אתמול הלכתי עם חברה לעשות תספורת, קצוץ.

אני קיצצתי את שערי לראשונה בתחילת שנה שעברה. עד אז היה תלתלים שופעים וארוכים, עד תחתית הגב. אני זוכרת את היום הזה בדיוק. זה היה יום ראשון, נסעתי באוטובוס מתל אביב לצפון, לדירת שירות שלי. היה כבר חושך בחוץ, למרות שהיה מוקדם, אבל, שעון חורף... ישבנו כל הבנות בכמה הספסלים האחוריים של האוטובוס וחשבנו מה אנחנו יכולות לעשות היום. שנים, עוד מתקופת התיכון השתעשעתי ברעיון של לעשות שיער קצוץ אבל לא היה לי את האומץ. ואז, באותו יום ראשון, החלטתי שזהו זה. שיער, הוא שיער, הוא שיער. סהכה קבוצת תאים מתים שצומחים בתדירות מוגברת. ציפורניים אנחנו גוזרים ומטפחים אבל, לא השיער, לשיער אנחנו נותנים לצמוח!

בכל אופן, כשהגענו לדירה השגנו מכונת תספורת. אחת אחת גזזו חברותי את מחלפות ראשי וסיימו בתגלחת יפהפה. בגלל שזו הייתה פעם ראשונה, עשיתי את המספר הכי גבוהה במכונה, פחדנית שכמותי.

הפעם השניה שגזרתי אותו הייתה בסוף שנה שעברה. כבר הייתי מנוסה וותיקה בתחום ולכן הלכתי למספרה והחלטתי ללכת עד הסוף. נכנסתי מבעד לדלתות המספר ואמרתי שאני רוצה קצוץ. השיער כבר הספיק לצמוח מהפעם האחרונה והספר היה בהלם למדי. במבט מפוחד ומאוים הוא שאל אם אני בטוחה. הייתי כל כך בטוחה בעצמי שהוא היה בטוח שהתערבתי עם מישהו, או שלפחות אני מעריצה שרופה של נינט. (רק למען הפרוטוקול- עשיתי את הגזיזה בפעם הראשונה לפני שהיא החליטה לחקות אותי. בושה לה.). אחרי שיצאתי מהמספרה, הייתי בהחלט גזוזה כדת וכדין (זו הייתה עונת הגז, טרום קיץ).

מאז צמח שערי לתפארה וכרגע אני בקצוץ מוארך.

השיער באמת נהיה יותר בריא, שזה אחת הסיבות שעשיתי את כל הסיפור הזה מלכתחילה.

טוב, אבל לא על זה רציתי לדבר. זה רק היה הקדמה קצרה. לצערי, כרגע אני מאריכה את השיער. הייתי מאוד רוצה להסתפר לנוחיותי האישית אבל איך שאני רואה זאת אני פוגעת בנוחיותם האישית של אנשים בכך שאני גוזרת את השיער. למרבה ההפתעה, בנים פשוט שונאים את זה. הם נבוכים, מפחדים, מבוהלים, אלוהים יודע מה. אבל הם שונאים את זה.

אני לא ממש יודעת אם השנאה הזאת היא רק בחברה שלנו (הדתית לאומית) או בכל מקום, אבל זו עובדה מזעזעת. החברה שלנו כל כך תבניתית ומלאה נורמות חברתיות שלאנשים פשוט קשה לצאת מהמשבצת. הכל מאוד ברור, ישר, מובנה מראש. ורוד- בנות, כחול- בנים, ברבי- בנות, מכוניות- בנים. נכון, יש יוצאי דופן אבל הם בודדים וגם הם לא מצליחים לדבוק בשביל העפר הצדדי שלהם. אני אתן לכם דוגמא, לפני נניח שנה-שנתיים נכנסה אופנה חדשה, בנים בורוד. עד אז- לא היה מצב לתפוס בן בחולצה ורודה. מי שהיה הולך ככה היה נכנס לקטוגריית נטיות משונות. ופתאום, באנג! זה באופנה, הרבה הולכים ככה, זה די סטייליסטי אבל מה, ברגע שזה יצא, וכבר עכשיו זה די דועך, זה יחזור להיות כמו פעם.

עכשיו, בעניין הזיער הקצוץ. שוב- זה נחשב מאוד גברי כנראה, בנים בקצוץ- ברור! אבל, למה? למה זה חייב להיות ככה? למה שאנשים פשוט ילכו איך שבא להם? למה אנחנו תופסים ומכניסים דברים לתבניות, ממיינים, מסווגים, כל העולם מחולק לחלוקות טיפשיות שלא ברור מי יצר אותם.

יש בזה משהו טוב, משהו שנותן לכל קבוצה את המקום שלה, הזהות. אבל, בכל זאת, תעשו לי טובה, השיער הקצוץ שלי לא דומה בשום צורה לשיער של בנים. הוא נשי לגמרי, ואני לובשת בגדים לגמרי של בנות. אין בי שום דבר גברי חוץ מזה... אז למה זה אמור להפריע?

כשעשיתי את הקצוץ, הרבה בנות אמרו לי שזה ממש יפה אבל הן בחיים לא היו עושות את זה. למה? בגלל שזה לא נשי. מי קבע? מי אמר? כל הבנות חייבות שיער ארוך? מאותו צד, הרבה בנים אמרו שהם לא היו יוצאים עם בנות עם קצוץ, תעשו לי טובה... נו, באמת...

אז אני מודה, נכנעתי, נכנעתי לחברה כי אני כן חלק ממנה ואני לא יכולה לברוח מזה. אני מאריכה שיער לעת עתה, אבל זה עשוי להשתנות בכל רגע. אבל, ברגע שהסטטוס הזה של ארוך-קצר או כל הסטטוסים הקבועים האחרים יעמדו לשינוי ויעלו לסדר היום אני אהיה הראשונה שאהיה נגדם. די למוסכמות החברתיות! וזה מתבטא בעוד הרבה דברים בחיי היום-יום שלנו שלא קשורים בכלל לבנים-בנות. איך שאנחנו מדברים, איך שאנחנו אוכלים, איך שאנחנו ישנים.

הכל! הכל מוסכמות חברתיות.

ובחזרה לחברה שלי שעשתה קצוץ אתמול. היא כמובן לא הייתה מרוצה, ממש לא יכלה להסתכל במראה. לדעתי זה היה יפה מאוד וככל שהסתכלתי על זה יותר זה היה נראה לי יותר מתאים. היא התבכיינה לי כל היום, ולבסוף ניחמה את עצמה-

"לפחות אני לא מתכוונת להתחתן בשנתיים הקרובות, זה יספיק להתארך"

בתקווה לעולם עצמאי,

נעמה