ב- 28.12.1989 נר שביעי של חנוכה הגיחה לאויר העולם ביתי מיכל. מיכל גדלה והתפחה יפה מאוד לגילה. כאשר הגיעה לגיל שנה ושמונה חודשים הבחנו שמשהו לא בסדר אצל הילדה היא פשוט החלה להעלם לנו וגם ההתפתחות נעצרה אצלה. מיד התחלנו באיבחונים ולאחר ארבעה חודשים קיבלנו את הבשורה שהילדה pdd (אוטיסטית). לי אישית היה מאד קשה לקבל את הבשורה. אבל מהר מאד התעשתתי והבנתי שאני צריך להיות שם למען הילדה (יש לה אח שגדול ממנה ב11 חודש). יש לציין שהחיים בבית לא היו פשוטים בגלל המצב. הטיפול בילדה לא היה פשוט בכלל, לא קיבלנו הרבה עזרה מיקצועית וכל הטיפול בילדה ובאחיה שהיתפתח יפה מאוד ,הכל היה אינטואיציה הורית שלנו. בתחילת הדרך איתה אחד הדברים הקשים שהיה לנו זה ליצור קשר עם הילדה ולהחזיר אותה לחיים מה שנקרא. ברגע שהצלחנו בזה הדרך היתה הרבה יותר קלה. בהמשך עבדנו איתה על ההתנהגות והקניית ערכים עברנו איתה עשר שנים מאוד קשות. לא מתבכיין ולא מקטר מה מר גורלי וכמו שאמרתי בעבר : זאת הילדה שקיבלתי ואתמודד עם זה על הצד הטוב ביותר למעני ולמען הילדה בפרט. היום הילדה מתקרבת לגיל 19 ואני מאושר שהעבודה שהשקענו בילדה מניבה פירות(הזורעים בדמעה ברינה יקצורו) היום התקשורת שלה עם הסביבה טובה מאוד. |