כולם כותבים פוסטים נפלאים, טוסטים

ואצלי אין שום פסט הכול פרזנט

אני לא מצליחה לבשל שום פוסט

אפילו לא אחד כזה עם שום ושמן זית. 

יצאתי לחופשה ואני זו שעברתי באדום עם הפרארי שלי, ראיתם ?!

עכשיו אני צריכה לשלם דו"ח על מהירות בלתי שפויה. 

דו"ח פסיכולוגי עם קורטוב של חוכמה הודית

לחופשה יצאתי  עם קרם הגנה נגד רדיקאלים חופשיים, אבל חזרתי שרופה. עכשיו אני משלמת דמי שכירות לביטחון העצמי שלי. 

שארמה לעומתי, היה דורש כמה וכמה אלפי שקלים לסדנה שעברתי  ומוכר את ספריו כחול אשר על שפת הים ובמחיר נאה. 

המרחק בין שארמה אליי אינו כה רחוק, הסתבר לי שהנזיר אמנם מכר את הפרארי שלו, אבל הוא יכול לקבל אותה בהשאלה בכל עת שיחפוץ אני בינתיים גיליתי ששילמתי מחיר יקר. 

יצאתי ל"מסע" בלי הגנות, חשבתי שאני מוכנה מספיק. הרי קראתי את כל מדריכי "מסע" לורונה / ספרי אדריכלים הכול בשביל "רומיאו" או לפחות לבנות מרפסת יחד. 

הבנתי שאני משדרת בתדר גבוהה, למרות שאין לי אנטנה ואני מחזיקה רק בפלאפון. הוא קלט אותי מרחוק ואת מה שאני מבקשת לעצמי, קבלתי. 

הקשר בנינו היה מדהים, כל הזמן שידרנו על אותו גל. 

אבל כמו כל משא ומתן עם חברת סלולר ל"אהבה היו תנאים" ואני חשבתי שבאהבה כמו באהבה אין תנאים, אין כללים יש אהבה. שיש משמעות לחיבור, למשיכה, לכימיה האינטלקטואלית ושמוסכמות חברתיות מזמן נפרצו ואין להן מקום בעולמינו.  נמשכתי לאדם... לגבר, לבגרות, לאמינות, ליחס ולהתייחסות לחיים. אבל מה שקורה במציאות זה כמו בכל משא ומתן טוב, יש את הרצוי, ויש את הפשרה ההגיונית. 

חשבתי, אהבה ללא תנאי: כשמה כן היא, כולם שואפים אליה. כל הרוחניקים ממליצים עליה. אבל יש נס ויש טסטר צ'וס.

בחוזה שחתמתי עם עצמי אימצתי "ואהבת לרעך כמוך" למדתי להיות מחוברת, לאהוב את עצמי בכל רגע נתון ללא תנאים ולקבל הכול באהבה מבלי להאשים אף אחד.

ככל שהתקדמנו ב"מסע" נרתענו שנינו מהתמסרות מוחלטת וככל שנקשרנו וככל שהתחברנו, כך הקפדנו לשמור על מרחק. שמרנו ערוץ נסיגה ולא הענקנו בטחון ולא אפשרנו שלווה ורוגע אחד לשני.  

הבנתי שהדבר הגרוע ביותר שאני יכולה לעשות הוא לצעוד בשביל, שאני כבשתי בעצמי. גם אם אני  אטעה, ואנחנו תמיד נטעה, זו תהיה הטעות שלנו. ומהטעות שלנו נלמד הרבה יותר, מאשר מהאמת של מישהו אחר. נתתי את כולי כתיירת ומטיילת במסע הזה, עשינו מה שטוב לשנינו. לקחנו סטיות ימינה או שמאלה מהמפה, התנסנו בחוויות והרפתקאות ככל שהתיר לנו הזמן, תוך שמירה ודאגה כל הזמן לרווחת האחר.  הכול כדי ליהנות מהנוף, ליהנות מעצמנו, מחברת השני.  אהבה פשוטה לא מורכבת -  רצון הדדי שהמסע הזה יהיה מהנה לשנינו וכל עוד הוא מהנה ומשמח, נהיה ביחד ב"מסע". 

סוג של "אהבה עצורה" כל הזמן היו "תנאי שטח". 

האהבה המדהימה בנינו, בחכמתה ובנדיבותה פתחה בפני צוהר לאפשרויות שיכולות להיות במערכת זוגית כאילו בחרה לסלול בפני, את הדרך לחוויות שמחכות לי אודות הטוב והמתוק שקיים שם באהבה.  

בסוף המסע ....ככל שהזמן עבר, הבנתי שאין אהבה ללא תנאים יש "זוגיות- הפריה הדדית" ואם היא קיימת - לא צריך לוותר עליה – לדעת מה לשמר ומה להרפות ולהמשיך הלאה. אף מורה אינו יודע טוב ממני מה הדרך שאני אמורה לצעוד בה. אף מורה אינו יודע באמת, בוודאות, מהו המסע שאני צריכה לעבור בשביל להבין שיש תנאים לאהבה. שמאוד חשוב מאיפה אתה יוצא למסע.  אם אתה אוהב עצמך ומחובר לעצמך, מעניק אהבה "בלי תנאים" העולם מקרין ומחזיר אליך אהבה פי אלף. 

זהו........ כרגע אני בלי מפה, בסוף המסע, די הלכתי לאיבוד ואין לי שום תובנה. 

לקחתם פסטינול.

יאההההה....... יצא לי פוסט. אולי נזיד...ררה שמכרה את הפרארי שלו.

אני בשלתי את ה"נזיד" שלי, טעים לכם ?

עכשיו התור שלכם לתת לי מתכוון אחר לבישול, אולי שלכם יותר טעים.

להשאיר אותי שפויה

 (כשאני בוכה אני ממש לא יפה)

  אני