רבים מאיתנו שחיים בזוגיות או חוו זוגיות, המשפט השגור בפיהם ברגע של משבר הוא: "הוא לא

  מבין אותי" , ואנחנו שואלים את עצמנו האם באמת אנחנו לא מבינים את בני זוגנו.

אחד הדברים המרגיזים ביותר שאנו רוצים לשוחח עם בני הזוג שלנו והם מתעלמים מאיתנו,הם

 פשוט עושים עצמם לא עונים.

שמישהו מדבר אליכם יש לכם שתי אפשרויות או לשמוע או להקשיב. לשמוע קלטתם אבל לא הפנמתם,הקשבתם קלטתם והפנמתם.אז מה אנחנו מחפשים, "אוזן קשבת" ,"חברות" "נחמה" בקיצור תקשורת.

הרי אנחנו אומרים בקול שאחרי האהבה,מה שאנחנו מצפים שתהיה בנינו תקשורת, שנבין אחד את השני, שנפרה אחד את השני, אז למה אנחנו לא מבינים את בני זוגנו?.

אני טוען שזה תלוי בצורת הדיבור. דהיינו: אני אומר לכם לא מה לדבר, אלא איך לדבר.שמעתם הרבה פעמים את המשפטים,"החיים והמוות ביד הלשון" ,ו"הדרך לגיהינום רצופה כוונות טובות" אז בוא נסכם שחשוב איך לדבר עם בני זוגנו,חשוב לדעת על מה לדבר עם בני זוגנו,לבחור את הנושאים,שעוברים ממוחנו ויוצאים דרך פינו.

אם תפנימו את הכללים, תוכלו לבנות תקשורת עם בני זוגכם, תגלו שמקשיבים לכם, תגלו שיש לכם אוזן קשבת,תגלו שיש לכם מקום להניח את הכתף, ולבסוף תמצאו גם "נחמה"וקצת הומור בנושא, תקשורת היא בכל גיל, לפעמים יש בעיות תקשורת, שזקוקים לתקשורת קלינאית.

 הסיפור הבא שהתגלגל אלי ממקור בלתי ידוע יעזור לכם להבין את משמעות התקשורת.בעל היה מוטרד ששמיעתה של אשתו איננה עוד כפי שהייתה, וחשב שאולי היא זקוקה למכשיר שמיעה. הוא לא היה בטוח כיצד להעביר לה את המסר העדין, אז הוא התקשר לרופא המשפחה על מנת להיוועץ בו.

הרופא אמר לו שיש בדיקה לא פורמלית ופשוטה שהוא בעצמו יכול לבצע, שתתן לרופא יכולת לשפוט טוב יותר את אובדן השמיעה שלה ."הנה מה שתעשה," אמר הרופא. "עמוד במרחק של כ- 15 מטר ממנה ובקול שיחה רגיל אמור לה משהו וראה אם היא שומעת. אם היא לא מגיבה התקרב לכדי 10 מטר, ואחר כך 5 מטר וכך הלאה, עד שאתה מקבל תגובה.

"באותו הערב, אשתו במטבח שוקדת על  ארוחת הערב בעוד הוא ישוב בחדר העבודה. הוא נזכר ברופא ואומר לעצמו, "אני בערך 15 מטר ממנה, ננסה לעשות את מה שבקש הרופא."בקול רגיל הוא שואל את אשתו, "חומד, מה אוכלים הערב?". אין תגובה.

הבעל מתקרב לכיוון המטבח, נעמד במרחק של כ- 10 מטר מרעייתו ושואל שוב, "חומד, מה אוכלים הערב?" שוב, אין תגובה.הוא עבר לחדר האוכל, כ- 5 מטר מאשתו ושאל שוב, "חומד, מה אוכלים בארוחת הערב?" אין קול ואין עונה.אז הוא נכנס למטבח, נעמד ליד הדלת וממרחק של  פחות משלשה מטר: "חומד, מה לארוחת הערב?" עדיין  אין רחש מצד אשתו.אז הוא ניגש ממש מאחוריה ואומר בקול רם, "חומד, מה לארוחת הערב?

""יעקב, בפעם החמישית – עוֹף צלוי!"

אז בנימה אופטימית זו, בוא נגיד ונשיר עם אילנית, זה בזו נביט, ונתמה שנית אם ראינו לכאורה,לפעמים אני לפעמים אתה זקוקים לנחמה.ׁ