מקפיאה את הבמיה
פוסטים פופולאריים
-
כל המי ו-me
3/7/07 | 2733 צפיות
-
מילון קלישאות זה כזאת קלישאה
15/4/07 | 2780 צפיות
-
פייסקוק
2/1/08 | 2974 צפיות
-
יש לי משהו נורא עצוב בשיניים
29/2/08 | 5016 צפיות
-
אבא'לה
14/9/07 | 1199 צפיות
-
נוסעים לחיפה!
13/4/07 | 4791 צפיות
פוסטים אחרונים
- שח-מת בשני מהלכים 5/2/09
- התשתא קולי, רחוקי שלי 1/11/08
- את מפתה 16/3/08
- אנחנו דור מכוכב 5/3/08
- יש לי משהו נורא עצוב בשיניים 29/2/08
- אני סחי בבית 2/2/08
נשיפה
| ואז להסתובב הצידה, להביט בקיר. מיטה של צהריים, אישה אחת, לבד. בחוץ רעש פטישים. אתמול היא עברה שם, בחנה את הבנייה. קינאה באנשי פלסטיק בציור של דירה לדוגמה. כמה ערבים עמדו למעלה, באוויר שהפך לקומה. חיכתה שישרקו לה, אבל פטישים. רק פטישים. זה הכיבוש, חשבה, הם ויתרו עליו. לו רק היה שם פיליפיני שישרוק. אולי סיני. יהודי אפילו. ערס. הייתה מקבלת הזדמנות להזעיף פנים. חרמנים כאלה, הייתה מסננת, שיתביישו. אבל כלום. פטישים באוויר. ערבים כבושים לנגד אשת חיץ. בבית מכינה סלט. חותכת ירקות ומוסיפה בצל. קולות הטלוויזיה מדווחים מהסלון באור כחלחל. היא כמעט מרגישה את הצל שלו על צווארה. אל תוסיפי טונה, הוא היה אומר לה, מצחקק, נגעל. והיא הייתה נוזפת, אוחזת בפותחן כחול. אל תציק לי. והוא היה ממשיך, מהעורף הנעול לתנוך האוזן, מחפש, לוחש לה משהו. הייתה מנערת אותו מכתף ימין. נודניק. חופנת מהדג ומקרבת לאפו. ואז היה הולך לאט אל הסלון, מעביר לאיזו תכנית חלליות. זורק את הארנק על השולחן. סוחטת לימון, נותנת לחרצנים ליפול פנימה, איזה קישוטים מכוערים. מערבבת עד שכל הצבעים. תראי איך לא קורה פה כלום. איך הטלפון לא מצלצל. איך אין אף הודעה חדשה. תראי איך אין טילים ממלחמה. איך אין שריפה. איך את לא חולה. מתה לתוך תכנית על משפחה בריטית ענייה. שוקעת עוד ועוד לתוך הספה, מניחה את השלט על החזה, מלטפת את הבטן.
נשיפה.
ואז להסתובב הצידה, להביט בקיר. מיטה של צהריים, אישה אחת, לבד. |
תגובות אחרונות
-
אופירבר יוסף
בתגובה על דה מרקט
-
singlelove
בתגובה על נס בקפה
-
הולך בגשם
בתגובה על שח-מת בשני מהלכים
-
הולך בהרים
בתגובה על סוכרזית פנויה בקפה נשוי
-
tamir yosef
בתגובה על מילון פלצנות תל-אביבית
-
יבוא אישי
בתגובה על דברים שחייבים לעשות לפחות פעם אחת
תגובות (21)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
המשורר הלאומי זה ביאליק....
אלתרמן זה "כולה" מגש הכסף.... ביג דיל....
יפה
נטולת כוכבים.
מזדהה עם כל מילה, מזדהה עם ההרגשה.
קבלי כוכב ונשיקה לעידוד המצב רוח
תמיד אמרתי שבדידות היא הרגשה
לבד זה מצב
ושינוי הוא הדרך
בבקשה לא לנסות להשפיע על איך שהדודה כותבת!
תודה
זה מזכיר לי שכאשר אנחנו מרגישים בתחתית, the only way is up וזה יקרה...בקרוב.
דודה, דודה
את הכי יפה שאת אמיתית, מרגשת ונוגעת,
יהיה בסדר דודה, תתעודדי קצת...
איזו נדנדה החיים שלך.
הכל עולה, יורד, ממריא, מתרסק, מתמלא ומתרוקן.
אין רגע דל, גם לא ברביצה על הספה.
זכרונות שתוקפים באמצע היום
הכל נראה כ"כ מוחשי
כיכבתי בהנאה :-)
ובפסקה הראשונה רק רציתי לשיר לך:
כשאת לובשת את השמלה האדומה
אז בבנין לפתע צומחת עוד קומה
ולו ידעו הפיגומים לשיר
כי אז שמעו אותם בכל העיר
לפחות את מתעלת את זה לפוסטים נהדרים.
(אני יודע שזה לא מנחם)
אוהבת כשאת מהלב וככה, בלי חיץ בדיחות הדעת וההקשרים המיניים.
נגעת ללבי.
תיאור מרגש של מצב מוכר. הכתיבה שלך מרגשת.
לשרוק וירטואלית זה מעודד?
לא פייר
פוסט חמוד...מהלב
ורק צופים?!
למה לא מגיבים?
שוה כוכב