כותרות TheMarker >
    ';

    האור שבפנים

    רוח טובה, חשיבה חיובית וגישה יצירתית. אלה מקורות האור שבפנים, שמראה לי את הדרך. בדרכי אני רואה אל מעבר לאופק ומגיע למחוזות עלומים ונחשקים. ומשם אביא את דברי לכל מי שירצה לגעת באור.

    ארכיון

    0

    מי הזיז את הירח שלי?- גירסה מקורית

    88 תגובות   יום חמישי, 23/10/08, 23:02

      
    כמה אנשים בעולם נגעו בירח? מעטים מאד ואני ביניהם. אפילו בילינו קצת יחד. אמיתי לגמרי! לא מאמינים? שמעו את הסיפור הבא. אקדים ואומר, כל המאורעות כולם אמיתיים. אפילו השמות נכונים. 

     

     בשנת 1980, בעת שנמצאתי בפגרה מלימודי בחו"ל, שימשתי כרכז עיר הנוער של עיריית תל אביב. הותיקים שבינינו זוכרים היטב את חגיגות הקיץ בעיר הנוער, בגני התערוכה, בצמוד ללונה פארק. בימים של טרום טלוויזיה ואח"כ בימים שבהם היה רק ערוץ אחד, היה זה מקום הבילוי התוסס והמרכזי שאליו נהרו מאות אלפי בני נוער בתקופת הקיץ ונהנו ממיטב האמנים, מבמות בידור, תחרויות ספורט, ביתני יצירה, דיסקוטק,  פעילויות חברתיות ופוליטיות, מה לא היה שם?  תפקידי היה להפיק את הפרויקט הענק. הייתה זו חוויה יוצאת מן הכלל. פגשתי את האמנים המפורסמים, הכרתי כמה מבחירי הפוליטיקאים, אישי ציבור ועיתונאים ובקיצור הייתי בחורצ'יק צעיר שפתאום מצא את עצמו במרכז העולם.  

     

     הייתה חוויה אחת שהאפילה על השאר. באותה שנה הוחלט שעיר הנוער תשא אופי עתידני ויוקם ביתן מיוחד למדע וטכנולוגיה. היה עלי לצקת תכנים ברעיון. שילבתי מכונית סולארית שפותחה באוניברסיטת תל אביב, הזמנתי דגמי חלליות מגרמניה ואפילו הגעתי לירח. עליתי לקומה ה-12 בבניין העירייה ובעזרת המתורגמנית של ראש העיר דאז, שלמה (צ'יץ') להט,  ניסחתי מכתב לשגריר ארה"ב בישראל. ביקשתי, בשם העירייה, לקבל לעיר הנוער אבן מהירח. כעבור ימים אחדים קיבלתי צלצול טלפון מנספחת התרבות האמריקאית שדיווחה לי שנאס"א, סוכנות החלל האמריקאית, נענתה בחיוב לפנייתנו והיא תשלח לנו את אבן הירח. הייתה זו בשורה מרגשת. היינו גאים. העיתונים בישרו על אבן מן הירח שתגיע במיוחד לעיר הנוער. 

     

     יומיים לפני  פתיחת האירוע שליח של נאס"א יצא לדרך מפלורידה ובידו אבן הירח. במהלך חניית ביניים בפאריס הצטרף אליו סגן הנספחת  מלווה באבטחת חיילי מארינס  ויחדיו הם הגיעו לשדה התעופה בלוד.  הגעתי בשעה היעודה לשדה ומיד עם הגיעי אני שומע את שמי מוכרז וכי אני מוזמן לחדר האח"מים. אנשי הביטחון בכניסה הופתעו מהבחור עם הג'ינס, הטי שירט והשיער הארוך והפרוע שהגיע לחדר האח"מים, אך לאחר שידעתי לנקוב בשמה של נספחת התרבות והזדהיתי באמצעות תעודה, התירו את כניסתי. משלחת דיפלומטים קיבלה את פני, נספחת התרבות, מזכירתה, סגנה, נציג נאס"א, המזכיר השני בשגרירות ו-2 חיילי מארינס. האבן ישבה בתוך קופסת עץ מלוטשת וגדולה וכשנפתחה הקופסה נראתה האבן כמו תכשיט יקרות. בתוך פריזמה פלסטית יצוקה ישבה האבן הלבנה בגודל של אגרוף קמוץ. כמו איזה יהלום ענק. הקופסה הייתה מרופדת בחלקה הפנימי בקטיפה כחולה.  

     

     הייתי נבוך, לא ציפיתי לכזה טקס ולכזאת משלחת. האמריקאים ראו בכך ממש עניין חשוב. השתלבתי באווירה, לבשתי ארשת רצינית על פני ואלתרתי מילות ברכה ותודה. דיברתי על חשיבותו של שיתוף הפעולה בין עמינו, הודיתי לסוכנות נאס"א ולאנשי השגרירות, הבעתי הערכה עמוקה  לניל ארמסטרונג שהיה הראשון לצעוד על הירח ולנשיא ארה"ב ג'ימי קרטר וגם מסרתי ברכות מטעם ראש עריית תל אביב, שלמה להט.  לאחר מכן הפליא שליח נאס"א לפרט את הוראות ההגנה על האבן. בעת ביקור הקהל עלי להציב שומר חמוש במרחק של לא יותר מ- 5 מטר מהאבן. הצבת מחסום במרחק מטר שימנע התקרבות קהל. הצבת שומר חמוש נוסף 24 שעות ביממה בפתח האולם בו ניצבה האבן, איסור לגעת בציפוי הפלסטי היצוק שהקיף את האבן ביד גלויה שמא תושמד האנושות כתוצאה מנגיף שטרם אותר ושהאבן נושאת בחובה. היה עלי להשתמש בכפפות בכל מגע עם הפריזמה ולנגב את הפריזמה מפעם לפעם באמצעות מטלית מיוחדת. המשלחת נפרדה ממני בחום ונשארנו אני ואבן הירח.  

     

     עיר הנוער התקיימה משך 3 שבועות, כ- 25 אלף מבקרים מדי ערב. הופיעו מיטב האומנים וביניהם כוכבי האירוויזיון הטריים יזהר כהן וגלי עטרי, שלמה ארצי, מתי כספי  וגם צביקה פיק, כוכב פופ שעשה אז קאמבק כשצבע את שערו לאדום. היה מרתק. העיתון "מעריב" דיווח  באחת מידיעות החדשות המרכזיות  על הסיור שביצעתי עם המכונית הסולארית ברחבי עיר הנוער, ראש העיר וסגניו, שרי ממשלה, חברי כנסת, כוכבי ספורט ידועים, כולם ביקרו באירוע המיוחד. האירוע הגיע לסיומו המוצלח. עתה היה עלי לפרוק את הציוד והבמות במהלך הלילה עד למחרת היום שאז היינו צריכים להחזיר את מגרשי התערוכה נקיים מכל חפץ. מיד כשנסגרה עיר הנוער ביום  האחרון ב-11 בלילה, סיימו כל כוחות השיטור והאבטחה את תפקידם. מיד אספתי את האבן לידי. היה עלי לעמול לילה שלם עד לצהרי יום המחרת. כיצד אשמור על האבן היקרה?  לא חשבתי על כך קודם. לפתע הבזיק בראשי הפתרון, מסרתי את  האבן לחברתי טלי שנכחה ועמדה לצאת לביתה. סיכמתי איתה שלמחרת אחה"צ תאסוף אותי ונחזיר את האבן לשגרירות. אבן נגולה מעל ליבי (תרתי משמע).  יכולתי להתפנות לפירוק עיר הנוער.    

     

     עבודת הפירוק הייתה מאומצת. משאיות, מנופים, סבלים ופועלים מילאו את השטח, העמיסו ציוד, פרקו במות, דוכנים, ציוד הגברה ותאורה, מציגים אספו את תצוגתם ופועלי הניקיון מרקו את השטח. ההתרוצצות נמשכה עד למחרת בשעות הצהריים. בשעה 2 אחה"צ אחרי שני ימי עבודה מאומצים ועוד לילה בלי שינה ביניהם כשעיני אדומות מחוסר שינה סיימתי את המלאכה ויצאתי לעבר ביתי. נשארה עוד משימה אחת. להחזיר את אבן הירח לשגרירות. אגיע הביתה אעצום קצת עיניים וכעבור שעתיים טלי תאסוף אותי לכיוון השגרירות. זה היה התכנון. זה  גם היה התיאום עם נספחת התרבות.  בקושי הצלחתי לנהוג. נאבקתי בעפעפי שאיימו להיעצם. הדרך עד לחדרי בוילה, שבה גרתי עם שותפים, נראתה כנצח.

     

    כבר לפני שעליתי במדרגות לקומה השנייה שמעתי את הטלפון מצלצל. צלצולים מתמשכים ללא הפסק. עליתי בדילוגים וניגשתי לטלפון לברר מי זה הטרדן ההיסטרי. על הקו טלי. בקול נכאים היא סיפרה לי שגנבו את הרכב. "לא נורא" אמרתי "יש ביטוח". "לא" היא אמרה, "הרכב אינו הבעיה, אבן הירח הייתה בתוך תא המטען"! 

     

     הייתי המום, כאילו ננעצה חרב בליבי. אבל התעשתי מיד. "החנית במקום אסור" פסקתי. טלי נעלבה עד עמקי נשמתה. אסור היה לי להגיד זאת. היא  לעולם לא תחנה במקום אסור! קיבלתי נזיפה פולנית הולמת. ניסיתי להרגיעה, אך באותה עת גם את עצמי. זאת עוד לא קרה. אחרי שהעליתי על נס את יחסי שני העמים, אחרי כל המאמצים, אחרי שהצבתי שומרים חמושים על האבן. ככה סתם היא נעלמה. בתוך תא מטען של פיאט 127 אדומה. נלך למשטרה היא הציעה. "חכי", אמרתי לה ובעיני רוחי דימיתי כבר את הכותרות: "ירח יוק" "האיש שאיבד את הירח" "גנבי הירח",  אם יתפרסם שאבן מהירח נגנבה מה יהיה אז? הרי הגנב יבין שבידיו מציאה  וינסה למכור אותה או לסחוט עבורה סכומי עתק.  

     

     הזמן היה קצר. נתלונן במשטרה החלטנו, אך לא נזכיר את האבן. הרתחתי שלוש כפיות גדושות של קפה שחור עם קצת מים, שתיתי תוך כדי מקלחת מהירה ויצאתי פעם נוספת להמשיך את היומיים ההזויים בחיי. לאחר המתנה ממושכת הגשנו תלונה. היומנאי האדיש רשם את התלונה וזרע מלח על פצעינו, "אי אפשר להבטיח כלום", אמר. "בכל יום נגנבות עשרות מכוניות. רק מעטות מאותרות, אין מה לעשות. אני במקומכם לא הייתי תולה תקווה גדולה בתלונה". החזרתי את טלי לביתה וחזרתי הלום לחלוטין לווילה.

     

    בשארית כוחותיי נגררתי במעלה המדרגות אל קומת המגורים בסלון. נכנסתי. התיישבתי. השעה כבר הייתה 6 אחה"צ. ניסיתי לחשוב. להרוויח זמן.  העייפות הייתה כבדה. הייאוש היה גדול. אני עומד ליצור תקרית דיפלומטית עם המעצמה הגדולה בעולם, הטובה שבידידות ישראל. מדינתנו ואני במיוחד נהפוך תוך זמן קצר למשל ולשנינה בעולם כולו. איך אבדתי את הירח. מה אגיד לצ'יץ'? מה אומר לאמריקאים?   

     

     באותם הרגעים צלצל הטלפון על שולחנו של ג'ימי קארטר. "מיסטר פרזידנט, כאן קייסי"  (ראש הסי איי איי דאז, וויליאם קייסי). "יש עניין דחוף. מהשגרירות בתל אביב קיבלנו דיווח. חשבתי שזה יעניין אותך לקראת פגישתך עם מנחם בגין מחר. הישראלים איבדו חתיכת ירח. האבן אולי נגנבה. יש חשוד! לא מוצאים אותו"!  

     

     מטה עיר הנוער היה סגור ומסוגר.כולם כבר עזבו.  אנשי  השגרירות אחזו בטלפונים וצלצלו ללא הרף. איש לא ענה. השעה הייתה 9 בערב. איחור של 4 שעות. הם חיכו לאבן. ראש דסק הביטחון העביר את ההודעה בקוד מוצפן למטה הסי איי איי בוושינגטון. ומכאן החלה להתפתח התקרית הדיפלומטית הקשה ביותר בתולדות הקשרים בין ישראל לארה"ב. ערב לפני פגישתו של  ג'ימי קרטר עם מנחם בגין. במרכז השיחות יישום חוזה השלום עם מצריים, המחלוקת על טאבה, האוטונומיה לפלשתינאים, ובקשת ישראל לסיוע חוץ מוגבר, עוד 3 מיליארד דולר והקמת שדות תעופה בנגב. כל זה עלול לרדת לטמיון! 

     

     השעה בוושינגטון הייתה 4 אחה"צ. בחדר הסגלגל, התכנסו נשיא ארה"ב קרטר,  ראש הסי אי איי – ויליאם קייסי, מזכיר המדינה סיירוס ואנס,  וזביגנייב בז'ז'ינסקי, היועץ לביטחון לאומי של הנשיא קרטר. במבע חמור תאר ראש הסי איי איי את הממצאים. "האבן נעלמה. אבן ירח במשקל חצי קילו. נכס לאומי של ארצות הברית. החשוד נעלם. כאילו בלעה אותו האדמה. המשרדים סגורים. בעיריית תל אביב לא ממש מכירים אותו. היה עובד זמני בפרויקט בידורי במהלך הקיץ. מסתבר שאת דירת הגג בקינג ג'ורג' 68 בתל אביב, כתובתו האחרונה, עזב לפני שנתיים. נסע ללמוד בחו"ל. בשוק החופשי מוכנים לשלם 50 מיליון דולר עבור אבן מהירח. קיבלנו לפני זמן מה ידיעה האומרת שהקולונל קדאפי, שליט לוב, שלח שליחים עם מזוודות מזומנים שינסו להשיג לו אבן מהירח. אבל קיימת גם אפשרות אחרת, סבירה יותר, אנו סבורים שהחשוד עובד עבור הרומנים. מידיעה שקיבלנו מבוקרשט מסתבר שנצפתה תקרית שבה היה מעורב בעת שנסע עם חברו לחופשת סקי בעיירה סינאיה ברומניה במכונית בעלת לוחות זיהוי דיפלומטיות השייכת לעובדת שגרירות אוסטריה. כנראה שגם היא עבדה עבור הרומנים והם טמנו לו מלכודת. מכוניתו התחככה קלות ברכבו של קצין משטרה רומני,  מיור  בוקנצ'ה, כנראה איש המשטרה החשאית, ה"סקיוריטטה", שניצל את ההזדמנות כדי להחרים את דרכונו של החשוד.  לדעתנו החשוד שלנו, שנסע ברכב דיפלומטי ללא היתר, נסחט והתחיל לעבוד עבור הרומנים. הוא התברג בפרויקט היוקרתי בעיריית תל אביב על מנת להשיג את אבן הירח. המקורות שלנו מהימנים". 

     

     קייסי הביט בפני הנוכחים מוודא שדבריו הובנו היטב, ואז המשיך בדבריו: "צ'אושסקו הדיקטטור הרומני, פוסח על שני הסעיפים, מצד אחד ממן את הטרור בעולם ומצד שני קורץ לעולם המערבי. הוא ואשתו הלנה, סובלים משיגעון גדלות  ומחפשים כבר  שנים לשים ידם על אוצרות העולם המערבי. אם ישיגו אבן מהירח יוכלו  לטעון שאסטרונאוטים רומנים הגיעו לירח וגם יוכל לסחוט את ממשלת ארה"ב ולנסות לקבל כמה מאות מיליוני דולרים".

    "חייבים לשים עליו  את ידנו. אמר קרטר. בטרם יהיה מאוחר, shoot if necessary "

     

    "תירגע", היא אמרה. "אנחנו יודעים שאתה לא אשם. אנחנו יודעים שזה לא אתה". הייתי מטושטש. רגע  אני מזהה את הקול. רקפת, שותפתי לקומונה. "חלמת חלום" אמר הבחור שלידה, מאיר גם הוא חברי לקומונה. פקחתי את עיני. השעה הייתה 3 לפנות בוקר. "נעת בחוסר שקט, נראית מיוסר, סובל", אמרו לי חברי. "דיברת מתוך שינה, אמרת מילים מוזרות : אל תירו, אני לא אשם וגם: חייבים למצוא את הירח, אם לא היינו דואגים לך היינו מתגלגלים מצחוק".    

     

     התחלתי להתעורר. "רגע, זה לא באמת קרה. האמריקאים לא חושדים בי. התקרית עם מיור בוקנצ'ה לא קשורה לעניין. הם לא גייסו אותי. לא ניסו אפילו. בוקנצ'ה בסה"כ רצה שוחד. בדרך חזרה מהחופשה נתתי לו שתי חפיסות סיגריות והוא הזמין אותי לשתות איתו  צוויקה והחזיר לי את הדרכון", סיפרתי להם בעודי הלום שינה תוהה בין חלום למציאות.  

     

      

    חזרתי למציאות. חייבים למצוא את האבן. פקחתי את עיני.

     

      

     4 לפנות בוקר, טלי ואני מסתובבים בחוצות העיר. איפה לא חיפשנו, חרשנו את השכונות אחת אחת, בדקנו בסמטאות, בחופים ובמבואות העיר.  

     

    בוקר חדש זרח על תל אביב. קרטוני לחמניות טריות הונחו על מפתן חנויות המכולת. חבילות עיתונים נזרקו מטנדרים חולפים לעבר רחבות הקיוסקים, שחייני השחר של בריכת גורדון צצו וצעדו בצעד נמרץ לכיוון הבריכה, האוטובוסים של "דן" התחילו לחרוש את העיר. ואנחנו בלי הירח. היינו קרובים לייאוש. לבסוף בלי שמץ של תקווה התחלנו אפילו לסרוק במגרשי גרירת הרכב. אולי בכל זאת. והנה...לא יכול להיות...אני לא מאמין! זה לא הגיוני!! ובכל זאת  הפיאט החמודה, האדומה, המדליקה עמדה לה בגאון במרכז המגרש. רצנו אליה אחוזי טרוף. פתחנו את תא המטען והיא הייתה שם. "ישששששש"  צרחנו והתחבקנו. השומר במגרש לא הבין את פשר הצהלה הגדולה. מעולם לא ראה אנשים כה שמחים שבאו לשחרר את רכבם שנגרר. הסתבר שקבלני העירייה  גררו אותה, ממקום מותר לחנייה! וכמעט גרמו לעירייה בושת פנים גדולה ביותר בפני שגרירות ארצות הברית. 

     

      

    השעה הייתה 09:30 בבוקר. היינו בדרכנו לשגרירות. לא נעים, לאחר ביום שלם לפגישה דיפלומטית, בלי להודיע... נספחת התרבות קיבלה אותנו במאור פנים.  "הקדמתם",  היא אמרה בעודנו לוגמים קפה בלשכתה, "הרי קיבלתי טלפון אתמול מאורה, מזכירת עיר הנוער, היא מסרה שעבדת כל הלילה, שכנראה לא תצליח להגיע בזמן ודחתה את המפגש להיום ב 12. הקדמת בשעתיים."    

     

      

    "כן אני יודע", העמדתי פנים, "עיר הנוער הסתיימה, כבר לא הייתה שמירה, לא רציתי להשאיר את האבן בלי השגחה. בתל אביב גוררים מכוניות בלי אבחנה. עוד מישהו בטעות היה גורר לנו את הירח". הנספחת פרצה בצחוק גדול.. "אין סיכוי שזה יקרה, אתה מתאר לעצמך איזו תקרית הייתה מתחוללת." "אין סיכוי שזה יקרה"..אישרתי בחיוך, "אין שום סיכוי שבעולם..."   

     

    יא ירחמילים: יחיאל מוהר  לחן: דובי זלצר"לו רשמת, יא ירח, קורותיך -היה הנייר מסמיק. די צרות לנו, חביבי, בלעדיך,יא ירח, בבקשה תפסיק."  

    דרג את התוכן:

      פרופיל

      יוסי נבו
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      תגובות (88)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        19/2/13 19:50:


      הוספת תגובה

       

      איזה סיפור מקסים ומצחיק. כמה צחקתי כשדמיינתי את סיטואצית החיפוש ועוד יותר את רגע המציאה של האונו.....:)

      תודה 

        13/2/13 07:53:

      צטט: בני יעקבי 2013-02-13 06:35:30

      4 שנים אחרי שהבטחתי, הנה הכוכב.... אבל מהן 4 שנים לעומת גילו של הירח? אגב, קראתי שוב ושוב נהניתי.חיוך

       

      תודה בני. לא חשתי בשנים האחרונות בחסרונו של הכוכב חיוך אך אין ספק שאיש זך וטהור אתה. משלם את כל חובותיך, אף שחלפו השנים קריצה 

        13/2/13 07:51:

      צטט: עJת ה0גולה 2013-02-11 08:34:53

      לא נותר לי אלא לציין בפניך: מדהים - מדהים - מדהים!

      תודה! תודה! תודה!

        13/2/13 06:35:

      4 שנים אחרי שהבטחתי, הנה הכוכב.... אבל מהן 4 שנים לעומת גילו של הירח? אגב, קראתי שוב ושוב נהניתי.חיוך

        11/2/13 08:34:

      לא נותר לי אלא לציין בפניך: מדהים - מדהים - מדהים!

        23/9/09 04:36:


      סיפור מדהים....

      רק אתה יכול לספר ככה סיפורים...

      מבלי לשער בנפשך איזה חיבורים אתה עושה כאן...

      אספר לך בהזדמנות...על האבן הזו עוד כמה דברים נפלאים.

      ולימים נכתב גם שיר על כך...

      "אביא לך אבנים מהירח"...חיוך מכיר?

      http://www.youtube.com/watch?v=WD98oI5zHro

        6/7/09 09:05:

      עצרתי נשימה.

      כל הכבוד לך על שיוזמה התעוזה האחריות  בגיל כלכך צעיר!

      בזכות הסיפור הקסום הזה,  אני נזכרת שהדבר היקר לנו ביותר תמיד ימצא בסופו של יום במקום  פשוט וקרוב.

        11/3/09 19:55:

      צטט: sari10 2008-12-31 17:57:15

      איזה סיפור!

      מדהים ביותר.

      והקטע של החלום, כשקראתי נראה לי הזוי לחלוטין. . .

      *

       

      חן חן. ועיקר שהכל נגמר יפה והירח זורח.

        11/3/09 19:37:

      צטט: perach1 2008-12-26 21:49:43


      תודה רבה על הסיפור היפה..!

       

      ותודה לך פרח שבאת לקרוא.

        11/3/09 19:36:

      צטט: שושי ה. 2008-12-20 20:33:17

      ענק
      ענק ענק
      איזה סיפור חבל על הזמן

       

      תודה שושי. הייתה חוויה חד פעמית לא רגילה.  אכן חתיכת סיפור. אפשר להיות ממנו חולה. חולה ירח.חיוך

        31/12/08 17:57:

      איזה סיפור!

      מדהים ביותר.

      והקטע של החלום, כשקראתי נראה לי הזוי לחלוטין. . .

      *

        26/12/08 21:49:


      תודה רבה על הסיפור היפה..!

        20/12/08 20:33:
      ענק
      ענק ענק
      איזה סיפור חבל על הזמן
        21/11/08 08:05:

      צטט: כריסטין 2008-11-20 13:43:21

      איזה יופי של סיפור

      איך לא בדקתם תחילה בחניית גרירת הרכב?

      "הירח" תמיד עושה צרות...חחח

      מי זה יעלה בדעתו שיגררו ממקום מותר בחניה. ועוד כשהיינו צעירים ותמימים...הלומי ירח

       

        20/11/08 13:43:

      איזה יופי של סיפור

      איך לא בדקתם תחילה בחניית גרירת הרכב?

      "הירח" תמיד עושה צרות...חחח

       

        14/11/08 08:01:

      צטט: pega doll 2008-11-13 01:22:26

      ורק עכשיו ראיתי

      מה פירוש "האור שבפנים"?

      מה אתה? פריג'דר?

      עלית עלי. במונים מסויימים כן. כשפותחים נדלק אור ואפשר להינות משלל טעמים ולשתות לרוויה רק שבמקום קור יש חום.

       

        13/11/08 01:22:

      ורק עכשיו ראיתי

      מה פירוש "האור שבפנים"?

      מה אתה? פריג'דר?

       

       

        12/11/08 22:13:

      צטט: pega doll 2008-11-09 00:11:01

      זה הסיפור הכי מוצלח שקראתי בכל שיטוטי בקפה עד כה!!!!

      הייתי קוטפת עבורך את הירח, אבל מכיוון שאני לא מעונינת בתקרית דיפלומטית עם האמריקאים, אנא, קבל מידי את הכוכב שהיה לי הכי-הכי כיף להעניק!

      אני רואה שהבנת את הפרינציפ. לא מתעסקים עם האמריקאים. הם מסוכנים. תודה על כל המחמאות..

       

        9/11/08 00:11:

      זה הסיפור הכי מוצלח שקראתי בכל שיטוטי בקפה עד כה!!!!

      הייתי קוטפת עבורך את הירח, אבל מכיוון שאני לא מעונינת בתקרית דיפלומטית עם האמריקאים, אנא, קבל מידי את הכוכב שהיה לי הכי-הכי כיף להעניק!

        8/11/08 14:33:

      צטט: הכוזרי-תקראו לי כוזי 2008-11-08 08:44:04

      אתה כותב מקסים ידידי
      תודה רבה, ידיד יקר, מנהיג מקומי, איש רב כישורים שכמוך.
        8/11/08 14:29:

      צטט: צלילי הלב 2008-11-08 08:21:51


      חתיכת סיפור יפה:)

      ומה אבן קטנה יכולה לעולל לעיתים לעולם בפוטנציאל,

      יש בו מסר,

      נכון שזה אבן מירח אבל בסך הכול  רק אבן

      :)

      נהניתי

      תודה ושבת נפלאה

       

      לא כל כך קטנה. חצי קילו אבן ירח. "פכים קטנים" אומרים אנשי התלמוד והגמרא. אלוהים נמצא בפרטים הקטנים, אומרים אנשי הניהול. מסמר קטן אומר השיר של נעמי שמר- "הכל בגלל מסמר קטן", או אבן קטנה במקרה זה. הקטנים האלה עושים לנו את הצרות הכי גדולות. תודה רבה על הביקור והתגובה.

      אתה כותב מקסים ידידי
        8/11/08 08:21:


      חתיכת סיפור יפה:)

      ומה אבן קטנה יכולה לעולל לעיתים לעולם בפוטנציאל,

      יש בו מסר,

      נכון שזה אבן מירח אבל בסך הכול  רק אבן

      :)

      נהניתי

      תודה ושבת נפלאה

        7/11/08 19:34:


      יוסי,

      נהניתי מאוד מהקריאה ונראה לי שיכולת הכתיבה שלך לא נופלת במאומה מיכולת הארגון והשאפתנות שלך.

      נ.ב.

      אגב, תמיד ידעתי שאפשר לסמוך על שירותי הגרירה של העיריה. דוגמה נהדרת לשירות שהוא תמיד מושלם.

        1/11/08 19:20:


      אהבתי וכיכבתי *

      שרי

        30/10/08 21:47:

      צטט: *גליוש* 2008-10-29 14:32:27

      ממש ספור מתח ..ממש.

      יפה להיזכר בעיר הנוער המיתולוגית ובהופעות של תקופת התום.

      גם אני רקדתי בלהקת מחול והופעתי עם צוות הוואי בשירה

      עם ג'ינג'י הסטנדפיסט שהתחיל בצוות שלנו, זוכר?

      היי גליוש, את ג'ינג'י הסטנדאפיסט אני זוכר מצויין, את הלהקה לא כל כך, כי היו שם בכל ערב הופעות של אומנים רבים וכך משך 3 שבועות, ב 5 במות שונות. אני שמח לגלות שהחגיגה הגדולה בעיר ממשיכה להתקיים בראשם של כל כך הרבה אנשים כזיכרון כל כך מתוק.

        29/10/08 14:32:


      ממש ספור מתח ..ממש.

      יפה להיזכר בעיר הנוער המיתולוגית ובהופעות של תקופת התום.

      גם אני רקדתי בלהקת מחול והופעתי עם צוות הוואי בשירה

      עם ג'ינג'י הסטנדפיסט שהתחיל בצוות שלנו, זוכר?

        27/10/08 21:15:

      צטט: אמנון וינר 2008-10-27 15:10:44


      חשבתי על זה

      שאם הרכב היה ניגנב ועובר לשטחים

      אז הם היו מוצאים את האבן

      ומבינים שאולי זו אבן חשובה

      לוקחים אותה למבין עיניין בעזה

      והוא לא ממש מבין מה הם רוצים ממנו

      סתם אבן

      לא יהלום לא שום דבר מוכר

      בסוף היא היתה גומרת בתור

      מישקולת לניירות

      בחדרו של הראייס

      (-:

      איך הצחקת אותי, איזה דימיון פרוע.

       

        27/10/08 15:10:


      חשבתי על זה

      שאם הרכב היה ניגנב ועובר לשטחים

      אז הם היו מוצאים את האבן

      ומבינים שאולי זו אבן חשובה

      לוקחים אותה למבין עיניין בעזה

      והוא לא ממש מבין מה הם רוצים ממנו

      סתם אבן

      לא יהלום לא שום דבר מוכר

      בסוף היא היתה גומרת בתור

      מישקולת לניירות

      בחדרו של הראייס

      (-:

        25/10/08 21:58:

      צטט: יהודית מליק-שירן 2008-10-25 19:24:07

      סיפור קולח וסוחף. כתיבה יפה ומיוחדת*

      יהודית תודה רבה על ביקורך ותגובתך. ממך, אשת עט וסיפור, זו מחמאה מיוחדת במינה.

       

        25/10/08 21:56:

      צטט: דינה ד 2008-10-25 15:12:22

      סיפרת כ"כ יפה. כיכבתי ונהניתי מהקריאה. תודה

      תודה רבה לך דינה. שמח מאד לביקוריך ושמח שנהנית.

       

        25/10/08 21:54:

      צטט: נ י ס ן 2008-10-25 12:56:32

      יופי יוסי!

      אה, עיר הנוער. המון זיכרונות וחוויות.

      בטח הבטחת לטלי: אני אקטוף לך אבנים מהירח, חצי יובל שנים לפני השיר של בועז שרעבי.

      איך אומרים? המציאות עולה על כל דמיון.

      באמת אחלה סיפור מרתק.

       אני מאמין לך שכל העובדות נכונות, אבל בקורס עיתונות לימדו אותנו עיקרון פשוט: אל תיתנו לעובדות לקלקל לכם סיפור טוב...

      שמחתי להעלות את חוויות עיר הנוער. חגיגה של הנאות. מי שלא היה שם לא יבין זאת. ולטלי לא הבטחתי אבל כפי שראית, קיימתי. ובאשר לקורס העיתונות, אני לא הייתי שם.. כך שלא למדתי את השיעורקריצה. תודה רבה על הביקור והתגובה.

       

        25/10/08 21:50:

      צטט: beautiful girl 2008-10-25 10:26:53

      פששששששש - נהניתי מכל רגע של קריאה

      ו- וואהו איזו חוויה :-)

      שולחת כוכב לירח..

       

      תודה רבה. אכן חוויה חד פעמית בלתי נשכחת.שמח מאד שנהנית.

       

        25/10/08 21:47:

      צטט: orenshani 2008-10-25 08:44:24

      הרגת אותי מצחוק עכשיו!

      גם בגלל הסיפור וגם בגלל הנוסטלגיה...

      אני הצגתי אז, באחת התצוגות שהיו בבניין הטכנולוגי. הייתי בן 15. אני זוכר את האבן וגם את צביקה פיק בשער אדום (וגם את סיגלית... אבל זה אולי פעם אחרת בבלוג שלי)

      נעים מאד. אז אתה שותף לסיפור, מאחת הזויות שלו. תודה רבה.

      נ.ב. מחכה לבלוג על סיגלית.

       

        25/10/08 21:43:

      צטט: .a.m. מזל 2008-10-25 01:55:09

      תודה שהורדת את הירח בשבילנו....

      שולחת לך כוכב במקומו

      שבת שלום

      ירח..כוכב..העיקר שהשמש זורחת. תודה רבה

       

        25/10/08 21:42:

      צטט: דסיקה 2008-10-24 23:57:05

      סיפור מעולה לשבת , תודה.*

      שמח שנהנת. תודה.

       

        25/10/08 21:41:

      צטט: guerro 2008-10-24 23:48:11

      גדול

      תודה ששתפת

      תודה רבה שביקרת והשתתפת

        25/10/08 21:38:

      צטט: halinka 2008-10-24 20:32:07

      * לסיפור האמיתי הדמיוני ביותר שאפשר!

      שבת שלום ושבוע נפלא

      לאה HALINKA

      תודה ושבוע נפלא

       

        25/10/08 21:36:

      צטט: לילי-לי 2008-10-24 18:09:50


      יוסי

      מרתקת כתיבתך,גרמת לנוסטלגיה מתוקה.

      ליליאנה

      חן חן חברה יקרה.

       


      סיפור קולח וסוחף. כתיבה יפה ומיוחדת*
        25/10/08 15:12:

      סיפרת כ"כ יפה. כיכבתי ונהניתי מהקריאה. תודה
        25/10/08 12:56:

      יופי יוסי!

      אה, עיר הנוער. המון זיכרונות וחוויות.

      בטח הבטחת לטלי: אני אקטוף לך אבנים מהירח, חצי יובל שנים לפני השיר של בועז שרעבי.

      איך אומרים? המציאות עולה על כל דמיון.

      באמת אחלה סיפור מרתק.

       אני מאמין לך שכל העובדות נכונות, אבל בקורס עיתונות לימדו אותנו עיקרון פשוט: אל תיתנו לעובדות לקלקל לכם סיפור טוב...

        25/10/08 10:26:

      לו רשמת, יא ירח, קורותיך -היה הנייר מסמיק. די צרות לנו, חביבי, בלעדיך,יא ירח, בבקשה תפסיק." 

       

      פששששששש - נהניתי מכל רגע של קריאה

      ו- וואהו איזו חוויה :-)

       

      שולחת כוכב לירח..

       

        25/10/08 08:44:

      הרגת אותי מצחוק עכשיו!

       

      גם בגלל הסיפור וגם בגלל הנוסטלגיה...

       

      אני הצגתי אז, באחת התצוגות שהיו בבניין הטכנולוגי. הייתי בן 15. אני זוכר את האבן וגם את צביקה פיק בשער אדום (וגם את סיגלית... אבל זה אולי פעם אחרת בבלוג שלי)

        25/10/08 01:55:

      תודה שהורדת את הירח בשבילנו....

      שולחת לך כוכב במקומו

      שבת שלום

        24/10/08 23:57:
      סיפור מעולה לשבת , תודה.*
        24/10/08 23:48:


      גדול

      תודה ששתפת

        24/10/08 20:32:

      * לסיפור האמיתי הדמיוני ביותר שאפשר!

      שבת שלום ושבוע נפלא

      לאה HALINKA

        24/10/08 18:09:


      יוסי

      מרתקת כתיבתך,גרמת לנוסטלגיה מתוקה.

      ליליאנה

        24/10/08 18:06:

      צטט: sigjon 2008-10-24 17:46:03

      נ  ה  ד  ר !!

      לא יודעת אם אמיתי או לא, אבל סיפור מצחיק.. (וד"א אני בהחלט זוכרת את עיר הנוער - היה נהדר..)

      סיגל

       

      תודה רבה סיגל. אמיתי גם אמיתי. לפעמים המציאות עולה על כל דימיון. החלום היה חלום וכל השאר מציאות, כולל גרירת הרכב ממקום מותר ואבדן האבן ללילה שלם, החיפוש אחריה. בתקרית עם מיור בוקנצ'ה ברכב דיפלמטי ברומניה כמה חודשים קודם לכן, היה איתי חברי, היום רופא וטרינר מוכר, ד"ר שרון רגב. הכל אמיתי.  על אבדן האבן סיפרתי רק לחברים קרובים. בחלוף כמעט 30 שנה, הוצאתי עכשיו את הסיפור מהארכיון הגנוז וארגתי את הכל לסיפור הכתוב. שמח מאד שנהנית.

       

        24/10/08 17:53:

      צטט: אמנון וינר 2008-10-24 13:08:59

      יוסי יקר

      כן אני מכיר את הסיפור ותענוג אמיתי

      לשמוע אותך מספרו

      כוכב זה מעט מידי בשבילו

      למה אי אפשר לתת ירח במוקום?

      שלך

      אמנון

       

      תודה רבה לאמנון היקר והמרגש תמיד. די לי שנהנת זה יותר מכוכב וירח גם יחד.

        24/10/08 17:48:

      צטט: כוכבה אהבה 2008-10-24 12:32:40


      ליוסי המוסיף  אור  ירח!

      תבורך במתנת  האל הענקית שקבלת והיא  בתוכך .

      הכתיבה  הזורמת  העילאית .


      תודה לכוכבה והרבה כוכבים ואהבה.
        24/10/08 17:46:

      צטט: nba24353 2008-10-24 10:00:17

      יא ירח 
       
      ביצוע: להקת הנח"ל
      מילים: יחיאל מוהר
      לחן: דובי זלצר
       
      הגידו, חבריא, כל מה שתגידו,....

      תודה שהבאת את השיר היפה. חסר רק האקורדיון.
        24/10/08 17:46:


      נ  ה  ד  ר !!

      לא יודעת אם אמיתי או לא, אבל סיפור מצחיק.. (וד"א אני בהחלט זוכרת את עיר הנוער - היה נהדר..)

      סיגל

       

        24/10/08 17:44:

      צטט: אפור הזקן 2008-10-24 09:16:13

      ריתקת

       

      ללא   ספק

       

      וממש אין סיכוי  שזה  יקרה  בתל אביב

       

         קריצהרגוע

       

      יפה דרשת. תודה.

        24/10/08 17:39:

      צטט: איריסחן 2008-10-24 08:41:27

      וזה הכל בגלל הירח,

      אתה יודע...

      קראתי בנשימה עצורה.

      אני אוהבת את הירח.

      הירח מושא לאהבה גדולה. תודה.

       

        24/10/08 17:37:

      צטט: מוקי51 2008-10-24 09:33:56


      יוסי

      סיפור אדיר ומרתק

      כמי שמכירך, רק אומר

      שכל סיפורך הם אכן אמת לאמיתה

      תמשיך כך, כיף לקרוא

      יגאל

      תודה רבה ליגאל היקר. אמשיך גם אמשיך, ככל שתבוא ההשראה.

       

        24/10/08 17:35:

      צטט: חלקת אהבה קטנה 2008-10-24 08:30:06


      אני קוראת אותך, בליבי חיוך, כמה רעש אנו עושים מאבן אחת ... כיצד מציבים ושומרים על אותה אבן בזמן ש... אולי זאת רק אני ואולי יש שם שעור פרטי עבור מה באמת חשוב לנו בחיים ואולי אנו מזמנים לנו דברים שרק בעתיד נבין שהלואי ולא ביקשנו עבורנו תודה לך בוקר של מחשבות...

       

      זו בחירה של החברה בכלל ושלנו כפרטים איזה רעש לעשות ואיזה משקל וחשיבות לתת לכל עניין. וכל אחד על פי בחירתו ואמונתו. תודה רבה ומחשבות נעימות. 

        24/10/08 17:32:

      צטט: שוקולד1 2008-10-24 08:09:54

      יוסי תודה,

      הסיפור מותח ומרתק !

      הסיפור העלה בי זכרונות נעימים מתקופת פעילות עיר הנוער.

      קבלת כוכב

      באהבה

      שוקו

      תודה רבה לשוקו המתוקה. מעיר הנוער יש רק זכרונות נעימים. לכל מי שהיה שם.

       

       

       

        24/10/08 17:30:

      צטט: דגולת הכותרת 2008-10-24 02:50:52


      נהדררררררר !

      מצחיק. מרתק. כתוב נפלא.

      קבל כוכב בשביל ירח נפלא כזה.

      :) 

      תושב לדגולה, דבריך משמחים ומרגשים.

        24/10/08 17:26:

      צטט: באה מהנשמה 2008-10-24 01:52:37

      הצלחת לרתק אותי...

      ממש אינדיאנה ג'ונס ואבן הירח האבודה..

      יפה מאד מאד...*

       

      תודה רבה, גם על ההשוואה המחמיאה.

        24/10/08 17:05:

      צטט: בני יעקבי 2008-10-24 00:48:25


      אכן סיפור מרתק. רק דבר אחד לא הבנתי (אולי החמצתי את הפרט): אתה מציין די בהתחלה, מיד בשיחתך עם חברתך שאולי חנתה במקום אסור. אז איך לא חיפשתם מיד במגרשי החניה ה"נחמדים" של העיריה?. אחזור לככב כשהירח שוב יעלה ואהיה בטוח שלא הזזתם אותו.... (כשאקבל שוב כוכבים).

       

      תודה רבה בני. אולי לא הייתי מספיק ברור. אני סברתי שאולי זו הייתה הבעייה אבל לא. הרכב חנה במקום מותר לחניה. לא היה ספק. האבסורד היה שקבלני הגרירה גררו את הרכב, אולי בשביל עמלתם, אולי בטעות, ממקום שהיה מותר לחנייה באופן מובהק. הקנס, בגין החניה האסורה כביכול, בוטל.(את מחיר הגרירה הם לא החזירו עד היום)

        24/10/08 16:58:

      צטט: אולטרה ויולט 2008-10-24 00:25:16


      סיפור מרתק .

       

      ושם הסיפור בהחלט גרם לי לחייך (נזכרתי שקראתי אני ובתי מורן את הספר מי הזיז את הגבינה שלי ) ...

      "מי הזיז את הגבינה שלי", מורה דרך, סיפור קטן- גדול.

       

        24/10/08 16:56:

      צטט: lemira 2008-10-24 00:16:19


      סיפור מקסים.

      מעניין מה היה הטריגר שהחזיר אותך לשנות השמונים???????

      מירה

      תודה. דברים טובים תמיד איתי. לא צריך לחזור אליהם.

       

        24/10/08 16:45:

      צעד קטן לאדם... צעד ענק לאנושות
        24/10/08 15:28:

      איזה יופי.

      תודה לך על כתיבה מקסימה

       

      שריאלי

        24/10/08 13:08:

      יוסי יקר

      כן אני מכיר את הסיפור ותענוג אמיתי

      לשמוע אותך מספרו

      כוכב זה מעט מידי בשבילו

      למה אי אפשר לתת ירח במוקום?

      שלך

      אמנון

        24/10/08 12:32:


      ליוסי המוסיף  אור  ירח!

      תבורך במתנת  האל הענקית שקבלת והיא  בתוכך .

      הכתיבה  הזורמת  העילאית .

      בורכת המבורך  מברך.

      שבת  אור  שמחה ושפע.

      אני  האחת  שמצאה  את  האחד  שבתוכה.

      זה  יתכן  זה  אפשרי  כל עוד  אנחנו  כאן  חיים.

      שבת  מבורכת  אור  ואהבה  מכוכבה  אהבה כאן  ועכשו.

        24/10/08 10:00:

      יא ירח 
       
      ביצוע: להקת הנח"ל
      מילים: יחיאל מוהר
      לחן: דובי זלצר
       
      הגידו, חבריא, כל מה שתגידו,
      אימרו שנדוש לדבר בו שבחים.
      גם סבא וסבתא אי אז בו הביטו
      מבט ממושך שסופו נכדים.

      כשחנה ויוסקה התחילו ללכת
      והיו לסעיף בועדת השיכון,
      אז יוסקה טען בשיחה ממושכת,
      וחנה הצדיקה עצמה בניגון.

      יא ירח, יא ירח, מה עשית?
      בלבלת בת ובן.
      יא ירח, הן נשארת כשהיית
      שדכן אשמאי זקן.


      לו רשמת, יא ירח, קורותיך -
      היה הנייר מסמיק.
      די צרות לנו, חביבי, בלעדיך,
      יא ירח, בבקשה תפסיק.

      הטבע גם כן לענין מסייע,
      יש שפע ירח ואין זנב ענן.
      מה פלא, איפוא, שגם שמואל ולאה
      גונחים כמו חולים ויורדים אל הגן.

      היתה אספה רבתי במקלחת,
      נודע: ועדת השיכון כבר בוכה.
      ירח ממעל וגורן של שחת -
      ומה הסיכום: עוד חדר מישפחה.

      יא ירח, יא ירח...

      סוף סוף הלבנה בעצמה כבר הבינה,
      שכך להמשיך זהו עסק של ביש.
      וכל מידי לילה אורה קצת הצפינה,
      האירה לחצי, אחר כך לשליש.

      אמרו אז החבר'ה: זה טוב ושמח,
      אפשר כבר לצאת לטייל בלי סיכון.
      את מי הם פוגשים מול שלישו של ירח?
      את שוש ואת דן מועדת השיכון...

       

      יא ירח, יא ירח...

        24/10/08 09:56:

      סיפור מקסים. תודה.

       

      עלמה

        24/10/08 09:33:


      יוסי

      סיפור אדיר ומרתק

      כמי שמכירך, רק אומר

      שכל סיפורך הם אכן אמת לאמיתה

      תמשיך כך, כיף לקרוא

      יגאל

        24/10/08 09:23:


      סיפור מתוק אהבתי

      *

        24/10/08 09:16:

      ריתקת

       

      ללא   ספק

       

      וממש אין סיכוי  שזה  יקרה  בתל אביב

       

         קריצהרגוע

        24/10/08 08:41:

      וזה הכל בגלל הירח,

      אתה יודע...

      קראתי בנשימה עצורה.

      אני אוהבת את הירח.

        24/10/08 08:30:

      אני קוראת אותך, בליבי חיוך, כמה רעש אנו עושים מאבן אחת ... כיצד מציבים ושומרים על אותה אבן בזמן ש... אולי זאת רק אני ואולי יש שם שעור פרטי עבור מה באמת חשוב לנו בחיים ואולי אנו מזמנים לנו דברים שרק בעתיד נבין שהלואי ולא ביקשנו עבורנו תודה לך בוקר של מחשבות...
        24/10/08 08:09:

      יוסי תודה,

      הסיפור מותח ומרתק !

      הסיפור העלה בי זכרונות נעימים מתקופת פעילות עיר הנוער.

      קבלת כוכב

      באהבה

      שוקו

       

       

        24/10/08 04:59:

      * המשכיות ליצירה

      נהנתי

      דודו

      kamocha@tricks4u.com   כתובת למשלוח מייל להצטרפות לעמותת כמוך   

      www.kamocha.org  אתר הבית של עמותת כמוך

        24/10/08 02:50:


      נהדררררררר !

      מצחיק. מרתק. כתוב נפלא.

      קבל כוכב בשביל ירח נפלא כזה.

      :) 

        24/10/08 01:52:

      הצלחת לרתק אותי...

      ממש אינדיאנה ג'ונס ואבן הירח האבודה..

      יפה מאד מאד...*


      חתיכת ירח וכזה סיפור ענק.

      מי היה מאמין שבשנת 1980 אבן כזו הייתה אירוע מרגש?

      כוכב למאמץ

      ממני 

      יופי של סיפור

      קראתי אותו מרותקת

      מההתחלה ועד הסוף הטוב

      כוכב לירח

        24/10/08 00:57:

      מקסים ומחוייך.......
        24/10/08 00:48:

      אכן סיפור מרתק. רק דבר אחד לא הבנתי (אולי החמצתי את הפרט): אתה מציין די בהתחלה, מיד בשיחתך עם חברתך שאולי חנתה במקום אסור. אז איך לא חיפשתם מיד במגרשי החניה ה"נחמדים" של העיריה?. אחזור לככב כשהירח שוב יעלה ואהיה בטוח שלא הזזתם אותו.... (כשאקבל שוב כוכבים).
        24/10/08 00:31:


      כתבת מקסים

      כוכב

        24/10/08 00:25:


      סיפור מרתק .

       

      ושם הסיפור בהחלט גרם לי לחייך (נזכרתי שקראתי אני ובתי מורן את הספר מי הזיז את הגבינה שלי ) ...

       

      והשם שבחרת לסיפור על אבן הירח בהחלט היה ראוי .

       

       

      סופ"ש נעים

        24/10/08 00:16:


      סיפור מקסים.

      מעניין מה היה הטריגר שהחזיר אותך לשנות השמונים???????

      מירה

        24/10/08 00:07:

      צטט: agelron 2008-10-24 00:01:15

      יופי של סיפור.

      אהבתי וכיכבתי.

      אני הייתי בין הפעילים בעיר הנוער בשנת 1976 או 1979. לא בדיוק זוכר.

      הייתי בין אלה ששידרו בערוץ הטלויזיה של עיר הנוער. בניצוחו של ירון לונדון.

       

      החזרת אותי באחת לימים המקסימים ההם.

       

      תודה.

       

      תודה. ב 1979 זה היה. הייתי אז בתפקיד רכז התחזוקה. התראיינתי בערוץ הטלויזיה בביתן 33, למחרת הערב שבו היה פיגוע חבלני בעיר הנוער. אתה זוכר את האירוע? חוץ מזה הכל באמת היה מקסים ולמעלה מכך. 

        24/10/08 00:01:

      יופי של סיפור.

      אהבתי וכיכבתי.

      אני הייתי בין הפעילים בעיר הנוער בשנת 1976 או 1979. לא בדיוק זוכר.

      הייתי בין אלה ששידרו בערוץ הטלויזיה של עיר הנוער. בניצוחו של ירון לונדון.

       

      החזרת אותי באחת לימים המקסימים ההם.

       

      תודה.