שמחת תורה, השעה 12:00 בצהריים, ירדנו לפארק להוציא קצת אנרגיה. התיישבתי על ספסל, ושון דהר על רולרבליידס.
פארק עתידים בדרך כלל מלא באנשים וילדים משתוללים, דונמים של מדשאות, מתקני שעשועים, מגרש החלקה לרולרבליידס, מגרשי כדורסל. לרוב ילדים מתרוצצים בכל פינה. הפעם הפארק היה יחסית ריק, כנראה זו הסיבה שהיא צדה את עיני.
על ספסל לידי ישבה אישה צעירה עם עגלה, היא נראתה עצובה, מדי פעם חייכה אל התינוקת בעגלה, מוחה נדד למחוזות אחרים, עד שאפילו כאשר זוג חברים הגיע לשבת לידה, לקח לה זמן לנחות. לא יכולתי שלא לשמוע את משפטי ההרגעה.
היום בסיום יום פגישות עמוס שמעתי את הבשורה "רצח והתאבדות במתחם 200 בהוד השרון".
זה המקום לציין כי פארק עתידים צמוד למתחם 200.
הדרך הביתה עוברת ברחוב בן צבי. הרחוב מלא ניידות משטרה, ניידות של ערוצי החדשות וציוותי תקשורת ממתינים לזמן השידור שלהם, סרטים אדומים סוגרים על הבניין.
הבניין הוא חלק משכונה, שכונה של בניינים גבוהים עם שבילים פנימיים ותאורה רגועה, אין תנועת מכוניות בשכונה (רק מתחת לבניינים).
השביל המרכזי של השכונה נקרא "שביל הילדים" (איזה פרדוקס),
ומוביל היישר אל הפארק.
המעבר ברחוב גרם לי להיזכר באותה אישה עצובה מהפארק, האם זו היא ? כל כך הרבה אנשים אנחנו פוגשים בפארק, מדברים על הא ועל דא, האם אנחנו מכירים אותם ? קראתי כי שכנים לא ממש הכירו את הזוג, מה זה אומר עלינו, האם כל כך מנוכרים הפכנו להיות עד כי את השכנים בקומה אנחנו לא מכירים? ומה על אותם ילדים ? אלה אשר בילו עם הילד הנרצח בגן, מה אומרים להם? איך שומרים עליהם מהחשש שאולי (רק אולי) גם אבא שלהם יקום יום אחד וירצח אותם ?
ואותה אישה עצובה מהספסל בפארק, מה איתה? האם זו היא ? |
דניאלשרוני
בתגובה על הבלוגרים למען איכות הסביבה
ליאתאלוש0
בתגובה על מה זה ביטוח מנהלים ? ואיך זה קשור לפיצויים ?
ירוןמירב
בתגובה על תיק השקעות עם הטבות מס
תגובות (13)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
הגישה הדיסונאנסית של היצור האנושי מאפשרת התמודדות עם מכשולי החיים.
והנה, בזה אחר זה, אנחנו נתקלים במיקרים של אנשים כמונו, שנבלעים בפארק ובשכונה, יכולנו להיות הם.
ובכל זאת, שם התחוללה טרגדיה ואין לנו הכלים להפריד אותנו מהם ולספק לעצמנו הסבר למה לנו זה לא יקרה.
כמה מפחיד.
עצוב באמת ..
פוסט ירוק ..
ותחושה עצובה ..
לא יודעת עלייך אני את החברים שלי מכירה מצויין.
מי שבמעגל הראשון לפחות.
העצוב הוא שכנראה לא ניתן לזהות חלק מהמטורפיםבזמן, וגם את אלה שניתן - האם מונעים?
משהורע עובר עלינו כחברה, בכביש, במשפחה ובכל מקום.
וחברים שלנו ? אנחנו באמתמכירים אותם? שמעת מה אמרו החברים שלו מהעבודה.
ראיתי את התמונה שלה בטלויזיה, זו לא היא.
קצת הקלה.
וחשוב שפעם כל אחד הכיר ממש את השכן שלו.
הקונפליקט של הילדים במקרה הזה הכי מרגיז.
ובינתיים לא תדעי איך ולמה כל זה קרה וכמה קרוב הטירוף לצאת. ומי יודע למה האישה בפארק הייתה עצובה ולמה יש כל כך הרבה מקרי רצח במשפחה.
ואני שואלת, האם ניתן לזהות את פצצת הזמן בעוד מועד, ולמה זה כמעט בלתי אפשרי?
עצוב ומתסכל כל כך.
את הכוכב הענקתי בבוקר להמצאת האישה והסדר בבלגן, אם אזכור, אשוב ואם לא - אז בפעם אחרת, אולי למשהו פחות קשה.
לילה טוב
מטלטל. לכי תדעי.
הניכור היום פושה בכל. בגלל זה כדאי לגור על יד חברים טובים ומשפחה.
עצוב מה שקורה בחברה ולחברה הישראלית.
צירוף מקרים מצמרר