תפילה / איריס גוטמן (מתוך ספרי, "מעגל ציפור נפשי") 

אלי שבשמים, אנא הכוון לב תמים, רגש מבולבל, נפש חצויה, בשקט, דומיה... עננים בשמים משנים צורתם ואני לבדי ניצבת מולם. כמו מנסים לומר לי דבר מה, ובאופק שקט דממה... חלל ריק בדמעת שממה. והלב מבולבל, קצת זדוני, קצת מקולל. הגד לי אלי, כף המאזניים, לאן נוטה היא?לשם?, לכאן? הספק אינו מקרי, המוח משונן, האדם מיומן ובכל זאת...תחושת התסכול לא חלפה עם הזמן. כן אלי,חיינו כרכבת חולפים, ובדרך קוצים, עצים, פרחים, דרדרים. כה קצרה היא המסילה שאת שלבי חיינו מכילה. היעד לא מושג תמיד; גם אם נותר שלב נוסף ויחיד. רוח האדם שלווה רק כשנחה ובשעת יקיצה שוב אינה מרוצה. מה עדיף, ככה או ככה? ולב האדם שוב נושא תפילה בתקווה שיגיע בסוף...אל הנחלה.