כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    כל מילה אמת

    אני לא טובה בלהמציא. אני גרועה בכתיבת סיפורים שלא היו ולא נבראו. כל מה שאני כותבת, קרה במציאות. אולי אני מתארת קצת בהגזמה, אוקיי, אבל נשבעת לכם שכל מילה אמת. כמעט.

    כל הזכויות שמורות אין להעתיק ו/או לעשות כל שימוש ללא היתר מראש ובכתב ©

    -רוב התמונות בבלוג נלקחו מגוגל תמונות. זכויות יוצרים? אין לי מושג למי לתת קרדיט-

    0

    ארגזים (פוסט אינטראקטיבי)

    17 תגובות   יום שישי , 24/10/08, 09:31
     

    לאור הצלחת הפוסט האינטראקטיבי הקודם, הרי לכם עוד אחד - אבל הכללים קצת שונים.

    בפעם הקודמת כתבתם (כן, אתם! אני רק ערכתי את הנבחרים) את הפוסט בעצמכם.

    הפעם אתם מקבלים סיפור אחד, בוחרים את אחת הדמויות מתוכו, וכותבים אותו (או המשך שלו) מנקודת מבטה של אותה דמות - בגוף ראשון.

    הכל הולך.

    אתם יכולים להעלות את זה בבלוג שלכם, אבל אל תשכחו להביא לינק לכאן, שנדע מה קשור לאן :)

    וכמובן שמהסיפורים שלכם, שבהם מן הסתם יהיו דמויות נוספות, אפשר להמשיך ולפתח את זה עד אין קץ.

     

    יאללה, מתחילים:


    אחרי יום מאווווד ארוך, נשארה רק הספה הישנה, עומדת במרכז הסלון.

    סליחה. ניסוח מחדש: במרכז מה שפעם היה הסלון.

    המובילים כבר לקחו את כל הרהיטים ואת כל מכשירי החשמל חוץ מהקומקום החשמלי והטוסטר.

    עכשיו היא ישבה על הספה בין תילי תילים של ארגזים שבהם היו ארוזים הבגדים, הספרים, הדיסקים וכל שאר הפיצ'יפקעס שהצליחה לאגור בשנתיים האחרונות.

    חבל שאת אורן לא יכולתי לארוז, חלפה המחשבה במוחה וצל של חיוך הבהב על שפתיה. למה לא בעצם? אם היית יורה בו ומבתרת את גופתו היית יכולה לארוז אותו יופי.

    אבל אורן לא היה שם. הוא לא היה שם כבר חודשיים, מאז אותו יום שמירב הרגישה לא טוב באמצע המשמרת וחזרה הביתה למצוא אותו במיטה עם הדר. חתיכת קלישאה זו היתה יכולה להיות: לתפוס את הבעל על חם עם מישהי אחרת. רק ש"מישהי אחרת" לא תהיה ההגדרה המתאימה: הדר לא היה בחורה. הדר היה החבר הכי טוב של אורן מהצבא.

    הדר הבן זונה. חתיכת חבר, חשבה מירב לעצמה, עוד חברים כאלה ואבדנו. ואני עוד הכרתי לו חברות שלי, רציתי שהוא ימצא מישהי ויהיה מאושר, כמוני וכמו אורן. כמה טיפשה ועיוורת יכולה בחורה מאוהבת אחת להיות, כמה? הייתי צריכה להקשיב לטלי כשהיא אמרה לי שמשו לא בסדר איתו. היא יצאה איתו לשלושה דייטים שאחריהם היא היתה מאוד נחרצת: מירב, הבחור הזה לא אוהב בנות. זו לא שחצנות מצדי להגיד את זה, זו עובדה. ואני לא רציתי להקשיב.

    היא הלכה למטבח, מילאה את הקומקום והפעילה אותו. לשתות קפה באחת עשרה בלילה זה לא רעיון כל כך טוב, אבל מחר היא בחופש, יעל לא תגיע לפני אחת, הן יעמיסו את כל הארגזים ויעבירו אותם לדירה החדשה. בערב היא תיסע לאהר'לה הבעל בית כדי להחזיר לו את המפתח, ונגמר הסיפור.

    על השיש, ליד הקומקום, עמדו שלוש צנצנות קטנות שהכינה מהבוקר: אחת עם קפה שחור, אחת עם נס קפה ואחת עם סוכר. לידן היתה קופסה קטנה של חלב עמיד וכמה שקיות סוכרזית. כשעוברים דירה, חייבים לחשוב על הדברים הקטנים האלה: לא לארוז את החפצים שיש בהם שימוש יומיומי, לא לארוז את כל הסכו"ם ולהשאיר לך בצד תיק עם בגדים לפחות לשבוע, כי עד שתפרקי הכל יקח לך המון זמן.

    היא פתחה את הצנצנת שאמורה היתה להכיל את הקפה השחור. נגמר. טוב, אפשר להתפשר על נס, חשבה, אלא שגם הצנצנת הזו היתה ריקה. כוס אמק, רק יריב אשם בזה. גבר גבר, סבבה והכל, העבודה בהובלות אולי פיתחה לו את השרירים אבל את הקפה שלו הוא עדיין שותה נמס עם חלב, כמו נקבה. עכשיו לי לא נשאר.

    אחת עשרה בלילה. מאיפה אני אביא עכשיו קפה באחת עשרה בלילה? כולם כבר הלכו לישון או יצאו לבלות, השכנים בבנין הזה כבר מזמן נוחרים את נשמתם, כל החנויות פה סגורות ואין אפילו בית קפה אחד בסביבה שראוי למאכל אדם.  מזל שאני עוברת מפה, חשבה מירב, זה מקום למות בו. איכס.


    עדכון: גרסת הדר

    -הכותב/ת ביקש/ה להשאר בעילום שם-

    עצמתי את עיני וביקשתי למות.

    המבט שהיה בעיניה של מירב, כשנכנסה לחדר וראתה את אורן ואותי במיטה, היה שילוב בלתי אפשרי כמעט, של בהלה, בעתה, הפתעה ובעיקר תיעוב גדול.

    לצידי, ניסה אורן ללבוש את מכנסיו ולרדוף אחרי מירב, אך לי היה ברור שאין בכך כל טעם. כשנכנסה לחדר, נמנם אורן במיטה, שבימים כתיקונם שימשה את בני הזוג ואילו אני שכבתי על גבי, בוהה בתקרה ומודה לאל הטוב על המזל שנפל בחלקי, עת התגשם עבורי חלום בן עשר שנים.

    שעה קלה קודם לכם, עוד היינו אחוזים איש ברעהו. ליטפתי את אברו הקשה של אורן בידי המיומנות. בשקיקה גדולה ליקקתי אותו לכל אורכו וביד בוטחת, תולדה של ניסיון רב, הולכתי אותו לתוכי. בגניחותיו של אורן יכולתי לחוש בהפתעה, לנוכח החדירה, אך הוא לא חדל מתנועותיו, עד שגמרנו שנינו, בגניחה גדולה ומשותפת.

    את אורן היכרתי לראשונה, עת חלקנו מיטת קומותיים בטירונות. באותה עת, פחדתי להודות אפילו בפני עצמי שאני נמשך לגברים. בילינו שלושה חודשים אינטנסיביים ביחד, ושם נצרבה חברותנו לתמיד.

    אהבתי את נוכחותו של אורן, את קולו, את מגע זרועו על זרועי, עת ביקש להדגים לי פרוק מישני של הנשק, ולא אחת מצאתי את עצמי מנסה להחביא זקפה עיקשת, שהיתה תולדה ישירה של אותן נגיעות.

    לאחר הטירונות הוצבנו בגדודים שונים. אני היכרתי את יובל, שעמו חוויתי אהבה ראשונה ואף את יחסי המין הראשונים שלי ואילו עם אורן הקפדתי להפגש בסופי שבוע וברגילות.

    באחת הרגילות, הכיר לי אורן את מירב, שאותה הכיר עוד בבית הספר התיכון, אך רק לאחרונה עברו יחסיהם למערכת יחסים זוגית, והם אף איבדו את בתוליהם ביחד, בחדר מלון זול אותו שכרו לפי שעות, סיפור שאותו טרח אורן לספר לי כמעט בכל פעם שנפגשנו לבד. עם זאת. תפסתי אותו לא אחת מתבונן בי במבט בוחן, כמעט מצועף, אלא שמעבר למבטים הללו לא עשה דבר ואני, אף שידעתי בתוכי שיבוא יום ונשכב, לא יזמתי.

    לאחר השחרור, הפכו הפגישות לתדירות יותר. מירב, אורן ואני למדנו בבית הספר לרפואה באוניברסיטת תל-אביב ועם תחילת שנת הלימודים השלישית, לאחר שהשניים התחתנו ועל מנת לחסוך בהוצאות, שכרנו דירה משותפת ברמת אביב הישנה. הדירה היתה אמנם בלה מזוקן, אך גדולה, מה שאיפשר לכל אחד מאיתנו את הפרטיות שלו.

    מירב, כך גיליתי עם הזמן, הפכה את הניסיון לשדך לי בת זוג למעין אתגר עבורה. לא חלף זמן רב מעת שעברנו להתגורר ביחד, והחל מצעד של בחורות פנויות, שהגיעו בתירוצים, שחלקם היו מטופשים בעליל, כדי לבדוק את החבר הסקסי של אורן, מימי הצנחנים העליזים.

    השיא היה עם חברה בשם טלי, שאותה ממש התקשיתי לנער מעלי. נאלצתי לצאת איתה לשלוש פגישות בתוך עשרה ימים, כשבאחרונה שבהן מצאתי את עצמי נאלץ להתגונן מפני ניסיונות חוזרים ונישנים שלה לכפות את עצמה עלי. היא ליטפה את כל חלקי גופי, החלה להתפשט במכוניתי ורק הצהרה תקיפה שלי שאני חולה ועומד להקיא, הצליחה להביא אותה לחדול ממעשיה. מיהרתי להחזיר אותה לביתה ומאז לא שמעתי ממנה.

    מאורן הבנתי, שהיא הביעה באוזני מירב תהיה קולנית שמא אני הומו, תהיה שנענתה בחוסר אמון מוחלט על ידי בני הזוג.

    המצחיק הוא, שבסופו של דבר, היה זה דווקא אותו דייט מהגהינום, שהביא את אורן לזרועותי. ישבנו שנינו בדירה, והוא סיפר לי על שיחתה של טלי עם מירב ואיתו וציחקק, אך בה בעת היתה בצחוקו שאלה. הרצנתי, גחנתי לעברו ואמרתי לו בקול רך: "הרי אתה יודע את האמת". בהמשך, ליטפתי בעדינות את פניו, ונשקתי קלות על שפתיו.

    ההפתעה ניכרה בעיניו של אורן שנפקחו לרווחה ונשימתו נעשתה מהירה. עם זאת, הוא לא התרחק ואני התחלתי ללטף את ידו ומשם עברה ידי ללטף קלות את ירכו. חשתי את גופו מתקשה, אך בחלוף מספר דקות החל להרגע. בעדינות הפשטתי אותו מבגדיו, הורדתי במהירות את בגדי שלי ויחדיו נכנסנו למיטה.

    בחלוף שעה, או נצח, חזרה מירב במפתיע ממשמרת.

    אורן ואני עזבנו את הדירה עוד באותו לילה, כל אחד מאיתנו לבית הוריו. אחרי חודשיים קיבלתי טלפון מפתיע מטלי, שהודיעה לי בשם מירב שעלי להגיע לקחת את חפצי המעטים מהדירה: היא עוזבת, יהיו שם רק המובילים. היא לא רוצה לראות אותך בדיוק כמו שאתה לא רוצה לראות אותה, כך אמרה טלי ובקולה ניכרה השמחה לאיד.

    מצאתי שכל החפצים כבר היו מסודרים בתוך ארגזים, שניצבו בערימה גדולה אחת במרכז החדר. היה שם רק המוביל, יריב, גם הוא חבר קרוב של מירב. איך שהבטתי בעיניו, הרגשתי משהו ניצת בשיפולי הבטן. אחרי שתי כוסות קפה כל אחד, שחיסלו את מלאי הקפה של מירב, שכבנו על ערימת בגדים שלה שהוצאנו מתוך אחד הארגזים. יריב היה בחור שרירי וחזק, והמין איתו היה אינטנסיבי וטוב.

    לאחר שגמרנו והתלבשנו, יצאתי מהדירה, נכנסתי למכונית ונסעתי לדרכי. עכשיו יכולתי לומר שזו היתה פרידה ראויה..

    דרג את התוכן:

      תגובות (17)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        26/10/08 02:05:


      שמופי my ass.


      -פחדנית-

        26/10/08 01:44:

      צטט: phoebe 2008-10-26 01:41:48

      צטט: mikiy-makara 2008-10-26 01:30:58

      פיבס, את לא באמת רוצה שאני אמשיך ת'סיפור במצבי.

      תאמיני לי זה יצא הרבה יותר נורא מהמוות ההוא שדחפתי בפוסט ההוא.

      ### זה הסתיו! זו לא אני ###

      כן, אני רוצה.

      הרבה יותר ממה שאת מסוגלת לתאר.


      -תהרגי, תתפרעי, תשפכי דם, תהרסי מדינות. זה בדיוק מתאים לי עכשיו-

      הו לא כפרית.

      מוות זה ילד ליד העלילה שאני יכולה לפתח במצבי הנוכחי.

       

      ### שמופי ###

        26/10/08 01:41:

      צטט: mikiy-makara 2008-10-26 01:30:58

      פיבס, את לא באמת רוצה שאני אמשיך ת'סיפור במצבי.

      תאמיני לי זה יצא הרבה יותר נורא מהמוות ההוא שדחפתי בפוסט ההוא.

      ### זה הסתיו! זו לא אני ###

      כן, אני רוצה.

      הרבה יותר ממה שאת מסוגלת לתאר.


      -תהרגי, תתפרעי, תשפכי דם, תהרסי מדינות. זה בדיוק מתאים לי עכשיו-

        26/10/08 01:30:

      פיבס, את לא באמת רוצה שאני אמשיך ת'סיפור במצבי.

      תאמיני לי זה יצא הרבה יותר נורא מהמוות ההוא שדחפתי בפוסט ההוא.

       

      ### זה הסתיו! זו לא אני ###

        25/10/08 09:58:

      צטט: **מתישהו** 2008-10-25 09:43:43

      שוב לא משתתפת.

      שוב נהנית ( מאוד ) מהצד..:-)

       

       


      את מה זה פארשית!


      -חכי חכי, אני עוד אכתוב סיפור בכיכובך יום אחד, נראה אותך יושבת בצד אז-

        25/10/08 09:43:

      שוב לא משתתפת.

      שוב נהנית ( מאוד ) מהצד..:-)

        24/10/08 20:20:

      צטט: phoebe 2008-10-24 20:08:08

      צטט: שרון אבני 2008-10-24 17:31:39

      מירב לא סיימב את המחשבה, פניה התעוותו בפלצות, איך שכחה לעזאזל, משפחתה ידועה הייתה בקללה שרבצה עליה במאתיים השנים האחרונות שכל הנשים הבכורות במשפחה מחשבתם הופכת למציאות. וכך הגיעה לגיל שלושים בידיעה שעליה לחשוב רק מחשבות טובות, עליה ועל סביבתה. מירב לא תשכח אף פעם איך דודתה מרים איחלה לבעלה בבוקרה של מריבה ביניהם שתדרוס אותו משאית, לא עברו שעתיים ודוד מאיר סיים את חייו תחת גלגליו של טריילר מפלצתי. ועכשיו. עכשיו היא איחלה לעצמה למות, ועוד בגלל קפה מזויין. דפיקה בדלת, נער כבן שמונה עשר עם מגש של פיצה. משפחת לוי הוא שואל. טעית מירב עונה. הפיצה בלאו הכי התקררה, אני מחפש את המשפחה הזאת כבר שעה, אצטרך ללכת להביא להם פיצה חדשה. מירב מרוצה מההפתעה הקולינרית שנפלה בחיקה אין כסף, פיצה עם תוספת של בולגרית ונתחי אווז. לא עברה רבע שעה וחצי מגש בא לא קירבה, גרעפס רעשני, לגימה מפחית קולה חמה שנשכחה בפינת החדר ואז סחרחורת ומועקה בלתי אפשרית בבטן. מה שמירב לא ידעה שבמחסן של הפיצריה הבוקר היה ריסוס קטלני נגד מזיקים, שקית נתחי האווז ששכנה במחסן חטפה חלק מהריסוס הקטלני. עוד רבע שעה עוברת, מירב לא מצליחה לחייג 101, כל שכן יותר ספרות לחברתה הטובה שתושיעה. מירב נשכבת במרכז החדר, מכווצת כולה, מרגישה איך איבריה רוצים להתפוצץ בקרבה, קוצר נשימה, מירב עוצמת את עיניה. עוד מחשבה שהפכה למציאות.

       

      תהרוג אותי, לא מבינה למה תמיד מישו חייב למות אצלך.


      -איכס פיצה, ועוד קרה, ועוד מגש שלם? חזירה-

       את לא חייבת להבין.

      לפעמים גם שורדים אצלי. 

       

        24/10/08 20:08:

      צטט: שרון אבני 2008-10-24 17:31:39

      מירב לא סיימב את המחשבה, פניה התעוותו בפלצות, איך שכחה לעזאזל, משפחתה ידועה הייתה בקללה שרבצה עליה במאתיים השנים האחרונות שכל הנשים הבכורות במשפחה מחשבתם הופכת למציאות. וכך הגיעה לגיל שלושים בידיעה שעליה לחשוב רק מחשבות טובות, עליה ועל סביבתה. מירב לא תשכח אף פעם איך דודתה מרים איחלה לבעלה בבוקרה של מריבה ביניהם שתדרוס אותו משאית, לא עברו שעתיים ודוד מאיר סיים את חייו תחת גלגליו של טריילר מפלצתי. ועכשיו. עכשיו היא איחלה לעצמה למות, ועוד בגלל קפה מזויין. דפיקה בדלת, נער כבן שמונה עשר עם מגש של פיצה. משפחת לוי הוא שואל. טעית מירב עונה. הפיצה בלאו הכי התקררה, אני מחפש את המשפחה הזאת כבר שעה, אצטרך ללכת להביא להם פיצה חדשה. מירב מרוצה מההפתעה הקולינרית שנפלה בחיקה אין כסף, פיצה עם תוספת של בולגרית ונתחי אווז. לא עברה רבע שעה וחצי מגש בא לא קירבה, גרעפס רעשני, לגימה מפחית קולה חמה שנשכחה בפינת החדר ואז סחרחורת ומועקה בלתי אפשרית בבטן. מה שמירב לא ידעה שבמחסן של הפיצריה הבוקר היה ריסוס קטלני נגד מזיקים, שקית נתחי האווז ששכנה במחסן חטפה חלק מהריסוס הקטלני. עוד רבע שעה עוברת, מירב לא מצליחה לחייג 101, כל שכן יותר ספרות לחברתה הטובה שתושיעה. מירב נשכבת במרכז החדר, מכווצת כולה, מרגישה איך איבריה רוצים להתפוצץ בקרבה, קוצר נשימה, מירב עוצמת את עיניה. עוד מחשבה שהפכה למציאות.

       

      תהרוג אותי, לא מבינה למה תמיד מישו חייב למות אצלך.


      -איכס פיצה, ועוד קרה, ועוד מגש שלם? חזירה-

        24/10/08 17:31:
      מירב לא סיימב את המחשבה, פניה התעוותו בפלצות, איך שכחה לעזאזל, משפחתה ידועה הייתה בקללה שרבצה עליה במאתיים השנים האחרונות שכל הנשים הבכורות במשפחה מחשבתם הופכת למציאות. וכך הגיעה לגיל שלושים בידיעה שעליה לחשוב רק מחשבות טובות, עליה ועל סביבתה. מירב לא תשכח אף פעם איך דודתה מרים איחלה לבעלה בבוקרה של מריבה ביניהם שתדרוס אותו משאית, לא עברו שעתיים ודוד מאיר סיים את חייו תחת גלגליו של טריילר מפלצתי. ועכשיו. עכשיו היא איחלה לעצמה למות, ועוד בגלל קפה מזויין. דפיקה בדלת, נער כבן שמונה עשר עם מגש של פיצה. משפחת לוי הוא שואל. טעית מירב עונה. הפיצה בלאו הכי התקררה, אני מחפש את המשפחה הזאת כבר שעה, אצטרך ללכת להביא להם פיצה חדשה. מירב מרוצה מההפתעה הקולינרית שנפלה בחיקה אין כסף, פיצה עם תוספת של בולגרית ונתחי אווז. לא עברה רבע שעה וחצי מגש בא לא קירבה, גרעפס רעשני, לגימה מפחית קולה חמה שנשכחה בפינת החדר ואז סחרחורת ומועקה בלתי אפשרית בבטן. מה שמירב לא ידעה שבמחסן של הפיצריה הבוקר היה ריסוס קטלני נגד מזיקים, שקית נתחי האווז ששכנה במחסן חטפה חלק מהריסוס הקטלני. עוד רבע שעה עוברת, מירב לא מצליחה לחייג 101, כל שכן יותר ספרות לחברתה הטובה שתושיעה. מירב נשכבת במרכז החדר, מכווצת כולה, מרגישה איך איבריה רוצים להתפוצץ בקרבה, קוצר נשימה, מירב עוצמת את עיניה. עוד מחשבה שהפכה למציאות.
        24/10/08 12:47:

      צטט: איש פח תל אביבי 2008-10-24 12:15:18

      "אוף" התעצבנה הספה שעמדה עד לפני שניה לבדה במה שהיה פעם הסלון.

      "שוב הבת זונה הזאת יושבת עלי,היא כל כך משעממת ,כבר חודשיים כל כך משעממם לי.

      פעם כשאורן עוד היה כאן היה כיף, כל פעם שהטיפשה היתה יוצאת לעבודה ,אורן והחבר הזה שלו מהצבא, נו ..איך קוראים לו, אנ'לא זוכרת את השם, אבל אני בהחלט זוכרת את התחת. הם היו מנצלים אותי, הם ידעו בדיוק איך צריך להשתמש בספה ישנה כמוני, איך לגרום לי להרגיש חדשה ,צעירה, מלאת חיים ונמרצת...מזל שהיא משאירה אותי כאן ולא לוקחת אותי למות משעמום איתה ועם גברים ששותים קפה נמס עם חלב"

      "אני בהחלט זוכרת את התחת"!?

      טו-אוב!


      -אולי באחד ההמשכים יסדרו למותק הזו איזה רב שגל שכל שני וחמישי מביא מישהי אחרת. נו, תל אביבי כזה-

        24/10/08 12:45:

      צטט: james woods 2008-10-24 12:06:40


      אם תוכלי להכין גם פוסטים פשוטים לאוטיסטים - אודה מאוד.

       

      מה כל כך מסובך, אהובי?


      -אני יודעת שאתה מסוגל. די לעצלנות!-

        24/10/08 12:15:

      "אוף" התעצבנה הספה שעמדה עד לפני שניה לבדה במה שהיה פעם הסלון.

      "שוב הבת זונה הזאת יושבת עלי,היא כל כך משעממת ,כבר חודשיים כל כך משעממם לי.

      פעם כשאורן עוד היה כאן היה כיף, כל פעם שהטיפשה היתה יוצאת לעבודה ,אורן והחבר הזה שלו מהצבא, נו ..איך קוראים לו, אנ'לא זוכרת את השם, אבל אני בהחלט זוכרת את התחת. הם היו מנצלים אותי, הם ידעו בדיוק איך צריך להשתמש בספה ישנה כמוני, איך לגרום לי להרגיש חדשה ,צעירה, מלאת חיים ונמרצת...מזל שהיא משאירה אותי כאן ולא לוקחת אותי למות משעמום איתה ועם גברים ששותים קפה נמס עם חלב"

        24/10/08 12:06:

      אם תוכלי להכין גם פוסטים פשוטים לאוטיסטים - אודה מאוד.
        24/10/08 11:53:

      צטט: שרון אבני 2008-10-24 11:16:30

      יאללה בכיף, עד מוצ"ש יהיה סיפורון קצרצר (כתגובה לא פוסט).

      סומכת עליך שזה יהיה מעולה.


      -אבל שים לב: תגובות אי אפשר לערוך ;-)-

       

        24/10/08 11:52:

      צטט: יוקה 2008-10-24 10:02:19

      לא עוד ארגזים, לא!!!

      אני מתחננת!!

      אוי, מותק, סליחה. שכחתי.


      -עדיין בלגן?-

       

        24/10/08 11:16:
      יאללה בכיף, עד מוצ"ש יהיה סיפורון קצרצר (כתגובה לא פוסט).
        24/10/08 10:02:

      לא עוד ארגזים, לא!!!

      אני מתחננת!!

      ארכיון

      פרופיל

      phoebe
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין