פוסטים אחרונים
- בפלסטין ההיסטורית קם ערב רב של גוזלי אדמה - מגילת העצמאות לו הייתה נכתבת בידי השמאל של ימינו 17/2/13
- אחת ולתמיד: דרוש פיתרון לבעיה היהודית 15/2/13
- הספר שלי יוצא לאור 8/11/12
- רק תזכורת שיש את 28/4/12
- זרעי הפורענות של כושר הייצור העודף 22/6/11
- השפעה לעומת כח: מדוע אין לאינטלקטואלים את הכבוד שלנו (2) 18/6/11
- הוא חכם, הוא צודק והוא מוסרי, אז למה אין לו את הכבוד שלנו? על ירידת קרנו של האינטלקטואל (1) 17/6/11
- האישה הצעירה מהכרם (היא הקיץ) 19/5/11
- 1+1 7/5/11
- אני עושה ערב (ומצלמים אותו לדוקו של ערוץ 2) 28/4/11
- קילשון אחוז בידיו של מורפיאוס 17/4/11
- כעת חיה 26/3/11
- שני שירים חדשים 25/12/10
- האדם גדול מסך דפוסיו: הרהור על מדע ואנשים 25/10/10
- פינוק, עיוות ערכּי ואטימות: ארבעה קטעי דיעה שמאלניים ותגובה ציונית הולמת אחת 18/10/10
- דברים ששכנה גונחת עזרה לי לנסח, ועוד איזה עניין קטן 13/10/10
- "זכויות אדם זה קטע שמאלני" ועוד שקרים שמספרים לנו על דמוקרטיה 13/10/10
- מגלומניה אינפנטילית ומסוייטת: פרסומות הענק של הזמן שלנו 5/10/10
ארכיון
אהבת אח
רבות הן האהבות שיאהב האדם: יש מהן שיפצעו את ליבו, ואחרות שיקלו את צעדיו, ועוד אחרות שישא על כתפיו כמשא רב. יש אהבות שיאהב האדם בבטן מכווצת מדאגה, ויש אהבות של לב מלווה המנסה לדחוף את האהוב אל המסלול שלו בשמיים. יש אהבות שיאהב האדם באצבעות פכורות, אהבות הנישתות בצמא על כל פרט פרט שבהן, ואהבות של שיכחה. יש אהבות מסובכות ואהבות פשוטות, אהבות של דלות ואהבות של עיניים נוצצות, ויש אהבות כולאות שיאהב האדם, ויש משחררות. יש אהבות של מה בכך ויש אהבות של רגע, ויש אהבות שיאהב האדם ויתמיד באהבתו עד קץ חייו, לוקח איתו את אהבתו אל עולמות אחרים. יש אהבות של תקווה ויש אהבות של ייאוש ויש אהבות של אין אונים ואהבות של כח עז, ויש אהבות של אהבה ואהבות של שינאה, ואהבות נוטשות יש לאדם, ואהבות שיאהב והן נמצאות.
המשפחה שלי, כל האהבות.
וזה משהו שכתבתי על אחי לפני כמעט חמש שנים.
אח שלי:
גדעון, יש בו עצב בלתי מוסבר: הוא אוהב לצחוק והוא חזק אבל יש בו משהו פגיע, משהו שביר שאני חושש שלא אוכל לאחות לעולם. גדעון הוא איש שאפשר לסמוך עליו תמיד קינאתי באהבה הבלתי מסויגת ובלתי מותנית שקיבל, מייד, מכל מי שראה אותו תמיד יש מסביבו את ההילה הזאת, שנשארה איתו מאז היה הילד הכי יפה בעולם וגם עכשיו הוא ילד יפה ואני רואה איך הנשים הצעירות שמדברות איתו נעשות נבוכות, לעיתים קרובות, משפילות מבט מחייך מסדרות איזו קווצת שיער מסודרת להפליא כשהוא לוחץ להן יד הן לא עוזבות אותה, הכלב, אפילו שהוא לא מפסיק להתגעגע לקתרינה, היפהפיה הצ'כית שהלכה, כנראה לבלי שוב ולימים חסרי הדאגות שלו באילת, ולאופנוע שלו, וללירון, שבוודאי לא ישוב, בימים שהיה שובר איתו, יד ביד, שיאים בריצה ולמי שהייתה סיגי פעם, הרבה הרבה לפני שהייתה כמעט-אישתו של לירון המת, כשהייתה אהבתו הראשונה, בן חמש עשרה נרגש שואל אותי אם יש מקום בשבילה לחזור הביתה ברכב שבאנו איתו אל חוף הבונים - אני, אחיו הגדול, וחברים שלי.
אם אתרסק פעם, אם אפול, רשמית, אל מעבר לקווי אי השפיות קמט של עצב יתווסף לפניו של גדעון, רק קמט אחד. והוא יבוא ויפזר את הקהל סביבי ויאסוף אותי מהריצפה ויחבק אותי וייקח אותי הביתה ולמחרת יכבה את השעון המצלצל בחמש בבוקר ויישאר לשכב, מהרהר, במה שנשאר מאחיו הגדול ומהחלומות שלו ומהילד ששכב, כמוהו בדיוק, ידיים מתחת לראש, באוהל אחד במתקן אדם, בחורף תשעים וחמש, בטירונות, שומע באוזניות את הקרנבריז שרים “There’s no need to argue anymore - I gave all I could but it left me so sore”
לפני ההתפכחויות שהרגו את הכל, ששמו מסך ברזל, לתמיד, הוא חושב, בינו ובין האפשרות להיות שמח באמת ואני לא יודע איך להסביר לו שהוא טועה ואני יכול רק להגיד לו, במילים של האירית ההיא, עם הקול הרך, “You’ll always be special to mespecial to me to me”
עכשיו יש לגדעון את שונית, מחמד נפשנו, ואת גלעד, והם קנו בית השבוע, ויש לו עתיד מבטיח בחברה שבה הוא עובד - כולם אוהבים אותו וסומכים עליו, עדיין. ואני מקנא - קצת מקנא, בסדר הזה, בדרך הבטוחה שבה הוא עושה את מה שצריך לעשות. מקנא בו קצת (הוא בי על התעוזה והדחף היצירתי, אני יודע), גאה ושמח באושר ובהישגים שלו, אוהב עד שיגעון. אוהב את המשפחה שלי ככה, ויש דברים שכבר לא ייאמרו לעולם.
רציתי לסיים במשהו עליי ועל החיים שלי כרגע אבל עכשיו אני מבין שזה לא נחוץ. זה מובן, מבין המילים, מבין הפוסטים. מה שריגעי מטלטל ובוחן, מה שמתמיד נשאר. ואני נשאר.
בתנועה.
|
תגובות (33)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
איזה יופי כתבת עליו.
בכנות כזו ובשטף מילים.
אמנם הוא נגדע באיבו,
והשאיר חלל גדול,
אך אפשר לומר שפיזר הרבה אהבה סביבו.
והאהבה הזו היא גחלת ממנו שתשאר תמיד
ולך תפקיד חשוב בה.
כמי שמעולם לא היו לה אחים,
רוצה לומר לך אלון, זכית!
גם אם לפרק קצר (אך משמעותי) בחיים.
היה קשה לי להגיב שם , קשה לי להגיב כאן. אני חסרת נשימה ממש.
יכולה להזדהות עם האהבה הזו כמו שיש ביני לבין אחותי מחמל נפשי חגית.
שלא תדעו דאבה עוד.
רונית
זו אחת הנחמות (הבודדות) שלי, ליאי, שאף פעם לא היה ספק באהבה העצומה הזאת, ושנינו ידענו. תודה.
כל כך קשה לקרוא את זה עכשיו, אלון...
(אבל אי אפשר להפסיק)
שמחה שאמרת לו הכל.שמחה שהוא ידע כזו אהבה.
התכוונתי לזה - תודה רייצ'ל (: היסח הדעת, נו.
מה אכלת בצהריים כפרה שאתה לא מפסיק לחשוב עלי?
קוראים לה נירית גלעד :)
תודה רייצ'ל.
העריכה והרטרוספקטיבה הן חשובות, אבל הספונטיות והחיוניות חשובות יותר - - נראה לי שאנחנו די מסכימים, בגדול (:
תודה.
עושה רושם שמבין באהבות...
תמיד אומרים לי: תשכתבי, חכי עוד קצת, תסתכלי שבועיים על מה שכתבת וכאלה. התחושה שיש לי בכתיבה היא תמיד של כאן ועכשיו, וגם לי חשובה האותנטיות עד כדי כך שמה שעבר, עבר, ואף פעם אין לי חשק להחזיר מנבכי התיקיות משהו שכבר לעסתי. מה שכן, מעניין מדי פעם לקרוא איפה הייתי לפני שנה, שנתיים, שלוש. נותן פרספקטיבה חביבה על החיים :)
תודה נירית. למרות שיש פיתוי גדול לערוך לפעמים פוסטים ישנים אני כעט אף פעם לא עושה את זה [אלא מסיבות סגנוניות]. ככה נשארת לי קפסולה של דברים שהרגשתי בזמן מסויים. תודה על התגובה הרגישה.
מה ששבה אותי יותר מהכל הוא הסיום. אני נשאר. בתנועה. אבל למרות המילים בסוף, התרגשתי מהדרך אל הסוף. תודה. זה מקסים בעיני.
תודה שרונצ'וק
hey...
זה פשוט יפה...
טוויסטר - - - תודה.(לא היה לי מה להגיד, אבל גם כוכב נראה לי סתמי מידי לטקסט כזה)
תודה שהזכרת לי.
בכל העומק שיכולת לארוז את הפוסט הזה, השורה האחרונה אולי מתארת הכל:
"מה שריגעי מטלטל ובוחן, מה שמתמיד נשאר. ואני נשאר."
אוהב אוהב - אפילו מסובך לפעמים אוהב. תודה ססקיוש.
(:
תודה
כל כך יפה. די, אני לא יכולה :)
אני לא שמעתי שלנשמה יש גיל, ולך מגיעה תודה, ושמח מאוד לשמוע, באמת.
עשית אותי מאושר, לחשוב שנתתי לך הצצה אל עולמם של אחים. והנה את לומדת דרך הבנות שלך, מה עוד אפשר לבקש?הי,
איננו מכירים,
אני (מ)בוגרת - אבל אתה מרגש.
מירה
מאד מרגש.
וזה ממי שאין לה אחים ואחיות וחושבת שמי שיש לו - זכה. תמיד סקרנה אותי הקנאה הקלושה הזו שמהולה באהבה שתיארת כל-כך יפה, שבעיניי היא המאפיין הכי חזק לאחים (היום יש לי 2 בנות, אז אני לומדת).
כוכב גדול לתגובה שלך, תמרי, ריגשת.
כל אחד, ראוי שיצטייד לו באח גדול כמוך....נשמה.
בשבילך, אפילו אני יוצאת מהקונכיה... :)
היה לי ברור שאני אמצא אותך כאן, בלונדי.
תודה.
אוהבת את הכנות שלך. ואת התנועה שאתה מראה לנו כאן, בכל יום.
מקסים...
אהבת משפחה היא הטהורה מכולן...