0
שער התקווה נושב בחושך מצבורי כוכבים בוהקים הלילה הזה קר מתמיד אך הלב מחמם פעימותיו.
הדמויות קפואות משך רוכנות על גבול האפשר בלהט הזיכרון הנושב אלה הן רכבות ארוכות של זמן.
על ההקרבה לא יסופר בספרי השקר ההיסטוריה כתובה בדם מעוצב חרכי הכאב האלה מרשתים עולם שלם של צללים.
הינה אני חוזר לאחור המים קרים למגע האור הכאב הזה נאחז מאליו מעגלים סמויים מכול אשר נילמד היה. |