלתי נגמרת שלו,כאילו יש בה משהו מדבק.

      חושבת לעשות לעצמי מיני מרתון ולראות אם אני מתחברת לזה אחרי כל כך הרבה שנים של לא.

      כל פעם שעמדתי לרכוש בעבר דיסק שלו,היד בסופו של דבר הלכה ישר לניק קייב (יחי ההבדל אה?:-))

        26/10/08 11:04:

      צטט: רסיבר 2008-10-26 08:19:08


      ניק דרייק "זכה" להצטרף למועדון העצוב של אמנים, מתחומים שונים, שההכרה בכשרון שלהם באה מאוחר מדי. מאז שהלך, מדי פעם מנסים להשוות אליו מישהו ששר או כותב כמוהו, או מושפע ממנו או "ממשיך את דרכו" אבל אין ספק שאחרי שהוא נולד, שברו את התבנית ואין שטאנץ שממנו אפשר לייצר עוד אחד.  פוסט גדול לאמן ענק.

      בנושא אחר: קראתי פעם משהו שכתבת על העניין שלך במתופפים, אז הנה לינק למשהו שכתב עוזי בסיסט.

      http://cafe.themarker.com/view.php?t=691956

       

      רסיבר, תודות

      כן, מנסים לחקות אותו ללא הצלחה. העלתי פה לפני חודש שיר שמתכתב איתו (במודול הוידאו) - Been Smokin' too Long

      ולגבי המתופפים של עוזי - הגיע אלי לינק ממנו, והקשבתי, ואני עוד אחזור לשם.

        26/10/08 10:59:

      צטט: out of touch 2008-10-26 05:47:11

       תענוג לקרוא כל מילה שנכתבה בפוסט הזה ,מדוייק,יפה ומרגש.

      למרות שישנה תפיסה לגביו וכמה מחבריו המוזיקאים  העידו  בראיונות  (ג'ון מרטין לדוגמא), שהוא זכה לפירגון אדיר מהסביבה הקרובה אליו אבל האובססיה שלו לפרסום ,אגו מנופח  והקנאה בחברים מצליחים ממנו (לאו דווקא בתקופת השקיעה  שלו) הפכה אותו לאדם קשה, בכיין ובלתי נסבל. לא השושנה או הקורבן הצחור שהיינו רוצים לזכור.

      אבל כל זה מחוויר אל מול הגאונות והרגעים שהוא היה שם בשבילי .

       

      תודה אאוט על מחמאות :))

      איכשהו קשה לי להאמין שהוא היה בלתי נסבל, או אגו מאנייק.

      דיכאון קליני זו מחלה קשה, זה לא סתם מצברוח רע.

      זה חור שחור בולעני.

      הוא נשמע לי שברירי וצעיר וחסר יכולת התערות. יש טענות שהיה עם תסמונת אספרגר (נטיות אוטיסטיות).

      מאוד יכול להיות, שאם לא היה מת, היה מתבגר ויוצא מזה.

      מה שכן, בזכות איכויותיו, אנחנו נהנים. ככה זה, רוקדים על המתים... 

        26/10/08 10:49:

      צטט: twomanydogs 2008-10-26 05:20:06

      הקשבתי.

      בחוץ גשם, צלילים של טיפטוף,

      וכבדות, ורק הריח קליל, נקי.

      המוסיקה המילים והחוץ התחברו לקדרות סמיכה,אביכה

      ויכולתי לשמוע את ההד צפוף צפוף..

       

      כן, המוזיקה שלו חורפית ומכרבלת.

      לי היא מקרינה תמונות של נוף אנגלי ירוק ושל שנות השישים, ועדינות אין קץ.

       

        26/10/08 08:43:

      צטט: מיכל* 2008-10-23 23:35:16

      צטט: יעלילה 2008-10-23 21:12:52


      תחושת פעמון הזכוכית מוכרת לי מאוד בגלל השמיעה הפגועה.. כשדברים מתרחשים סביבי ואני כאילו מורחקת מהם עם משהו בלתי נראה.

      חבל על מותו... ואני אקשיב למוזיקה כשארגיש יותר טוב (חולה) - למרות השמיעה הפגועה אני נהנית מאד ממוזיקה, מוזר כמה שזה יישמע :)

      וסליחה אם זה קצת לא רלבנטי - נעשה לי חשוב בזמן האחרון, לספר שחירשים זה לא רק כאלה שמדברים בידיים ולא שומעים. סליחה אם אני משתמשת לך בפלטפורמה - בסדר גמור יהיה אם תמחקי, אני אולי אכתוב על הנושא אצלי.

       

      יעלילה, מאוד מתאים לכתוב על זה אצלי.

      ויש מקום.

      עד כמה את שומעת? איך את חווה את המוזיקה?

       

      תודה על השיתוף והתגובה :)

       

       

      אני מגיבה ושוכחת לבדוק.. :)

      ראשית עוד פעם תודה (הייתי צריכה להיוולד ביפן, ממש מתאים לי לקוד קידות בלי סוף)

      יש לי מכשיר שמיעה באוזן אחת ושתל שבלול בשניה (שזה בעצם מכשיר שמיעה משוכלל).

      כך שאני שומעת את הצלילים, יש לי שמיעה טובה למדיי איתם, אין לי אמנם יכולת להשוות לשמיעה נורמלית, ואולי זה כמו מישהו שלא רואה טוב ואין לו משקפיים אבל רואה את הצבעים ורוב הפרטים. אני מבחינה במלודיה ובמקצב ובאיכויות - פחות טוב ומדויק מאדם ששומע אבל עדיין. יש לי מוח מוזיקלי - ברצינות - וגם קול עם פוטנציאל לסופרן :) (הלכתי פעם למורה לפיתוח קול כדי לעבוד על הנשימה, וכך גילינו). הרי גם בטהובן כתב סימפוניות אחרי שהתחרש.

      המוזיקה משפיעה עלי מאד, ומוזיקה חיה (מופעים) אני מיטיבה לשמוע יותר ממוזיקה מוקלטת (למרות שעם אוזניות אני שומעת טוב כמו במופע). רקדתי הרבה שנים וכך הקשר שאני חשה למוזיקה הוא קרוב כמו לריקוד.

      אני יודעת כמה זה נשמע מוזר לאנשים שלא מכירים משהו אחר מחירשים דוברי שפת סימנים כמה שמאפיין לקויי שמיעה בכלל. אבל יש עוד אנשים כמוני.

        26/10/08 08:19:


      ניק דרייק "זכה" להצטרף למועדון העצוב של אמנים, מתחומים שונים, שההכרה בכשרון שלהם באה מאוחר מדי. מאז שהלך, מדי פעם מנסים להשוות אליו מישהו ששר או כותב כמוהו, או מושפע ממנו או "ממשיך את דרכו" אבל אין ספק שאחרי שהוא נולד, שברו את התבנית ואין שטאנץ שממנו אפשר לייצר עוד אחד.  פוסט גדול לאמן ענק.

      בנושא אחר: קראתי פעם משהו שכתבת על העניין שלך במתופפים, אז הנה לינק למשהו שכתב עוזי בסיסט.

      http://cafe.themarker.com/view.php?t=691956

        26/10/08 05:47:

       תענוג לקרוא כל מילה שנכתבה בפוסט הזה ,מדוייק,יפה ומרגש.

      למרות שישנה תפיסה לגביו וכמה מחבריו המוזיקאים  העידו  בראיונות  (ג'ון מרטין לדוגמא), שהוא זכה לפירגון אדיר מהסביבה הקרובה אליו אבל האובססיה שלו לפרסום ,אגו מנופח  והקנאה בחברים מצליחים ממנו (לאו דווקא בתקופת השקיעה  שלו) הפכה אותו לאדם קשה, בכיין ובלתי נסבל. לא השושנה או הקורבן הצחור שהיינו רוצים לזכור.

      אבל כל זה מחוויר אל מול הגאונות והרגעים שהוא היה שם בשבילי .

       

        26/10/08 05:20:

      הקשבתי.

      בחוץ גשם, צלילים של טיפטוף,

      וכבדות, ורק הריח קליל, נקי.

      המוסיקה המילים והחוץ התחברו לקדרות סמיכה,אביכה

      ויכולתי לשמוע את ההד צפוף צפוף..

       

        25/10/08 21:30:

      תודה אשת

      בסופו של דבר זה היה נכון.

      אלא שתחושתו הסובייקטיבית היתה שונה, לדאבון הלב.

      (באחד העמודים בעטיפה של אוסף משיריו, מופיעים מספר צילומים מאותה סצינה, כשהוא עומד ליד הקיר, ואנשים חולפים וחולפים ולא זורקים מבט אחד לכיוונו).

        25/10/08 20:18:

      פוף מעולה.

      את יודעת בתמונה ההיא ככה היה נראה לי שהוא זה שמאוד נוכח, והאחרים חולפים אנונימיים בלתי נראים , גם לו, גם לנו.

        24/10/08 22:19:

      דליה הרחבת את ליבי מכוש עד פרס :))))

      תודה תודה

      בשביל לנשק פוסט אחד כזה שווה לפגוש הרבה צפרדעים. תודה.
        24/10/08 21:02:

      לימי'צקה

      לגבי החלק הראשון והכל כך מתסכל של תגובתך החכמה -

      אכן, מי שנמצא קרוב לתדר הפנימי שלו, רגיש, ונותן לדברים לחלחל אליו בלי פילטרים,

      מתקשה פעמים רבות לשחק את המשחק בעולם המטריאליסטי, האדיש, והתועלתני.

      אבל, אם אתה נאמן לקול שלך ומתמיד, יש סיכוי שהצבע המיוחד שלך יקסום למישהו שיעשה בשבילך את הסיפתח (אם לא יתאבד קודם).

      (כמו שאמרת לי אתמול בשיחה - העיקר ההתמדה)

      ולפעמים כשרונות ענקיים אובדים בין הטיפות. ככה זה

       

      לגבי החלק השני - לכבוד לי לקחת אותך למחוזות המיוזיק שלי. תפאדלי

      :)))

       

        24/10/08 19:57:

       

      אני חושבת שלהרגיש שקוף זה לפעמים להחליף את העיניים ולפתח מיומנויות שקשה לנו איתן.

      זו תמיד הדילמה של אמן שיוצר וחופר במחשכי השאול הגנוזים שלו, בנבכי נפשו הרגישה, מדבר את עצמו לעצמו ואז באקט של יציאה לאור אתה מחוייב לנסוק למעלה, למצמץ בעיניים כנגד האור החזק, לשייף מרפקים, לשווק, להיות באנרגיה הפוכה וזרה לך לגמרי.

      נדמה לי שרוב האמנים נתקעים בדיוק בקו הגבול הזה. מי שמצליח להוציא לעצמו ויזה לצד השני, מצליח, לאו דווקא מי שמוכשר יותר. מי שגמיש דיו להתגורר בשני המקומות האלו ולשלם את מחיר המגורים הזה. נדמה לי לפעמים שמי שצולל עמוק יותר, קשה לו יותר היציאה.

      ומיכלי, הבאת לי ריח מרחקים (סתוי לי דווקא) נישא בניחוח של קול מיוחד כל כך. כיף. אני מכריזה עלייך כעל הגורו הרשמי שלי בעינייני מוסיקה.

        24/10/08 13:37:

      מצטערת לשמוע שפרטתי עם הבחירה שלי על נימי סיפור עצוב משלך.

      (ואת כבר מתחילה לזהות את הטעם המוזיקלי שלי. למרות שאת הצדדים הביזאריים וההארד קור עוד לא העליתי)

        24/10/08 12:19:


      יכולתי לצפות שאמצא אצלך את ניק דרייק. אני לא מצליחה לשמוע אותו מבלי להשתנק מעצב, גם כי הוא מתקשר אצלי לסיפור כאוב שלא זה המקום וכו'.

       

      אלך להקשיב לקישור של נדב דפני.

        24/10/08 08:58:

      הלוואי שיכולתי לומר כאלו מילים למישהו, מבלי שיזרוק אותי לצד השני של ההר (הרי במציאות עסקינן):

       

      northern sky

      
I never felt magic crazy as this


      I never saw moons knew the meaning of the sea

      I never held emotion in the palm of my hand

      Or felt sweet breezes in the top of a tree

      But now you're here

      
Brighten my northern sky

      



      I've been a long time that I'm waiting


      Been a long that I'm blown


      I've been a long time that I've wandered


      Through the people I have known

      Oh, if you would and you could

      
Straighten my new mind's eye

       

      Would you love me for my honey


      Would you love me for my head


      Would you love me through the winter


      Would you love me 'til I'm dead

      Oh, if you would and you could

      Come blow your horn on high

       

        24/10/08 00:17:

      הכל אתה רוצה שאחשוף בפומבי?

      (אני מהדיסקרטיות... כשמתאים לי)

      א' - זה סוג א"א

        24/10/08 00:12:
      א' אני מבין (סוב יודיצה) ומה עם א'?
        24/10/08 00:03:

      רובי, שאתה לא תוכל להתאפק? אוהההם

      לא מכירה את השיר הזה, חדש לי.

      אתה רואה, אתה עוד מסוגל להפתיע אותי :)

      ו-א' - זה חסוי לשון בחוץ

       

      (תתענג, מגיע לך)

        23/10/08 23:52:
      ולא יכול להתאפק
      א' ממשרד התיירות או א' מבית הנשיא?
        23/10/08 23:51:

      את לא בנאדם, להביא עכשיו דברים כאלה! הלכתי בעקבות הסימנים וזה מה שמצאתי
      http://www.youtube.com/watch?v=U3UpcIOSm6w


      To the garden

      In the bright red sky
      In the heat of an evening
      When only prisoners sleep
      She said she couldn't
      Come to the garden
      See an old man wheel

      She said her dreams
      What too far to be thought of
      As scars too white to view
      She said she couldn't
      Come to the garden
      See a blind man kneel

      She sailed away
      To a blue horizon
      In floating thoughts she'd sway
      She said she couldn't
      Come to the garden
      See an old man pray

      She wished them luck
      As they left on their journey
      Maybe she'd join them soon
      But she lost her grip
      At the tip of life's finger
      Went home and worshipped the moon

        23/10/08 23:38:

      צטט: shai.h 2008-10-23 21:37:45

      מבחינתי הוא גדול ה-singer song-write. אולי יחד עם טים באקלי. הפריטה שלו הייתה כלך כך חזקה ובוטחת לעומת אישיותו השברירית. עצוב נורא שמת מוקדם. בדוק-אביב לפני כמה שנים היה סרט עליו ואחותו הצעירה ממנו בקצת הייתה המרואיינת המרכזית- אישה יהיפיה כמוהו. אני הכי אוהב את Bryter Layter שהוא השני. אבל גם הדיסק הרשמי הרביעי שיצא אחרי מותו time of no reply מדהים. שם את the chime of the city clock 

       

      כן, גם טים באקלי היה פנטסטי, והם פעלו באותן שנים, ושניהם לא רוו נחת מסחרית, ומתו צעירים מדי (טים באקלי בגיל 29, נדמה לי).

      לא ראיתי את הסרט, וחבל. גם לא ידעתי שהוקרן.

      אישית, אני אוהבת את תקליטו האחרון במיוחד (pink moon), אבל יש פנינים נפלאות גם בשאר.

        23/10/08 23:35:

      צטט: יעלילה 2008-10-23 21:12:52


      תחושת פעמון הזכוכית מוכרת לי מאוד בגלל השמיעה הפגועה.. כשדברים מתרחשים סביבי ואני כאילו מורחקת מהם עם משהו בלתי נראה.

      חבל על מותו... ואני אקשיב למוזיקה כשארגיש יותר טוב (חולה) - למרות השמיעה הפגועה אני נהנית מאד ממוזיקה, מוזר כמה שזה יישמע :)

      וסליחה אם זה קצת לא רלבנטי - נעשה לי חשוב בזמן האחרון, לספר שחירשים זה לא רק כאלה שמדברים בידיים ולא שומעים. סליחה אם אני משתמשת לך בפלטפורמה - בסדר גמור יהיה אם תמחקי, אני אולי אכתוב על הנושא אצלי.

       

      יעלילה, מאוד מתאים לכתוב על זה אצלי.

      ויש מקום.

      עד כמה את שומעת? איך את חווה את המוזיקה?

       

      תודה על השיתוף והתגובה :)

       

        23/10/08 21:37:

      מבחינתי הוא גדול ה-singer song-write. אולי יחד עם טים באקלי. הפריטה שלו הייתה כלך כך חזקה ובוטחת לעומת אישיותו השברירית. עצוב נורא שמת מוקדם. בדוק-אביב לפני כמה שנים היה סרט עליו ואחותו הצעירה ממנו בקצת הייתה המרואיינת המרכזית- אישה יהיפיה כמוהו. אני הכי אוהב את Bryter Layter שהוא השני. אבל גם הדיסק הרשמי הרביעי שיצא אחרי מותו time of no reply מדהים. שם את the chime of the city clock 

        23/10/08 21:12:


      תחושת פעמון הזכוכית מוכרת לי מאוד בגלל השמיעה הפגועה.. כשדברים מתרחשים סביבי ואני כאילו מורחקת מהם עם משהו בלתי נראה.

      חבל על מותו... ואני אקשיב למוזיקה כשארגיש יותר טוב (חולה) - למרות השמיעה הפגועה אני נהנית מאד ממוזיקה, מוזר כמה שזה יישמע :)

      וסליחה אם זה קצת לא רלבנטי - נעשה לי חשוב בזמן האחרון, לספר שחירשים זה לא רק כאלה שמדברים בידיים ולא שומעים. סליחה אם אני משתמשת לך בפלטפורמה - בסדר גמור יהיה אם תמחקי, אני אולי אכתוב על הנושא אצלי.

        23/10/08 20:31:

      צטט: m i n d the gap 2008-10-23 19:41:57


      תודה ! נעים להכיר (וגם קצת עצוב)

       

       

      מיינדי, אמנם סיפורו עגום, אולם שיריו נעימים לי ומשרים עלי קסם.

      דרך הכתיבה המיוחדת לו והלחנים הכאילו פשוטים אך מרתקים, ממשיכים להעסיק אותי כבר שנים רבות.

      תודה :)
        23/10/08 20:27:

      צטט: ndafni 2008-10-23 19:39:45

      אופס.. פיספסתי. הנה ניק דרייק:

      http://ckuik.com/Nick%20Drake

       

      אגב, גם ג'ף הילי שווה ביקור. אמן ענק!

       

       תודה רבה לך !!

      אתה גדול מהחיים :))

      אכנס ואקשיב ואהנה.

      גם לטים הרדי ולג'ף הילי.

      המון תודה

        23/10/08 19:41:


      תודה ! נעים להכיר (וגם קצת עצוב)

       

        23/10/08 19:39:

      אופס.. פיספסתי. הנה ניק דרייק:

      http://ckuik.com/Nick%20Drake

       

      אגב, גם ג'ף הילי שווה ביקור. אמן ענק!

        23/10/08 19:38:

      הנה פלייליסט של ניק דרייק:

      http://ckuik.com/Jeff%20Healy

      שימי את זה בהגדלה לכל המסך ותראי תכנית וידאו שלו, בלי הפסקה.

       תוכלי גם ללחוץ על "Always on top" ולראות חלון קטן שיהיה איתך כל הזמן, גם כשתעבדי על תוכנות או בחלונות אחרים.

       

      ולגבי האמן הרגיש והמיוחד הזה, אכן סיפור נוגע ללב.

      לפחות אנחנו זוכרים.

       

      ואם מדברים על אמנים שנשכחו שלא באשמתם, אני ממליץ לנו להיזכר גם בטים הרדין, שמותו נשכח לחלוטין. זה בגלל שהיה לו את המזל הרע, של למות באותו שבוע שבו נרצח ג'ון לנון. מטבע הדברים, אף אחד לא שם לב אליו, כשאחד כמו לנון נרצח.

       

      הנה גם הוא:

      http://ckuik.com/tim%20hardin

       

      תודה על הפוסט הזה.

        23/10/08 19:13:

      נראה לי שהענווה ממני והלאה, וכפי הנראה גם ממנו - אחרת לא היה כל כך מדוכא שנשאר אנונימי (אבל תודה על המחשבה היפה :)

      לגבי הצורך בחום והתחושה שהוא עטוף בפעמון זכוכית בלתי נגיש, או שהוא בלתי נראה - זוהי תחושה סובייקטיבית, שאולי גם תלויית גיל. בכל אופן מכאיב מאוד לחוות את זה. מאוד

        23/10/08 18:54:

      כשאני שומעת על מישהו שהיה זקוק נואשות לחום ולא ידע איפה ואיך לקבל, בא לי לצרוח.
        23/10/08 18:53:


      תודה, מיכל.

       

      נשמה ענווה של אמנית כותבת על נשמה ענווה של אמן, איזה יופי זה יוצא...

      פרופיל

      מ*כל
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין